על ה'לב המטומטם' שמעתם פעם?

הצצה קטנה על מה קורה ללב ולנשמה למי שאוכל מאכלים לא כשרים

 שאלה:

שמעתי שמי אוכל מאכלים לא כשרים, נענש בכך שזה 'מטמטם' לו את הלב. הייתי שמח אם הרב קצת ירחיב בעניין מה קורה למי שאוכל חלילה בשר או דגים לא כשרים?

תשובה:

לפני שאשיב על שאלה זו, אני רוצה להקדים בכך שאכילת מאכלים שאינם כשרים היא איסור שנאסר עלינו במפורש בתורה הקדושה, ולכן אנחנו צריכים להימנע מכך.

העונש או ההשלכות של המעשה הספציפי הזה על הלב שלנו ועל המוח שלנו, הן תוספת שחשוב לדעת, אבל החלק הכי חשוב בקיום המצוות הוא לעשות את מה שהקדוש ברוך הוא מצווה עלינו, בלי חשבונות ובלי סיבות מיוחדות, פשוט כי כך הוא ציווה!!

ועכשיו נשיב לגוף השאלה:

בספר ויקרא (י"א, מ"ג) נאמר: "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם".

במסכת 'יומא' מהתלמוד הבבלי (דף ל"ט ע"א) דורשים חכמנו זיכרונם לברכה את המילה "ונטמתם" שבפסוק זה, באופן הבא: "עבירה מטמטמת לבו של אדם שנאמר 'ולא תטמאו בהם ונטמתם בם' –  אל תקרי 'ונטמאתם' אלא 'ונטמטם'".

וכך כותב הרמב"ן: "המאכלים האסורים הגסים יולידו עובי ואטימות בנפש". (דברים י"ד, ג')

חשוב לדעת שהמילה 'טמטום' בלשון חכמנו זיכרונם לברכה, הינה בעל משמעות קצת שונה ממשמעותה של מילה זו בעברית המודרנית.

כיום נהוג להשתמש במילה זאת כדי לתאר טיפשות ואיוולת, ואילו בלשון חכמים טמטום משמעותו דבר מגושם וגס, כמו שמבאר הרמב"ן בציטוט שהבאנו "עובי ואטימות הנפש".

המקובל הקדוש רבי אליהו די וידאש, מוסיף בספרו 'ראשית חכמה' לפני כ-400 שנה את הפסקה הבאה:

"פירשו בזוהר פירוש בעניין זה, כי המאכלים הטמאים שהזהירה לנו (אותנו) התורה מהם שורה עליהם רוח חיצוני וטמא, ולכן האוכל מאותם הדברים מטמא נפשו, ומראה על עצמו שאין לו חלק בקדושה ולא באלוקי ישראל, כי הדבר הטמא נעשה חלק איבר בעצם האדם, והנפש מתלבש שם, נמצא שהוא מטמא נפשו ומטמא הנפש המתלבשת בגוף". (שער הקדושה, ט"ו).

ומסבירים גדולי הדורות כי לבהמות, חיות ועופות טמאים יש טבע רע, ואם מישהו חס וחלילה אוכל מהם, הטבע הרע הזה נדבק בנפשו, כפי שכותב הרמב"ן בפירושו על התורה בפרשת שמיני: "והסימן הגדול בעופות היא הדריסה, שכל עוף הדורס לעולם טמא, כי התורה הרחיקתו מפני שדמו מחומם לאכזריותו ושחור וגס, ומוליד (מייצר) המרירה שרובה שחרחורת, ונותן אכזריות בלב". (ויקרא י"א, י"ג).

 

ואם אנו עוסקים בנושא זה של מאכלי טריפה כדאי מאוד לקרוא את מה שכתב הרמח"ל זכר צדיק לברכה בספרו "מסילת ישרים" (פרק י"א), וזה לשונו: "והנה, כל בר ישראל שיש לו מוח בקדקודו, יחשוב איסורי המאכל (את הדברים האסורים באכילה) כמאכלים הארסיים או כמאכל שנתערב בו איזה דבר ארסי. כי הנה אם דבר זה יארע, היקל אדם על עצמו לאכול ממנו אם ישאר לו בו איזה בית מיחוש (מקום לספק), אפילו חששא הכי קטנה? וודאי שלא יקל, ואם יקל, לא יהיה נחשב אלא לשוטה גמור.

אף איסור המאכל, כבר בארנו שהוא ארס ממש ללב ונפש הישראלי (היהודי). אם כן, מי אפוא יהיה המיקל במקום חששא (ספק קל) של איסור אם בעל שכל הוא?! על דבר זה נאמר 'ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה'".