בחורף היה אבא מחמם לי את הבגדים, לפני שהוא הלביש לי אותם

הגאון רבי ראובן פיינשטיין, בנו של גדול הדור הקודם רבי משה פיינשטיין זכר צדיק לברכה, מספר על החינוך שהעניק לו אביו הגדול

מאת: יעקב א. לוסטיגמן

רבי משה פיינשטיין, היה אחד מגדולי הדור הקודם. הוא נפטר לפני למעלה מ-30 שנה, והותיר אחריו סדרת ספרי שו"ת (שאלות ותשובות בהלכה) בשם 'אגרות משה'.

בנו, הגאון רבי ראובן פיינשטיין, ממלא את מקומו כראש הישיבה הגדולה ברובע סטייטן איילנד שבניו יורק סיטי בארה"ב.

הרב פיינשטיין מספר שאביו הגדול, נהג לחנך אותו ללימוד תורה הנועם ובדרך חיובית. תמיד הקפיד לתת לו את ההרגשה שלימוד התורה זאת זכות גדולה ולא רק חובה המוטלת על כל יהודי.

כך למשל הוא מספר שבהיותו ילד, היה אביו משחק עמו, מרכיב אותו על הכתפיים, ועוזר לו עם ה'חיילים' הקטנים שעמם היה משחק על רצפת החדר, בעוד אביו הגדול עוסק בתורה.

"אבא היה גאון עצום", הוא מספר, "הוא יכול היה לצעוד ברחוב, להעיף מבט על בניין גבוה, גורד שחקים, וברגע אחד לומר כמה קומות יש בבניין הזה. הוא לא היה צריך לספור את הקומות, במבט קצר הוא כבר ידע.

"אם הוא היה עולה או יורד במדרגות, הוא יכול היה לומר לאחר מכן כמה מדרגות יש בבניין, וזאת למרות שבזמן שהוא עלה במדרגות הוא היה משוחח איתי אם עם ממישהו אחר בעניינים של לימוד התורה.

"מה שאני זוכר ממנו יותר מכל, זה התשובות שהוא היה כותב. לפעמים במשך עשר שעות ברציפות. הוא היה יושב וכותב ומשיב לשאלות בהלכה מתוך הזיכרון, כשבכל תשובה הוא ציטט מקורות רבים מתוך התלמוד הבבלי וספרים רבים אחרים, וכל זה בלי לפתוח ספר. הכל מהזיכרון. מדי פעם היה קם, מעיין קצת בספר במשך דקה או פחות ושב לכתוב. אבל הוא לא היה אוסף ספרים על השולחן כדי לצטט מהם. את זה הוא היה עושה בעל פה.

"במהלך הכתיבה, קרה לא פעם שהוא היה צריך להפסיק, אם לצורך שיחת טלפון ואם לצורך מתן תשובה לאדם שבא לשאול שאלה בעל פה.

"החלק הכי מדהים הוא כשהוא היה מסיים את העיסוקים האחרים, הוא התיישב בחזרה לכתוב, לקח את העט והתחיל לכתוב מאותו המקום בו הוא עצר, בלי שהיה צריך בכלל להתרכז ולהיזכר היכן הוא הפסיק.

"ובכל זאת", מוסיף הרב פיינשטיין, "למרות הגאונות העצומה הזאת שלו, הוא היה מסוגל להתנהג אלי כמו לילד, בהתאם לגיל שלי. הוא היה יהודי שנולד וגדל ברוסיה, שישב בכלא הרוסי כשרדפו אותו בגלל יהדותו והעיסוק שלו בתורה. הוא עבר דברים נוראיים בחייו, אבל הוא היה אבא לכל דבר, אבא נעים ונחמד…

"עד כדי כך הוא היה אבא טבעי בעיני, שכשהייתי ילד קטן, הייתי בטוח שכל האבות מתנהגים כך, שכל האבות מקבלים עשרות מכתבים ביום ומשיבים לשאלות בהלכה. חשבתי שכל האבות צריכים ללכת כל ערב לחתונה כדי לסדר חופה וקידושין…

"בחורף היה אבא מחמם לי את הבגדים, לפני שהוא הלביש לי אותם. זה היה בשש בבוקר. אחרי שהבגדים חוממו היה מלביש לי אותם מתחת לשמיכה כדי שלא ארגיש בקור.

"כשהיינו ב'קאנטרי' בנופש והאטרקציה הכי מעניינת שהיתה לי שם היתה כשבאה משאית לפרוק אספקה בשעה קבועה מידי יום, אבא היה מקפיד להתאים את שעות הלימוד שלו איתי כדי שלא אפספס את החלק המעניין… כדי שלא ארגיש שהפסדתי משהו בגלל לימוד התורה.

"פעם אחת המשאית הקדימה לבוא, אבא שם לב לכך, הוא חרג ממנהגו ושינה את סדר היום שלו. אמר לי: "לך לראות עכשיו את המשאית, ואחר כך נמשיך ללמוד".

"אני זוכר שפעם אחת קנו לנו מקרר חדש שהיה מבוסס על גז, ועבד בדומה למקררים החשמליים של היום. עד אז השתמשנו בארגז קרח…

"פעם אחת חזרתי הבית בערב ואני רואה את אבא שרוע את הרצפה, כשהוא משרטט על דף… שאלתי אותו מה הוא עושה…

"הוא השיב לי שהוא בודק את דרך הפעולה של המקרר כדי לדעת אם אפשר להשתמש בו בשבת או לא. צריך לבדוק אם פתיחת הדלת וסגירתה גורמות לחילול שבת.

"נשכבתי על הרצפה ליד אבא שהיה אז רב מפורסם ושמכל רחבי העולם היהודי היו משחרים לפתחו כדי לקבל את חוות דעתו ההלכתית בנושאים שונים, ויחד שרטטנו את המקר,, ולאחר מכן הוא שיתף אותי בלבטים שלו לגבי איסורי שבת שעלולים להיות כרוכים בפתיחת המקרר, ושאל לחוות דעתי, כאילו שאני מבין בעניין, ורק לאחר מכן פסקנו 'ביחד' שאפשר להשתמש במקרר הזה בשבת… הדבר נתן לי הרגשה של חשיבות, כאילו אני שווה משהו, אני יכול לפסוק הלכה יחד עם אבא… כמובן שאחר כך כשישבתי ללמוד תורה כבר עשיתי זאת עם חשק והתלהבות גדולה יותר".