"הרמתי עיניים לשמים ואמרתי: אבא, אני רוצה ללמוד תורה! בבקשה תעזור לי שלא אסבול מייסורים בשעתיים הקרובות"

סיפור מדהים שסיפר הצדיק הנודע בברכותיו רבי שמעון גלאי על המחלה הקשה ממנה סבל אביו, על מסירות הנפש שלו ללימוד התורה ועל כוחה העצום של תפילה הנאמרת מעומק הלב.

 

יעקב א. לוסטיגמן

 

הצדיק רבי שמעון גלאי, שהתפרסם כפועל ישועות וכמי שברכותיו כמעט תמיד מתקיימות, סיפר באוזני את המעשה הבא, כדי ללמד אותנו עד כמה גדול הוא כוחה של התפילה שמתפלל יהודי מעומק הלב, ואפילו אם הוא אינו מתפלל מתוך הסידור או מתוך ספר התהילים.

היה זה בשנותיו האחרונות של אבי מורי עליו השלום, מספר הרב גלאי, אבא היה חולה במחלה הנוראה, מחלת הסרטן. הייתי מגיע בתדירות גבוהה לבקר אותו ואת אמא, והוא היה מנצל את הזמן הזה שאני שוהה בביתם, כדי ללכת לבית הכנסת וללמוד תורה, כשאני בינתיים נמצא עם אמא ומטפל בה.

כשהיה שב מבית הכנסת כעבור שעתיים או שלוש שעות של לימוד תורה, הוא היה מתיישב בכבדות על הכסא וגונח בכאב עמוק. כל גופו כאב לו. המחלה הקשה חוללה שמות בגוף המבוגר, והתרופות החריפות לא הקלו על הרגשתו הכללית.

שאלתי אותו: אבא, תסביר לי בבקשה איך אתה מצליח להתרכז וללמוד תורה כשאתה סובל עכשיו ייסורים קשים כל כך. ישבת שעתיים בבית הכנסת ולמדת, איך הצלחת?".

אבל אבא לא אהב לדבר על עצמו. הוא העביר נושא באלגנטיות ועבר לדבר על משהו אחר.

כיבדתי את רצונו, לא שאלתי יותר מדי, אבל הסיפור הזה חזר על עצמו שוב ושוב, ובכל פעם ניסיתי את מזלי, אולי הפעם הוא יגלה לי את הסוד. איך הוא מצליח להתרכז בלימוד התורה…

מעצם העובדה שאבא הלך ללמוד למרות הכאבים לא הופתעתי. הוא היה "יהודי של מסירות נפש". לימוד התורה היה בעבורו חוב קדוש שאי אפשר לוותר עליו בכל מחיר. זה התחיל כבר כשהיה ילד צעיר, אמא שלו לקחה אותו על גבי סוס ועגלה לעיירה ראדין שהיתה רחוקה מאוד מביתם, כדי ללמוד תורה בישיבתו של 'החפץ חיים' רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, שהיה גדול הדור באותה התקופה.

הם לא חשבו בכלל אם לנסוע או לא. הם לא לקחו בחשבון שבעצם אף אחד לא הבטיח לו שהוא יתקבל לישיבה. הם גם לא דיברו על השאלה המתבקשת, איפה הוא יישן והיכן הוא יאכל. באותם ימים לא היו בישיבות פנימיה וחדר אוכל. הבחורים היו צריכים לארגן לעצמם קודם כל מקום ללון ולאכול, אצל האנשים המתגוררים בעיר, ורק לאחר מכן יכלו לבוא ללמוד בישיבה.

אבל הם קמו ונסעו, וכשהגיעו לראדין, סבתא פגשה אשה אחת ברחוב וסיפרה לה שהיא הביאה עכשיו את הבן שלה ללמוד בישיבה, והיא לא יודעת עדיין היכן הוא יאכל. האשה הזאת, שמיד לאחר מכן התברר שהיא אשתו של ה'חפץ חיים' בכבודו ובעצמו, הזמינה אותו באופן מיידי לאכול אצלם בבית, ואבא אכן זכה לסעוד דרך קבע על שולחנו של אותו רב קדוש וטוהר, ממנו למד כל כך הרבה.

כשאבא הרגיש שהוא צריך ללמוד תורה, שום דבר לא עצר אותו. אם בית הכנסת היה נעול, הוא פשוט היה קופץ מהחלון…

לכן, חוזר הרב גלאי שליט"א לסיפור עם אביו, לא הופתעתי מכך שהוא צועד לבית הכנסת למרות הכאבים הנוראים שהתישו אותו והכבידו עליו כל כך.

אבל ללמוד תורה זאת משימה שמצריכה ריכוז ומחשבה. במיוחד לתלמיד חכם כמו אבא, שיש לו ידע נרחב כל כך בתורה, כל מה שהוא לומד הוא צריך להשוות עם מה שלמד במקומות אחרים, להבין את ההבדלים וחילוקי הדינים, להיכנס לעומק של הסוגיה, זה מצריך הרבה מאוד ריכוז ומחשבה.

ההפתעה שלי היתה מכך שהוא מצליח לעשות את זה, ולכן שאלתי, אבל כאמור אבא לא רצה לענות לי על השאלה הזאת.

באחת הפעמים, כשאבא ראה שאני שואל אותו שוב ושוב, הוא נעתר לבקשתי והשיב לי על שאלתי:

"כשאני מגיע לבית הכנסת", הוא סיפר, "אני מוציא גמרא (תלמוד בבלי) מהארון ומתיישב ללמוד. רגע לפני שאני מתחיל ללמוד אני נושא את עיני לשמים, ואומר לקדוש ברוך הוא: "אבא, אני רוצה ללמוד תורה!! בבקשה תעשה שלא יכאב לי בשעתיים הקרובות כדי שאוכל להתרכז בלימוד".

"אחרי שאני מבקש את הבקשה הזאת…" הוסיף אבא, "הכאבים פשוט נעלמים. במשך שעתיים לא כואב לי כלום. אני לא מרגיש שום כאב! כך אני יכול ללמוד ביישוב הדעת ובריכוז מלא".

מכאן אנחנו לומדים, מסכם הרב גלאי את הסיפור, עד כמה גדול הוא כוחה של תפילה. כואב לך? תתפלל! רע לך? תתפלל! לא הולך לך? תתפלל!! וגם אם הכל כשורה ואתה מרגיש מצוין והעסקים פורחים ובבית הכל מושלם… תתפלל!! תתפלל לקדוש ברוך הוא שימשיך להשפיע עליך מטובו וחסדו ושאף פעם לא יהיה לך רע. כי התפילה כשלעצמה היא חשובה מאוד,  והקדוש ברוך הוא מייחל ומצפה לשמוע את התפילות שלנו.

אף אחד לא מבטיח לך שהתפילה שלך תתגשם במלואה, הקדוש ברוך הוא שומע את כל התפילות, אבל בסופו של דבר הוא נמצא מעל הכל, הוא רואה את התמונה הרחבה ואת המכלול השלם של הדברים. אנחנו מתפללים מתוך המקום שבו אנחנו נמצאים ולא תמיד אנחנו רואים את הכל, אבל הקדוש ברוך הוא יודע מה טוב לנו ומה לא, ולכן כשאנחנו מאחלים למישהו איחול לבבי אנחנו אומרים לו שיתקבלו התפילות שלך לטובה! כי אנחנו עצמנו לא בטוחים שכל מה שאנחנו מתפללים עליו אכן יהיה טוב בשבילנו.

אבל בכל מקרה התפילה עצמה היא חשובה, היא תורמת ומחזקת את הקשר שלנו עם בורא העולם, והיא עושה לו נחת רוח גדולה בשמי מרום.