המשפט שעלה לראש ישיבת מיר 300,000 דולר!

 אני רוצה לראות אתכם שמחים, אמר רבי נתן צבי פינקל ז"ל

מאת: הרב ישראל ליוש

גם הירושלמים הרגילים מידי פעם לשלג, מתרגשים מאוד כשהחזאים מבשרים על תחזית מושלגת. כך היה בהיותי תלמיד בישיבת מיר. התבשרנו כי מחר יירד שלג, ולפי התחזית הוא אפילו ייערם. באותו בוקר קמנו מוקדם, והפעם הם צדקו, לבן בעיניים! ירושלים מושלגת! הקול השקט והמרגיע של השלג ערב לאזננו, האויר הנקי, והאווירה הנפלאה, שימחו אותנו מאוד.

בדרכי אל היכל הישיבה לתפילת שחרית, אני רואה את מרן ראש הישיבה הגאון רבי נתן צבי פינקל זצ"ל, פוסע לאיטו על שכבת השלג לכיוון הישיבה.

גם בכביש סלול, לא היתה ההליכה קלה על ראש הישיבה, קל וחומר בשלג. כל פסיעה היתה מדודה ושקולה. קשה היה לנו, תלמידיו, לראות אותו מתאמץ כל כך, ובחביבות רבה נגשנו אליו כמה תלמידים ושאלנו אותו: "מדוע ראש הישיבה מתאמץ כל כך לבוא לישיבה במזג אויר כה חורפי? הרי טלפון אחד לישיבה, ומנין תלמידים היו באים לבית ראש הישיבה!"

"כשיש שלג" – ענה לנו ראש הישיבה – "בחורים שמחים, אני רוצה לראות אתכם שמחים!".

נזכרתי בספור הזה כשקראתי את מאמר חז"ל שרש"י מביא בפרשת במדבר, 'כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו'.

לימוד תורה בין רב לתלמיד, מקשר אותם בקשר אמיץ, קשר אמיתי, קשר בנשמה, שאינו דומה כלל לקשר בין מורה לתלמיד בלימודים הכלליים. כי התורה חיה ונושמת, יש בה סגולה מיוחדת, שכל מי שלומד אותה מרגיש טעם ערב ומתוק, תענוג רוחני שאי אפשר לתאר אותו במילים. זו הסיבה שלימוד התורה גורם לאהבה כה גדולה בין הרב והתלמיד, עד כדי שהוא 'כאילו ילדו'.

זו עוצמת האהבה שהרגשנו, תלמידי ראש ישיבת מיר רבי נתן צבי פינקל זצ"ל. אני נזכר בספור נוסף שמבטא את אהבתו העצומה אלינו – תלמידיו.

היה זה בזמן החורף, למדו אז בישיבה מסכת 'יבמות', זו מסכת ארוכה וקשה. התלמידים השקיעו את מיטב מרצם וכוחם בלימוד המסכת, על אף היותה ארוכה ולא קלה כלל.

במסיבת חנוכה, שהתקיימה בליבו של זמן חורף, ראש הישיבה התכבד לשאת דברי תורה, כשלפניו יושבים רבים מתלמידי הישיבה, עשרות רבות ואפילו מאות. ופתאום בפרץ של התרגשות, הוא אמר מנהמת ליבו, כשההתרגשות ניכרה היטב בקולו: "בחורים יקרים אני אוהב אתכם…! אתם לומדים כל כך טוב…! ולכן, מי שיבחן בסוף זמן החורף על כל מסכת יבמות יקבל מילגה ע"ס 1000 דולר…!"

שקט של תדהמה השתרר בחלל חדר האוכל, לא היתה זו תדהמה מגובה המילגה 1000 דולר, נדהמנו מעוצמת האהבה שהרב הרעיף עלינו. כל אחד ואחד הרגיש כמו בן יחיד לרבו, שחפץ בטובתו הבלעדית.

המשפט הזה – שלפי עדות מקורביו ובני ביתו – לא היה מתוכנן כלל וכלל, אלא נאמר בהתפרצות של אהבה, עלה לו בסופו של דבר 300,000 דולר, כי היו 300 בחורים ואברכים שנבחנו על כל המסכת. אבל לא כסף, רב ככל שיהיה, יפריד בין רב שכה אוהב את תלמידיו ומרגיש כאילו הוא ילדם.