הקללות המפחידות

מה אנחנו יכולים ללמוד מהקללות המופיעות בתורה

מאת: הרב ישראל ליוש

בשתי פרשות בתורה ישנם קללות, בפרשת בחוקותי ובפרשת כי תבוא. הקללות שם ממש לא פשוטות, מי שקורא אותן מבין מיד שלא כדאי להיכלל בין אלו שאליהם מופנות הקללות. והמחשבה הראשונה שעולה היא, שהקללות כנראה אמורות לגרועים ביותר, לאלו שממש מורדים בקב"ה, לא שומרים מצוות, מזלזלים בחוקים, ועוברים את העבירות החמורות ביותר…

אבל כשנעיין במקרא ובמפרשים, נראה שזה ממש לא כך… בפרשת כי תבוא מבואר שהקללות באות 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה'. עובדים את ה', מקיימים את כל המצוות, אבל לא עושים זאת בשמחה. וכי על כך מגיעות קללות כה חמורות?! רק כי אנחנו לא מספיק שמחים בעבודת ה'?! הרי אנחנו עושים את כל מה שצריך לעשות במדויק, קלה כבחמורה! רק חסרה השמחה! מה קרה? על מה כאלו קללות…?!

גם בפרשת בחוקותי, רש"י מבאר שהקללות שנאמרו שם, הן על מי שאינו עמל בתורה! הוא לומד תורה. לא עובר עליו, חלילה, יום בלי לימוד תורה. הוא קובע עיתים לתורה, ואולי אפילו יותר מכך, אבל הוא אינו עמל בתורה! הוא לומד ללא עמל! על כך באות הקללות! וגם כאן נשאל, למה? מה כל כך חמור בלימוד תורה ללא עמל?

***

כדי להבין את הענין הזה, אספר לכם ספור שסיפר הגאון רבי אליהו לופיאן זצ"ל על ה'חפץ חיים'. חתנו של ה'חפץ חיים' הגאון רבי צבי הירש לוינסון זצ"ל סיפר לחותנו כי אחד הבחורים בישיבה סרח ועשה מעשה חמור שלא ייעשה. הרב לוינסון היה בטוח שכשישמע ע"כ החפץ חיים, הוא יורה שיש להוציאו לאלתר מן הישיבה. אבל להפתעתו, החפץ חיים שמע את דבריו, והורה שלא להוציאו מן הישיבה, ולא זו בלבד, הוא עוד הפטיר: 'בסוף הוא יהיה רב בישראל…!'

לימים, העיד הרב לופיאן כי הכיר אישית את הבחור, ואכן הוא נעשה רב בחו"ל…

לאחר כשבועיים, באה אל החפץ חיים אשה שבחורים מהישיבה היו מתאכסנים אצלה, וסיפרה לו כי אחד הבחורים התנהג אליה בחוצפה ובעזות…

לאחר בירור הדברים, הורה החפץ חיים לחתנו שיסלק מיד את אותו בחור מהישיבה!

הרב לוינסון התפלא מאוד: 'רבינו!, אינני מבין, הרי לפני כמה ימים סיפרתי לרב על בחור אחר שעשה מעשה חמור מאין כמותו, והרב הורה להשאירו בישיבה…?!

"המשנה באבות אומרת" – ענה לו ה'חפץ חיים' – "'עז פנים לגיהינום', אינני מבין" – תמה ה'חפץ חיים' – "אם אותו 'עז פנים' עבר איזו עבירה ולא חזר בתשובה, אם כן על כל עבירה יש גיהינום, למה דוקא 'עז פנים' לגיהינום, ואם הוא חזר בתשובה, מדוע באמת מגיע לו גיהינום? אלא" – ענה ה'חפץ חיים' – "אדם שחוזר בתשובה אכן לא מגיע לו גיהינום, אבל אם הוא 'עז פנים', חזקה עליו שלא יחזור בתשובה. הבחור הראשון אכן עבר עבירה חמורה, אבל יש לו עוד תקווה לחזור בתשובה, אבל הבחור השני שהתחצף, לא יחזור בתשובה, ולכן הוריתי לסלקו מן הישיבה…!"

***

עתה נחזור לענין הקללות. נתאר לעצמנו: מלך שהטיל מס חדש על נתיניו. חלק מהעם הנאמן למלכו וסר למרותו באופן מוחלט, שילם את המס ללא עוררין, אפילו שמאוד היה להם קשה להיפרד מהכסף, אבל כשהמלך אומר, עושים…!

אבל יש כאלו שאמנם שלמו את המס עד הפרוטה האחרונה, אבל רטנו מאוד… כשבאו לפקיד השומה כדי לשלם את המיסים, הם הביעו את כעסם ואת מחאתם. הם השאירו אצלו את מלוא סכום המס, אבל יצאו משם בפנים זעופות ונפולות…

מה ההבדל בין שני סוגי האנשים, שניהם קיימו את מצות המלך ושלמו את כל מה שביקש, אבל הראשון 'נאמן' והשני 'מרדן'.

אלו הם פני הדברים! יהודים שמקיימים את כל מצוות הקב"ה, ומדקדקים קלה כבחמורה, אבל הם עושים זאת בלא שמחה, הם מחמיצים פנים, זו מרידה! זו עזות וחוצפה! כי זה מראה חוסר נאמנות מוחלטת.

גם מי שלומד תורה בלא עמל, הרי הוא עושה את זה כמי שכפאו שד, זו חוסר נאמנות! כי מי שנאמן ואוהב את תורת ה' אלוקיו, לומד אותה עם כל העמל. הוא עושה זאת בשמחה ומשקיע בה את כל כוחותיו…

מי שעובר על אחת ממצוות ה', הרי ענשו כבר אמור בתורה, פעמים סקילה, פעמים מלקות. לא מגיעות לו גם קללות בנוסף לזה. אבל מי שאינו עושה זאת בשמחה, או שאינו עמל בתורה, אין ע"ז עונש מפורש בתורה, יש ע"ז קללות! כי קללות מגיעות למרדנים, קללות אינן עונש על מעשה זה או אחר, קללות הן ביטוי לכעס…! הקב"ה כועס על מי שאינו שמח במצוותיו ועמל בתורתו!

לעומת זאת, המקיים את מצוות ה' בשמחה, ומי שעמל ויגע בלימוד התורה, יזכה לכל הברכות האמורות בתורה, כי בזאת הוא מראה את אהבתו לבוראו, וה' הטוב ישיב לו אהבה כפליים.