אשכרה נכנס לי חרק לעין! נשבעת!…

הקיץ הגיע, ויחד עם הים הגלידה והאבטיח, שהתגעגענו אליהם הגיעו גם המעופפים למיניהם… קבלו קטע שקרה לאשתי 🙂

מאת: מענדי

היי חֶבְרֶ'ס, מה עניינים? נהיה קיץ אה?

השדרן ברדיו כבר מדווח בתחזית מזג האויר: "היום יֵעַשֶה שְׁרַבִי (עם רי"ש) וחם מהרגיל. מחר הטמפרטורות תמשכנה לעלות…" (חולה על זה שבישראל – 2019, בתאגיד השידור הציבורי עדיין מדברים עם הרי"ש המתגלגלת בעברית ישראלית עתיקה מימי בן גוריון)

הפרסומות בחוצות מעדכנות בענק על אופנות וקולקציות ביגוד חדשות – New Summer Collection 2019. וואו! איטס אמייזינג… (לא, אני פשוט מנסה להבין, אני בישראל או בניו ג'רזי, מה תַּ'ה כותב לי באנגלית, מה תַּ'ה רוצה להראות שאתה יודע, או מנסה יעני להתחנף לתיירים, דבר בעברית! אחי.)

ברשתות המזון ממלאים מקררים עם מיטב הגלידות והשלגונים, ומוכר הירקות בשוק של יום רביעי צועק בגרון ניחר "אבטיח אדום מתוק על הסכין אבטיייייח…"

וכולנו מתחילים להרגיש באויר את ריח הים המלוח ואת החופש המתקרב אוטוטו מעבר לאופק…

וכמובן, איך לא? שכחנו לציין שהגיעו לנו מחו"ל אורחים חדשים הלא הם החרקים, היתושים, הזבובים, והזבובונים, והזבוּבוּבוּנבּוֹנבּוֹנִים, והמעופפים למיניהם, עם כל השמות והכינויים שמשרד הבריאות מצמיד להם שלא מוסיפות לאַפְחַד שום דבר.

כל זה גם כלול בחבילה הכיפית והמרעננת שהבורא משפיע לנו ממרום ושמה "קיץ".

ככה זה החיים. יש דבש, ויש גם דבורים… נאום הסבתות כמובן…

קִיצֶר, הקיץ פה! למי שעדיין לא הבין… ואני מאד מתרגש מזה! זה אני אומר מפורש בלי להתבייש בשביל הסתומים באמת, שלא קלטו את זה בשורה הראשונה…

אבל איך אמרו החכמים, "לכל קוקו יש קוקיה"… ולי יש בבית אישה, רותי קורים לה. ישתבח שמו לעד, (בלי עין הרע אחת השוות, סתאאאאאאאם…) אשה טובה באמת, אבל מה, הכל זורם עד שזה מגיע לקטעים שלה.

כי אני יודע לדוגמא שלשאלה "האם אתה שמח שהגיע קיץ?" יש רק תשובה אחת – ברוררררררר! of course!

בכל השפות תשובה אחת! ברור! בטח! מה השאלה בכלל?! כי בינינו, זה שאלה לא במקום! שאלה פרדוקסלית! המשפט הנכון הוא: "איזה כיף ואיזה תענוג שסוף כל סוף הגיע הקיץ שכל כך חיכינו לו!…"

וואי אני חופר, אה? יותר נכון חרפנתי אתכם לגמרי כבר, אה?

אין מה לעשות אני מאובחן רשמית כ"חולה קיץ" עם דיפלומה. (ולחילופין "מדוכא חורף קלאסי"…).

אבל תקשיבו, חֶבְרֶ'ס, אם חשבתי שיש רק תשובה אחת ל'שאלת הקיץ', גיליתי לצערי הרב שזה הרבה תלוי את מי אתם שואלים…

רותי לדוגמא, היא אנטיתזה שלי. אנחנו זוג עם מעגל חשמל של חיובי שלילי, אבל לגמרי…

היא כבר מתגעגעת לחורף… ועכשיו במקום ליהנות מכל טוב הארץ שהקיץ מביא איתו היא עסוקה בלסתום תַּ'חלונות 'שלא יכנסו לי פה פרפרים' שמה כוסות עם חומץ על החלונות/מיטות/עציצים, 'זה טוב. זה מעיף תַּ'ג'וּקִים'.

אני אומר לה: 'אבל מַאמִי תראי איזה יופי…' והיא עושה לי: 'שום יופי, בא לי למות כבר מהקיץ הזה…'

תַּכלֶ'ס, בא ניגש כבר לפּוֹאֶנטַה שאני בא כבר חצי שעה לספר לכם. יַאלְלַה נעשה את זה זריז. ובכן:

באחת מהלילות השבוע, רותי מגיעה לי הביתה היסטרית לגמרי, והיא אומרת לי, 'מענדי, נכנס לי זבוב לעין!'

מה??????

מה שאתה שומע. נכנס לי זבוב לעין.

זבוב? ממש זבוב אמיתי?

כן! אשכרה! (נ.ב. אני רושם לעצמי שהילדה למדה מילה חדשה…)

קִיצֶר לא אלאה אתכם בכל הפרטים, אבל שמנו טיפות ומיץ לימון ומה לא. בסוף היא עמדה בכיור שטפה עם מי ברז, ואני, מענדי השובב הקטן, (סוֹרִי, זה כינוי שאמא הצמידה לי) בעיניים שלי ראיתי איך רותי מוציאה, כמו עדשה, היא מוציאה מהעין חרק קטנטן עם כנפיים. מה אני אגיד לכם, נאלצתי לבלוע את הכובע שאין לי… צדקה הגברת.

טוב, מה עכשיו? עכשיו הסיפור רק מתחיל… סיפור? הצחקתם. ה'סרט של הלייף…'

רותי: וואי וואי וואי, לך תדע מה הוא השאיר לי שם בעין, ביצים תולעים אני יודעת מה. השם שישמור.

אני: עזבי שטויות מַאמִי, לא הספיק להשאיר כלום.

רותי: בטח השאיר.

אני: מה פתאום.

ככה כל הלילה…

בבוקר הלכנו לעבודה, בהפסקת 12 אני כבר הספקתי לשכוח מכל הסיפור, פתאום בּוּם טלפון. רותי על הקו.

אני: מה עניינים?

רותי: מענדי נוסעים לרופא!

אני: מה?

רותי: מה שְתַּ'ה שומע. לא רחוק מפה, בקטמון. אני עוד 2 דקות אוספת אותך מהמשרד.

אני: אבל מאמי, בגלל שהחברות בעבודה שיגעו אותך אני צריך עכשיו לסבול? מי זאת שהביאה לך את הרופא הזה בראש, דַנַה? תגידי לה ש…

רותי: ביי מענדי ביי, עוד 2 דקות תהיה בחוץ.

תכירו את רותי. כשהיא רוצה משהו, גם פּוּטִין לא יזיז אותה…

אבל מה חֶבְרֶ'ס, אני חייב להודות שזה היה שווה. לא יודע מאיפה היא הביאה את הפרופסור הקשיש החמוד הזה. אבל מַזֶה נהניתי. אחרי שהוא הרגיע את רותי שאין לה שום ביצים ותולעים בעין, וגם הביא לה איזה טיפות עיניים 'מיוחדות' (עַלֶק מיוחדות…) על כל צרה שלא תבוא. אז הוא נתן לנו איזה רבע שעה, הרצאה מקיפה על כל סוגי החרקים והמעופפים והשמות ו'המנהגים' שלהם…

ו… הוא אמר לנו איזה סקופ מעניין שאתם חייבים לשמוע.

הוא שואל אותי: 'אתה הרי אדם דתי, למה נראה לך שהזבוב הזה נכנס דווקא לעין של רעייתך הנכבדה?'

ככה הוא שואל אותי, ומתופף עם הציפורניים על השולחן בסבלנות לשמוע את תשובתי.

אני: אַנַא עאַרַף. מאיפה אני יודע? מה, בגלל שאני דתי? מה קשור?

'תקשיב צדיק', הוא אומר לי. 'זה הכל נפלאות הבריאה!, הכל רק מנפלאות בורא עולם!' ואני אסביר:

'עכשיו זה תקופה יבשה והחרקים האלה צמאים לטיפת מים, והם מחפשים נואשות, מעופפים לכל הרוחות למצוא איזה טיפונת קטנטנה של מים, אז בורא עולם הכניס בזבובון הזה, שגודלו מילימטר וחצי, בורא עולם נתן לו יכולת לראות למרחק של מאות מטרים! (מאות הוא אומר לי, באמונה! אני לא מפלטר אתכם) כל טיפת לחלוחית מים כדי להרוות את הצימאון שלו'.

'והזבוב הזה זיהה ממרחק את העין של רעייתך (ואני כבר בלחץ, מה היא בכתה? מה קרה לה שם?) ולכן הוא טס הישר לתוך העין. זה נדיר, אני מודה. זה לא קורה כל יום. אבל הנה זה קרה…' עד כאן נאום הפרופסור הנכבד…

ותתפלאו לשמוע חברים, גם אני שמשתדל תמיד מאד לשמור על ציניות אפילו בבתי קברות וכאלה… אני יצאתי מחדר הרופא, איך אומרים את זה: 'תפוס שרעפים ואפוף מחשבות'…

רותי עושה לי: 'מענדוש, הכל בסדר? מה יש לך?' ואני עונה לה: תקשיבי, זה מעניין מה שהוא אומר. ממש מעניין.

הזבוב יש לו יכולת לראות במרחק של מאות מטרים! לזהות לחלוחית מים. מדהים!

בערב הגעתי לבית הכנסת וסיפרתי לרב שלי כל הסיפור (הרב, אתה לא מאמין מה קרה לי היום…) אז הוא הפטיר בחיוך:

על זה אמר הנביא ישעיהו: "שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה" זה מעורר אותנו בתשובה, מזכיר לנו שיש בורא לעולם ויש דין ויש דיין. והחכם כמובן שמתקרב לבורא עולם ומקיים מצוותיו, ולא בורח לשום מקום. למה, אין לאן לברוח.

אמרתי לו: וואלה כבוד הרב, זה מעניין אותי, דבר איתי על זה.

אז הוא כמו רב ראוי לשמו, התיישב ופתח כמה ספרים והקריא לי בהתרגשות את 'לשון הזהב של קדמונינו' כלשונו. חברים, אני מעתיק את זה פה ואומר לכם, שווה להתרכז טיפה כי זה באמת מילים קדושות ומחכימות, וגם על הדרך ממש מעורר השראה. קבלו:

זה לשונו של הרמב"ם הקדוש, ה'רופא הגדול' (בהלכות יסודי התורה, פרק ב' הלכה ב'):

"והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו, בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה, לידע ה' הגדול. כמו שאמר דוד: 'צמאה נפשי לאלוקים לאל חי'. וכשמחשב בדברים האלו עצמן, מיד הוא נרתע לאחוריו ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעה קלה מעוטה לפני תמים דעות. כמו שאמר דוד: 'כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך… מה אנוש כי תזכרנו…' ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה ריבון העולמים, כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את ה', כמו שאמרו חכמים בענין אהבה, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם".

 

וכן כותב הרב אליהו דסלר זצ"ל (בספרו 'מכתב מאליהו'):

"כשמתבונן האדם בפלאי הבריאה, ומברר לעצמו שהם מעשי ה' וגילויי חכמתו האין סופית, כמאמר הכתוב (תהילים קד): 'מה רבו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית', מתחזקת בו אמונה פנימית. אף שאין הוא במדרגה להכיר את הקב"ה מתוך כל דבר אשר סביבו, על כל פנים יתפעל מנפלאות הטבע, כגון: מהסדר הנפלא הקיים בבריאה, מההתאמה הנפלאה בין כל חלקי הבריאה, איך כל דבר מתאים עם חבירו; ואשר הכל הולך לתכלית אחת, וכדומה".

 

מה אני אגיד לכם, הרב שלי שיהיה בריא, השאיר לי הרבה חומר למחשבה… מקווה שגם לכם.

אז חברים, קיץ בריא שיהיה לכם, Have a happy summer, או כמו שהשכן שלי זכריה אמר לי: 'אצלינו במרוקו הגיעו השכנים הערבים להתארח ב'מִימוּנָה', אנחנו איחלנו להם 'תִּרבַּח וּתְּסעַד', והם היו עונים לנו 'חוּקרַא שׁוּקרַא' שזה אומר 'קיץ בריא' בערבית…"

או שכן או שלא…

טוב, ביי חברים ביי, כבר הגזמתי היום לכל הדעות… אם אשתי קוראת את כל זה, היא מרביצה לי 🙂

ביייייייייי.