אף אחד לא האמין שגלגליה של הגרוטאה הזאת אכן יתנתקו מהקרקע ויצליח לעוף באוויר

מאת: יעקב לוסטיגמן

לפעמים אנחנו מרגישים כמו ילד העומד למרגלותיו של הר ענק, מטה ראשו לאחור ומנסה לאמוד בעיניו את גובהו של ההר שעליו הוא התבקש לטפס.

"וואו… איזה גובה", הוא אומר בחלחלה. "את כל זה אני אמור לטפס?! אין מצב!!".

גם אנחנו מתבקשים לפעמים לעשות את הלא יאומן.

קחו למשל אדם שלא הורגל מגיל צעיר לשמור שבת. אומרים לו: 25 שעות תמימות, מכניסת השבת ועד צאתה, אין להדליק חשמל, אסור לדבר בטלפון, ווטסאפ, פייסוש ואינסטוש מחוץ לחשבון, לא תוכל להרתיח מים לקפה ואפילו לכסוס ציפורניים אסור לך".

זה נשמע הזוי.

שבת שלמה בלי שום חילול?!

זה פשוט בלתי אפשרי.

ומה תגידו על זה שמבקשים ממנו גם לשמור על המחשבה שלו שלא להרהר בדברים אסורים? וזה שהוא צריך מעכשיו להקפיד על כל מעשה שיהיה תואם להלכה.

אין מצב!!

נכון?

אז זהו שלא.

כל מה שאתה צריך זה לרצות באמת. אבל באמת באמת לרצות.

לכח הרצון של האדם יש יכולת מדהימה להפוך דברים לאפשריים, גם אם קודם לכן הם נראו בלתי אפשריים.

קחו למשל את סיפורו של מוחמד פיאז, שהתפרסם לא מזמן בכלי התקשורת.

פיאז הוא אזרח פקיסטני בן 32, שמאוד מאוד אוהב מטוסים.

אם היה לו כסף, אולי הוא היה טס הרבה, או אפילו לומד את המקצוע והופך לטייס.

אם הוא היה עשיר גדול, אולי הוא אפילו היה קונה מטוס מנהלים פרטי, או לפחות מטוס קל בשביל להתפנק איתו בטיסות קצרות וארוכות אחרי העבודה או בסוף השבוע.

אבל אין לו כסף.

אז מה עושים?

בונים מטוס לבד!

הזוי.

נכון?

ברור שכן.

איך אפשר לבנות מטוס?

כדי לבנות מטוס אתה צריך חברה ענקית עם רבבות עובדים, מהנדסים שיכינו תוכניות, מתכנתים שיתכננו את המפרט הטכנולוגי של המטוס, מנהלים, עובדי ייצור, אולמות ייצור ענקיים והרבה מאוד בקרים ופקחים שייבחנו את איכות הרכיבים המיוצרים שבסופו של דבר ייבנה מהם המטוס.

שלא לדבר על כך שלפתח דגם של מטוס לוקח שנים ארוכות, ובכל אותה העת אתה משלם משכורות עתק למומחים שעוסקים במלאכה.

בקיצור, זה בלתי אפשרי לאדם שמרוויח במקרה הטוב כמה מאות דולרים בחודש.

אבל מוחמד פיאז לא וויתר.

היה לו ידע רחב מאוד בענייני תעופה ואווירונאוטיקה.

מאיפה הידע?

לא, הוא לא למד באוניברסיטה.

אבל הוא צפה אין ספור פעמים בסדרה הטלוויזיונית 'תעופה בחקירה', ולמד אותה בעל פה. הוא לא הסתפק רק בצפייה חווייתית כמו כל הצופים האחרים, אלא שקד על צפייה לימודית.

כל מידע חדש שנחשף בסדרה, נרשם אצלו ונשאר לזיכרון, כל פריט נכנס לאוצר הידע שלו בתחום, עד שלבסוף הוא הרגיש שהוא מסוגל לבנות לבד מטוס.

טוב, בואו לא ניסחף. הוא לא בנה מטוס בואינג 747, וגם לא מטוס מנהלים קטן.

הוא בנה מטוס קל, שצריך הרבה דמיון כדי להבין שהוא אכן מטוס.

זה התחיל עם מבנה קל שבנה בעצמו באמצעות הלחמת כמה צינורות מתכת זה לזה.

ל'מטוס' הוא חיבר גלגלים של 'ריקשה', העגלה המשמשת ככלי רכב נפוץ בארצות המזרח הרחוק.

את המנוע הוציא מוחמד מכלי לניסור בטון, והרכיב אותו על המטוס שלו, ולאחר מכן הצמיד לו כנפיים שבנה מבד יוטה, הברזנט המוכר לנו מאתרי הבנייה.

כמובן שהוא הוסיף גם כידון להכוונת המטוס. וחלקים שונים שאפשרו לו לכוון את הכנפיים להמראה ונחיתה. הוא התקין כסא מאולתר ובעצם מצא פיתרון לכל בעיה שצצה בפניו.

המיזם כולו עלה לו בערך 700 דולרים. את מחציתם הוא גייס באמצעות מכירת חלקת קרקע שהיתה שייכת למשפחתו, והמחצית האחרת באה מכספי הלוואה שלקח.

תושבי הכפר שלו צחקו עליו.

אמא שלו גערה בו.

השכנים חשבו אותו למשוגע.

על הדרך הוא עשה המון טעויות. היו חלקים שהוא חיבר הפוך, היו כאלו שלא הסתדרו עם התפקיד שהוא הועיד להם מראש. את החוטים הוא היה צריך לפרק ולהתחיל שוב מהיסוד, אבל מוחמד לא נכנע לזלזול וההשפלות, והוא גם לא נכנע לקשיים הטכניים.

הרשויות לא טרחו אפילו להבהיר לו שמדובר בכלי טיס בלתי חוקי ולא בטיחותי, כי אף אחד לא האמין שגלגליה של הגרוטה הזאת אכן יתנתקו מהקרקע והדבר הזה יצליח לעוף באוויר.

כשהגיע היום הגדול, יצא מוחמד עם כמה חברים ל'מסלול המראה' מאולתר בכביש סמוך. הם שמרו שכלי רכב לא יתקרבו, ומוחמד יצא לטיסת הבכורה שלו.

אחד מחבריו של מוחמד נסע במקביל אליו עם אופנוע, כשהוא מלווה אותו עד להמראה עצמה. לדבריו, מד המהירות של האופנוע הצביע על 120 קמ"ש כשמטוסו של מוחמד התרומם באוויר.

נכון.

הוא לא הגיע לגובה של מאות מטרים ובוודאי שלא לקילומטרים. הוא ריחף בגובה של כמטר אחד בלבד מעל פני הקרקע, ובחלק מהזמן אפילו חצי מטר.

אבל הוא טס!

הוא טס למרחק של כשלושה או ארבעה קילומטרים, והצליח לנחות בשלום!!

מוחמד היה שיכור מהצלחה, אבל הבין שהמטוס עדיין לא מושלם.

הוא חזר לפרק את החלקים ולהתקין מחדש, כשהפעם הוא מקווה שהמטוס יטוס בגובה רב יותר ולמרחק גדול יותר.

השמועה על כך שהמטוס אכן הצליח לטוס מעט, עשתה לה כנפיים בכפר, ומוחמד הפך להיות הגיבור המקומי. כולם העריצו אותו על הצלחתו, ואפילו עזרו לו ככל שיכלו כדי שיתקדם במהירות עם שיפוץ המטוס.

הפעם הוא החליט להזמין את כל הכפר לטיסת הראווה הגדולה, והתושבים אכן התאספו בהמוניהם כדי לחזות בפלא.

אלא שהמשטרה הפקיסטנית כבר נערכה מראש, ועוד לפני שמוחמד הספיק להתניע את המטוס ולצאת לדרך, זינקו עליו שוטרים, עצרו אותו והחרימו את המטוס שלו.

התושבים מחו בתוקף, והעיתונות המקומית התגייסה לעזרתו של הגיבור, ואכן בסופו של דבר הוא שוחרר ממעצר בתוספת התנצלות, ואפילו המטוס הוחזר לו 'כמחווה של רצון טוב', מצד המשטרה.

קצינים מחיל האוויר הפקיסטני הגיעו עד לכפר המרוחק כדי לחזות בפלא ולשוחח עם ה'מהנדס המוכשר' שבנה לבד מטוס, והם אפילו העניקו לו תעודת הוקרה על ההישג המדהים שלו.

"כשתוציא רישיון טייס", אמרו לו במשטרה, "נאפשר לך אפילו להטיס את הרישיון שלך".

עכשיו הוא צריך רק למצוא מימון כדי ללמוד קורס טייס, אבל סביר להניח שאחרי שזכה להצלחה כה גדולה ולפרסום בינלאומי, הוא יצליח הפעם למצוא מימון להגשמת החלום שלו.