למה אנחנו עושים חגיגות ביום פטירתו של הצדיק

מדריך 'הילולא' לצדיק.

מאת: יעקב לוסטיג

הילולא או יאר צייט, זהו התאריך בו נפטר צדיק בשנים עברו. למשל, ל"ג בעומר החל בי"ח באייר, הוא יום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי. בה' באב זהו יום ההילולא של האריז"ל, ובז' באדר זהו יום ההילולא של משה רבינו.

משמעות המילה 'הילולא' היא 'חגיגה'. כי כל צדיק שנפטר, זוכה מדי שנה לעלות דרגה נוספת בגן עדן, בתאריך בו הוא נפטר. הוא עולה לדרגה גבוהה יותר מזו שהיה בה עד היום, ולכן אנחנו חוגגים את עליית נשמתו של הצדיק, ושמחים בשמחתה.

בארצות אשכנז נהוג לכנות את יום ההילולא 'יאר צייט', שמשמעותו בשפת האידיש "יום השנה", כלומר היום בשנה בו נפטר אדם פלוני או צדיק אלמוני.

המנהג הוא שילדיו של הנפטר עולים על קברו מדי שנה ביום ה'יאר צייט', קוראים פרקי תהילים ולאחר מכן אומרים 'קדיש'. כמו כן מקובל לערוך אסיפה משפחתית בה לומדים משניות לעילוי נשמתו של הנפטר, אוכלים סעודה של מצווה ואומרים קדיש לזכרו.

כשמדובר ביום היאר צייט של צדיק שנפטר בשנים עברו, האירוע מקבל צביון רחב יותר, תלמידיו של הצדיק או כאלו שהעריצו אותו בחייו מתאספים יחדיו לעסוק במורשת שהותיר אחריו. הם עולים על קברו ומתפללים לבורא עולם שיסייע להם בגשמיות וברוחניות.

בל"ג בעומר, בהילולא של רבי שמעון בר יוחאי, מדובר באירוע ענק, עם מאות אלפי משתתפים, בשל המורשת הגדולה שהותיר רבי שמעון בר יוחאי בדמות ספר הזוהר ותורת הקבלה שמתבססת עליו.