קשה לי עם כיסוי הראש!!

שאלה:

שלום כבוד הרב,

אני רוצה להתחיל לחבוש כיסוי ראש כחלק מההתחזקות שלי בדת וביהדות בכלל, אבל אני מרגישה שזה מאוד קשה לי והייתי רוצה שתחזק אותי בעניין הזה עם דברי חכמה שישכנעו אותי.

הקושי הוא משתי סיבות עיקריות, גם כי אני רגילה לצבוע את השיער וללכת הרבה למעצבת שיער, ואני מרגישה שיחסר לי החלק הזה.

וגם בגלל שללכת עם כיסוי ראש זה כמו להניף דגל ענק שצועק ומכריז שאני דתיה, וזה קטע לא כל כך נעים עם החברים בעבודה.

דליה

 

תשובה:

שלום לך דליה,

קודם כל כדאי שתזכרי את הכלל הידוע שאמרו חכמנו זיכרונם לברכה 'לפום צערא אגרא' – כגודל הצער, כך גודל השכר. תחשבי על זה שהלא נעים שאת מרגישה כאן, בעולם הזה, מתורגם לשכר עצום שתקבלי בבוא היום בשמי מרום. תחשבי על 'ערימות' של שכר רוחני וכל כך מיוחד שאנחנו אפילו לא מצליחים לדמיין אותו, ואולי אפילו תתחילי לשמוח בזה שאת מתביישת וקשה לך, כי זה דווקא עושה אותך עשירה מופלגת בעולם הבא.

אם יציעו לך לחבוש כיסוי ראש יום אחד בעבודה תמורת עשרת אלפי דולרים, אני מתאר לעצמי שלא היית מתלבטת בכלל. השכר הרוחני הזה שווה הרבה הרבה יותר מעשרת אלפי דולרים!!

ואם את מפחדת לאבד את החלק הזה של ההתעסקות עם השיער שיחסר לך מעתה, אני שמח לבשר לך שנשים רבות משקיעות הרבה מאוד מחשבה והתעסקות בצבע המטפחת, סוג הכיסוי, צורת הקשירה, ההתאמה של כל מטפחת בפני עצמה לבגד שהן לובשות באותו הזמן ועוד ועוד, כך שאת יכולה להיות רגועה בחלק הזה…

בעניין אי הנעימות במקום העבודה או עם חברות וכדו', כמובן שמדובר בנושא בפני עצמו, ואם את באמת עוברת תהליך שבו את מתחילה לשמור מצוות, קחי בחשבון שבסופו של דבר אנשים ידעו וישימו לב, ותצטרכי להסביר לכל אחד באופן פרטני. לעומת זאת חבישת שביס היא הצהרה מאוד ברורה, ואם החברות שלך הן איכותיות ומבינות עניין, הן יקבלו אותך כמו שאת, בלי לעשות מזה 'אישיו' יוצא דופן.