אני בוכה כי כמעט חיללתי שבת, אבל הרב, למה זולגות דמעות מעיניך?

סיפור מדהים על יהודי שהחליט לשמור שבת במסירות נפש, והדמעות שזלגו מעיני הרב.

מאת: יעקב לוסטיגמן

 

הוא מתגורר באחת מערי המרכז. שמו יוסף.

בבעלותו חנות מכולת שנמצאת בטבורה של עיר שוקקת חיים. ציבור הלקוחות שלו אינם שומרי מצוות, וגם יוסף עצמו לא היה יהודי דתי.

במשך שנים כרסם בו הצער על כך שהוא אינו מקיים מצוות. הוא יהודי מאמין, יודע שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם ונתן לנו את התורה הקדושה. אבל גם ההורים שלו לא שמרו שבת ולא הקפידו על ההלכה, וכך הוא התחנך.

בפסח לא אוכלים חמץ, כל השנה מקפידים לאכול רק אוכל כשר, אבל בשבת אפשר להדליק את האור וגם לנסוע לבקר קרובים וחברים. כן, עושים קידוש, לפעמים גם הולכים לבית הכנסת, אבל זה לא אומר שאחר כך אסור לראות חדשות או אפילו לעשות 'על האש'.

אחרי שנים של לבטים קשים, הוא התחיל לשמור מצוות. בתחילה הקפיד יותר לקיים מצוות צדקה, אחר כך לבש ציצית מתחת לבגדים, התחיל להפריד בין בשר לחלב, ועד מהרה הגיע גם שלב שמירת השבת.

שבת!!

שבת זה אחד הימים הכי רווחיים בעסק שלו.

באמצע השבוע אנשים קונים בסופרים הגדולים. מי נכנס בכלל למכולת? מקסימום בשביל לחם וחלב.

אבל בשבת הסופרים סגורים, והמכולת עושה קופה מכובדת מאוד.

כמובן שזה היה קשה מנשוא, אבל יוסף הוא איש של אמונה, וכשהחליט לשמור שבת, הוא גם סומך על הקדוש ברוך הוא שידאג לכל מחסורו ושהוא לא יפסיד כלום משמירת השבת.

שבת ראשונה עברה בשלום. קצת פחות כסף בקופה, אבל לא נורא. הקדוש ברוך הוא יחזיר לו.

השבת השניה גם היא עברה בשלום.

ואז הגיע השבת השלישית. שבת 'הגדול', בעוד ימים אחדים יחול חג הפסח, והקניות במכולת מגיעות לשיאים חדשים. כולם קונים חומרי ניקוי, מוצרים לחג, מזון יבש ומוצרים לאפיה ולבישול.

השבת הזאת היא היום הכי עמוס בשנה במכולת של יוסף. תמיד הוא חיכה לה בכיליון עיניים.

אבל עכשיו הוא שומר שבת!

השלט הגדול שנתלה על החנות 'סגור בשבת', הוחלף בשלט גדול עוד יותר. אולי אנשים ישימו לב ביום שישי ויקנו קצת יותר מתוך ידיעה שבשת החנות סגורה.

בליל שבת הוא הולך לבית הכנסת, חוזר הביתה כשלראשו כיפה לבנה, מקדש על היין ושר עם הילדים את זמירות השבת בשמחה גדולה.

בלב הוא קצת מצטער על הרווחים שהוא עומד להפסיד מחר.

אז הוא שר בקול גדול יותר, מנסה 'לעבוד על עצמו'…

בשבת בבוקר הוא משכים קום והולך לבית הכנסת. מתפלל בכוונה רבה מתוך הסידור, ומשתדל לא לחשוב על החנות הסגורה.

אחרי התפילה הוא צועד הביתה, אבל בלי ששם לב, מוליכות אותו הרגליים אל הרחוב המרכזי של העיר. שם שוכנת החנות שלו.

 

**

בצהרי יום ראשון מגיע יוסף אל רב השכונה בה הוא מתגורר.

"כבוד הרב, אני צריך שתגזור עלי עונש לחטא הגדול שלי".

הרב מקבל אותו בסבר פנים יפות, ומסביר לו שאין זה תפקידו להעניש אנשים. מי שמעניש זה רק הקדוש ברוך הוא, וגם הוא אינו מעניש את מי שחוזר בתשובה על חטאיו.

הרב רואה שיוסף עצוב מאוד ומבקש ממנו שיספר לו מה קרה.

"הרב יודע, התחלתי לשמור שבת, נכון? אז אתמול אחרי התפילה בבית הכנסת הלכתי בטעות לחנות שלי. אני מגיע לשם, ורואה את כל החנויות עמוסות בקונים. מפוצצות!

"עמדתי שם, ופתאום ניגש אלי אחד מבעלי העסקים שיצא לנוח קצת מהלחץ בחוץ, בזמן שהבנים שלו ממשיכים למכור בתוכה.

"הוא רואה אותי וצועד אלי, למה? למה אתה לא פותח את החנות שלך?"

"אמרתי לו שהתחלתי לשמור שבת".

"אז מה??? הוא שואל אותי, אז מה אם התחלת? אז תפסיק! תראה מה הולך פה, כל רגע שאתה מדבר איתי אתה מפסיד כסף!

"כבר חמישים שנה אתה מחלל שבת, ועכשיו החלטת לשמור? תתחיל מהשבת הבאה…

"מה אתה חושב שהקדוש ברוך הוא לא יבין אותך? אתה נותן לו את כל שבתות השנה שבהן אתה לא עובד, שבת אחת בשנה מותר לו לוותר לך…".

"וכך הוא המשיך לשכנע אותי, עד שכמעט פתחתי את החנות.

"ברחתי משם. תפסתי את הרגליים שלי ונסתי כל עוד נפשי בי.

"הגעתי הביתה, אספתי את הילדים, יחד עם אשתי ונעמדתי לקדש על היין.

"החזקתי את כוס הקידוש ביד, מלאה ביין, ואני מנסה לומר את הקידוש אבל לא מצליח. היד רועדת לי, היין נשפך, והשפתיים סגורות חזק חזק, אני נושך אותן בכח כמעט עד זוב דם.

"הרגשתי שאני לא מסוגל.

"הנחתי את הכוס, ניגשתי למזווה, שלפתי בקבוק וודקה, פתחתי ובשלושה 'שלוקים' גמעתי את כולו.

"נכנסתי למיטה והלכתי לישון.

"רק עכשיו קמתי", מספר יוסף כשדמעות של צער וחרטה שוטפות את פניו ומטפטפות על רצפת חדרו של הרב.

"רק עכשיו קמתי, לא עשיתי קידוש, לא אכלתי סעודת שבת, לא אכלתי סעודה שלישית, ולא עשיתי הבדלה. היום גם לא התפללתי שחרית. ככה באתי לכאן כבוד הרב, אני רוצה שתגזור עלי עונש לכפר לי על החטאים שלי".

יוסף מרים את עיניו בבושה ומביט בפני הרב, והנה להפתעתו גם פניו של הרב שטופות בדמע.

"אני בוכה כי כמעט חיללתי שבת", זועק יוסף, "כי לא התפללתי מנחה וערבית, כי הפסדתי תפילת שחרית, כי לא עשיתי הבדלה ולא קידוש, אבל הרב, למה זולגות דמעות מעיניך", אל תגיד לי שגם אתה שתית אתמול בקבוק וודקה וקמת רק עכשיו…".

הרב הביט בו בהערכה גדולה ואמר:

"יוסף יקירי, יוסיף מוקיר שבת. אני בוכה על כך שלמרות שאני חי כאן בעולם הזה עשרות שנים, אף פעם לא זכיתי למסור את הנפש על השבת כמוך. אני התחנכתי לכך מקטנות. זה אף פעם לא היה לי קשה. אף פעם לא הרגשתי שאני משלם מחיר למען שמירת השבת.

"אבל אתה גדלת במקום אחר. אצלך זה לא מובן מאליו. אתה, יוסף הצדיק, אתה מסרת את הנפש למען השבת. עשית מאמץ על אנושי, ואני כל כך מקנא בך!

"אני מקנא בך. אני מקנא בך על נחת הרוח האדירה שגרמת לבורא העולם, ועל השכר העצום שמחכה לך בעולם הבא. הלוואי שאזכה גם אני, ולא פעם אחת, להקריב כל כך הרבה למען שמירת המצוות!".

 

(סופר על ידי הגאון רבי שלמה לווינשטיין שליט"א)