"אין לנו קשר עם רבנים…", ענתה. אמרתי להם "השארתם חבילה בשדה התעופה", אומר לי הבן, "אני לא מאמין, שכחתי את המחשב שלי ששווה 3,700 יורו"

רבי חיים זאיד מספר על הוויתור בחניון 'תל השומר', והמזוודה הנשכחת

ביום חמישי, לפני כחודש נסעתי בבוקר השכם לבקר את התלמיד שלי, שהיה אמור לצאת עימי לחוץ לארץ, הוא חצה את הכביש ברחוב זבוטינסקי עבר רכב והעיף אותו ונשכב על הרצפה ובניסי ניסים זה רק שברים וגבס על הרגל, ובעצם לא יכול לבוא איתי. והלכתי לבית החולים 'תל השומר' לבקר אותו. אני מגיע לשם בשעה מוקדמת מאוד, תשע בבוקר, ואני מסתובב בכל החניון, ומי שמכיר את החניון של 'תל השומר' זה שבע קומות ושם לא היה מקום לחנות את הרכב. למרות זאת אני מסתובב ומסתובב בכל זאת אני צריך חניה לחנות את הרכב.

פתאום, אני רואה בצד מכונית שמתניעה, אני מהבהב לו ואמר לי אני יוצא אבל יש משהו שמחכה. ואכן אני מסתכל מהצד וראיתי רכב שנמצא בצד החניון שראה אותו יוצא וחיכה להיכנס לחניה, הוא צודק הוא צריך להיות  לפני. וסימנתי לאותו אחד שיכנס כי המקום שייך לו.

הוא פותח את החלון ועושה לי, 'כבודו, אתה צדיק ואתה כנראה הולך לבקר מישהו פה אז תכנס ואני אלך לחפש חניה בשבילי. אני הולך ומחנה את הרכב, הלכתי אליו ואמרתי לו בא תן לי ברכה, והוא חשב שאני צוחק איתו, ואז מיד אמרתי לו שאני מאמין בברכה שלו כי יהודי שמוותר ליהודי יש לו מעלה גדולה מאוד.

וכמובן התחלתי לדבר איתו, כמו כל יהודי שאני מדבר איתו, ולא משנה שבסופו של דבר אני מוציא סיפור, והמשכתי לפטפט איתו מי כבודו, מה כבודו עושה, ואמר לי "הרב אני ממשפחת פלק גר ברחוב היוגב ברמן גן", אמרתי לו להתראות ונפרדנו לשלום, אבל שהלכתי עדיין השם פלק צלצל לי בראש. עליתי לתלמיד שלי ב'תל השומר' בקרתי אותו, הוא ישב על כסא גלגלים הורדתי אותו ללמטה קניתי לו חבילת וופלים, שוקולדים וכמה מיני מתיקה.

אני יוצא מ'תל השומר', והלכתי למסור שיחה באלעד, ומשם שיחה באור יהודה, ובשעה שתיים בצהריים הייתי אמור ללכת להחזיר את הבן שלי מהשדה תעופה, בני היה בארגנטינה בגלל חתונה של חברותא שלו מהישיבה, וכמובן הגעתי לשם וחיכיתי לו.

אני עומד בכניסה ופתאום אני רואה את פלק שראיתי בבית החולים-עם בלונים, הוא רואה אותי ואומר לי מה נשמע מה אתה עושה פה וספרתי לו שהבן שלי היה בחתונה בארגנטינה ובאתי להחזיר אותו, ושאלתי אותו מה הוא עושה פה, ואמר לי שהבן שלו היה בטיול בצרפת עם שני הילדים שלו, והוא בא לקבל אותם. הבן שלו מעט התעכב והנכדים יצאו ראשונים, והנכד כבר בשדה התעופה פתח את כל המתנות שקנה והראה לסבא שלו, כמו כל הילדים שמתלהבים מהרגע הראשון. ואני עומד מהצד ומסתכל ויצאו לרכב שלהם והם השאירו שם חבילה, ואמרתי כנראה הוא יחזור בעוד כמה שניות, אחרי כמה שניות הסתכלתי לאחוריי וראיתי שההוא כבר נסע. עברה שם אשה וראתה את החבילה מונחת על הרצפה ושאלה של מי החבילה, אמרתי לעצמי אם אני יאמר שמישהו שכח את זה יישר היא תיקח את זה או שהמאבטחים יעשו מזה עוד חפץ חשוד, ולכן אמרתי לה שזה שלי והלכתי לעמוד ליד המתנה.

לקחתי את זה ורצתי אחורה וכאמור, הם נעלמו.

אני פותח ורואה שרשום שם את השם שלו ממשפחת פלק, מיד התקשרתי ל144-ושאלתי אותם לגבי הפרטים של פלק מרמת גן ואת הכתובת והביאו לי את המספר טלפון שלו. הרמתי טלפון – לא עונים. חיכיתי רבע שעה-עשרים דקות, והתקשרתי שוב, "שלום, מדבר כאן הרב זאיד", "אין לנו קשר עם רבנים…", אמרתי להם שבאמת האבא חבר טוב של הרב. "השארתם חבילה בשדה התעופה", אומר לי הבן, "אני לא מאמין, את המחשב שלי שכחתי. המחשב שלי שווה 3,700 יורו". יותר משקל ויותר מדולר!

תראו מה זה כח הוויתור, הוא וויתר לי בבוקר על המקום של הרכב בורא כולם אמר לו אתה לא תפסיד רק תרוויח!! והנה קיבלת מתנה 3,700 יורו.

ועל כן, כל אדם ראוי לו שיתפוס לעצמו הנהגה מיוחדת וגדולה להודות להשם ותוך כדי להזכיר לבורא עולם על מה וויתר היום ועל מה אמר 'תודה ה'" למרות הקושי הרב הטמון בכל תודה שנאמרת מהבטן ולא מהלב, אבל כשזה בא באמת זה חודר ללב. מבפנים.

 

מתוך עלון 'אור השבת' ניסן תשע"ט