חברות התעופה מחכות בדיוק לטעות הזאת שלך!

הם יגבו אותו מיד, עוד בטרם תעלה למטוס, כמובן עם חיוך ועם איחולים לבביים של טיסה נעימה

הרב אברהם פוקס למד משהו מהטיסה לחו"ל

לא מכבר חזרתי בטיסה מחוץ לארץ. בתקופה זו, שעלות טיסה יכולה להיות נמוכה ביותר, פחות מעלות של חצי טנק דלק לרכב ממוצע. המטוסים המלאים בנוסעים מלמדים שעם ישראל נענה בשמחה לאתגר, ונוסע על משפחותיו ומזוודותיו (למזוודות עוד נחזור), הפשרניים מסתפקים בפעם אחת בשנה, המהדרין – פעם בחצי שנה, והמחמירים – הם רשומים לתזכורות והתראות על טיסות מוזלות, הדרכון נמצא בהישג יד כמו המזוודה, והם ממש חיים חוצלארץ. כל שאלה שתשאל אותם, תוביל לסיפור על משהו שראה או שקרה לו בחוץ לארץ, תשאל אותו: מה השעה? והוא יספר לך איך הוא הפסיד קונקשן (הסבר לבורים שבינינו: טיסת המשך, זאת אומרת אתה נוסע לאוקראינה ועוצר 5 שעות בטורקיה, וממשיך ליעד בטיסה נוספת, הכל בגלל המחיר כמובן) בגלל שלא לקח בחשבון את השעתיים קדימה בשעון של אותה מדינה. חודשיים שהוא לא היה על מטוס והוא כבר מרגיש כמו אסיר בבידוד.

אבל אין ארוחות חינם, בטח לא בטיסות מוזלות, וכמעט כל דבר כמו: בחירת מושב, אוכל, שתיה, או מזוודה כרוך בתשלום. אבל זה החלק המשובח כי הוא מלמד אותנו משהו על החיים הנצחיים ועל מהותם.

אתה יכול להעלות איתך למטוס רק מזוודת יד, תוספת של מזוודה זה כבר ענין של תשלום נוסף, יכול להיות יותר ממחיר הטיסה המצחיק שהצלחת בכישרונך למצוא, אז בטח שלא תשלם על מזוודה. וכאן מגיעה ההתמודדות: גם המזוודה הקטנה שאתה רשאי לקחת איתך מוגבלת בגודלה ובמשקלה, חריגה מהמספרים תגרור תשלום. מאידך, מה שלא אצליח להכניס לתוכה, לא יהיה לי. אוי לי ממזוודתי, אוי לי ממשקלה. קילו נוסף מעבר למותר, יגרור אחריו תשלום, חברות התעופה מחכות בדיוק לטעות הזאת שלך! הם יגבו אותו מיד, עוד בטרם תעלה למטוס, כמובן עם חיוך ועם איחולים לבביים של טיסה נעימה, כשהם ממתינים לנפילה הבאה שלך, הזמנת פחית שתיה במטוס למשל.

 

ומכאן לחיים שלנו

לנו יש את האבא בשמים, הכי טוב בעולם, הוא לא יגבה מאיתנו תשלום מיידי על כל טעות שלנו, על כל קילוגרם של חריגה, הוא מחכה לנו שנחזור בתשובה, בכל טיסה הוא מחכה, בכל יום ויום, שנוריד את המשקל העודף: את העבירות המיותרות שהתעקשנו להעמיס על המזוודה, את ההרגלים הרעים, כדי שנוכל להמריא, בשמחה ובקלילות.

עוד חיוך, תוספת של מילה טובה, בקשה ותחינה והנה הצלחת לשכנע את האחראי לעלות עם המזוודה הכבדה. עוד חיוך בבית, לחבר לשכן, תוספת של מילה טובה לסביבה שלנו והנה המזוודה שלנו יותר קלה, ואנו יכולים לעלות ולהתעלות ולהיות בעננים.

מסופר על הרב שטיינמן, זכר צדיק לברכה, שבאחת הפעמים שנסע לגולה למסע קירוב יהודים לאביהם שבשמים, נוכח לראות איך מזוודתו נבדקת שוב ושוב שלא חסר בה דבר: ספרים ביגוד תרופות וכו'. לתדהמת בני הבית פרץ לפתע הרב בבכי מר, לבני הבית שנחרדו מה ארע הסביר מתוך בכיו, הנה אנו נוסעים לאמריקה, ארץ שיש בה הכל, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. אם יהיה חסר לי משהו, בקלות נוכל להשיגו שם ובכל זאת אני בודק שוב ושוב.

מה עם הנסיעה שלי לעולם הבא? זעק הרב מקירות ליבו, מה עם המזוודה שלי לעולם הבא? שם, אם יהיה חסר משהו, לא יהיה שייך להשיגו בעד כל הון שבעולם. מסכת שלא למדתי, משנה שלא שניתי, תהיה בלתי ניתנת להשגה לנצח! ומה עם המעשים שלי? מעשה רע ישאר מעשה רע לנצח, תפילה חסרה, חצי תפילה, ברכה חפוזה, תישאר כך לעולמים. סיים הרב את דבריו והליט את פניו בבכי.