מישהו תכנן לחסל אותך בגלל המשקפיים שלך

סיפור אמיתי של נס גדול בתוך הכלא בארה"ב

 /// מאת: יעקב לוסטיגמן

החיפוש נערך על גופו המסגרת נוהל שגרתי ומוכר. מדי פעם עוצר אותו אחד מלובשי המדים, מורה לפשוט את ידיו לצדדים, ועורך חיפוש על גופו.

פעם הוא היה מתפתל באי נוחות במהלך הבדיקה הלא נעימה הזאת, אבל מהר מאוד הוא התרגל…

הם ממששים, מגששים, ולסוף פוטרים אותו ומשלחים אותו מעל פניהם.

גם הפעם הוא פשט את ידיו לצדדים, אפשר להם לעשות לו ככל העולה על רוחם, בביטחון מלא שהחוויה הלא נעימה הזאת תסתיים בתוך 30 עד 40 שניות, ולאחר מכן הוא יוכל להמשיך בשגרת יומו.

כאילו שהוא ממהר לאן שהוא…

אבל לא.

הפעם לא כך היו פני הדברים. החיפוש היסודי הניב תוצאה מפתיעה: בול דואר נמצא באחד מכיסיו.

"בוא איתי", מורה לו לבוש המדים, "אנחנו הולכים לבוס שיחליט מה לעשות אתך".

הלב שלו החסיר פעימה. מי יודע איזה עונש הוא יקבל הפעם. מחשבה פרועה עוברת בראשו: להתנגד! לשמור על מעט הכבוד העצמי שעוד נותר לו. למה שהוא יציית לגברתן הזה שמתייחס אליו בזלזול מופגן ומוחצן כל כך?

אבל המחשבה הזה חולפת במהרה. "כאן לא מתנגדים לכלום", הוא משנן לעצמו. "אין לי כבוד עצמי, אין לי עצמאות, אני לא אדם חופשי. אני מציית לפקודות ומקבל בשתיקה את העונשים המוטלים עלי.

"הייתי צריך להיות זהיר יותר…" ייסר את עצמו, "למה בכלל הכנסתי את הבול לכיס? ידעתי שדבר כזה יכול לקרות לי. חשבתי שאני אזכור להוציא אותו, אז חשבתי… הנה עכשיו אני עומד לשאת בתוצאות…".

**

מנחם הוא יהודי המתגורר בארה"ב. בעיקרון הוא איש עסקים מכובד ומוכר בסביבתו. יש לו בית רחב ידיים באזור יוקרתי בניו יורק, ובאמת שלא חסר לו כלום. אבל הוא נקלע לתסבוכת משפטית, לאחר שנטען כנגדו שהדיווחים שהגיש לרשויות המס לוקים בחסר, ובעקבות כך התקיים משפט שבסופו נגזר עליו עונש מאסר.

החיים בכלא אינם מומלצים לאף אדם, ובוודאי שלא ליהודי שומר מצוות. מי שהיה רגיל להתפלל שלוש פעמים ביום במניין, ולבלות את כל שעות היום שלו בחברת אנשים מתורבתים שמתייחסים אליו בכבוד ומדברים בשפה נאותה, צריך להתגורר בכלוב גדול עם אנשים ירודים, מתחתית הסולם החברתי האמריקאי.

השפה הבוטה שלהם דוקרת באוזניו, היחס שלהם אליו וגם צורת ההתנהלות שלהם בינם לבין עצמם, זרה לו ואף מעוררת בו דחייה, במקום אנשי עסקים הוא נאלץ להסתדר עם חברי כנופיות ועבריינים שפלים, ובעיקר, חסר לו המניין לקיום התפילות, חסרות לו ארוחות השבת המשפחתיות עם המפה הצחורה, הפמוטים הנוצצים ונרות השבת המאירים באור יקרות את פניהם של ילדיו השרים בצוותא את הפיוטים וזמירות השבת.

אבל הוא מקבל על עצמו את הדין באהבה, ויודע שכל מה שעושה ה' הכל לטובה. האמונה הזאת נותנת לו כח, נוסכת בו עוצמות, ומחזקת אותו בזמנים הקשים.

שמונה וחצי שנים נגזרו עליו, אבל הוא יודע שהקדוש ברוך הוא יכול בכל רגע לחלץ אותו מהמצר. "תתפללו על מנחם שמואל בן טויבא", הוא מבקש מחבריו בשיחות הטלפון הקצרות שהוא מנהל אתם מהכלא. "הקדוש ברוך הוא יכול להוציא אותי מכאן ברגע אחד, ואם הוא החליט שאשאר כאן, אז מי אני שאתווכח איתו???

**

מנהל הכלא מקבל אותו בפנים זועפות. "מה יש לנו כאן?", הוא שואל את הסוהר המלווה את מנחם, "האסיר הפר את תקנות הכלא ונשא חפץ בכיסו", משיב הסוהר.

"תגיד, אתה חדש פה? אתה לא מכיר את החוקים? הכיסים צריכים תמיד להיות ריקים. טוב, אני מעלה אותך למשפט.

בתוך זמן קצר הוא מתייצב בפני השופט, כמקובל בארה"ב שגם העונשים בתוך בתי הכלא מתקבלים בהחלטת שופט בלבד. השופט אינו מנסה להתעמק בסוגיה יתר על המידה, וחורץ את דינו של הנאשם: "14 יום בלי יציאה לטיולי חצר. אתה נשאר בחדר ולא יוצא ממנו. תחתום!".

מסמך מתאים מונח לפניו ולצדו עט. הוא צריך לחתום.

מבט קל על השעון מגלה לו שהשבת כבר נכנסה. האירוע התחיל בשעות אחר הצהרים של יום שישי, אבל עד שהגיע למנהל הכלא וממנו אל השופט כבר חלף זמן מה.

הוא יודע שבכלא הוא לא בעל הבית על עצמו. כשרוצים לחפש בבגדיו הוא פושט את ידיו לצדדים. כשאומרים לו לעמוד הוא עומד, וכשאומרים לו לשכב הוא שוכב. אין לו חופש בחירה בשום דבר, אבל את השבת הוא לא מחלל, ולכן הוא משיב לשופט "אני מצטער, איני יכול לחתום".

  • למה?
  • שבת היום. אני שומר שבת.
  • אבל אני לא שומר שבת, משיב לו השופט, והחוק אינו מכיר בכלל במושג הזה של שמירת שבת. תחתום ואל תעשה בעיות.
  • לא.
  • אם לא תחתום תקבל עונש חמור יותר על חוסר שיתוף פעולה, אני אשלח אותך ל-30 יום בצינוק, נוסף על 14 הימים שתהיה סגור בתא הרגיל שלך.
  • אני מצטער מאוד לשמוע, אבל אני לא חותם.
  • בטוח?
  • בטוח!!

השופט מהרהר מעט, ומגיע למסקנה שכנראה עומד לפניו אסיר שעדיין לא הצליח לוותר על שאריות הכבוד העצמי שהיה לו לפני שנכנס לכלא…

  • שמע ידידי, אני מבין שלא נעים לך ככה לחלל שבת. זה לא לכבוד שלך. אז אני יוצא מהחדר לכמה דקות, משאיר לך פה את המסמך והעט. אתה יכול לחתום כשאף אחד לא רואה, ואני מבטיח לא לספר לאף אחד…

השופט אכן יוצא לכמה דקות, ומנחם מגחך לעצמו. "אף אחד לא רואה", הייתכן? הלא הקדוש ברוך הוא מלוא כל הארץ כבודו, הוא מביט עליו ורואה לא רק את המעשים שלו אלא גם קורא את מחשבותיו ואת הרגשות שלו.

ברור שהוא לא חותם…

**

כעבור שבועיים שומע מנחם את שקשוק המפתחות. דלת התא שלו נפתחת, והסוהר מתחיל להתרחק. הוא ספר את הימים וידע שהיום הוא אמור לצאת מתא הכליאה שלו, אבל אם זכרונו אינו בוגד, הוא אמור לעבור עכשיו לכליאה בצינוק.

אבל לא… הסוהר ממשיך להתרחק ומאפשר לו לצאת ולחלץ את עצמותיו.

בהמשך יתברר לו שבני משפחתו הפעילו לחץ כבד על הנהלת הכלא, ואיימו עליהם שיאשימו אותם בהפרת זכותו של האסיר לקיום מצוות הדת שלו. פגיעה בחופש הדת היא עניין חמור מאוד, והזכות הזאת מעוגנת בחוקה המקודשת כל כך בעיני האמריקאים. הלץ עשה את שלו, והעונש על שמירת השבת, אכן בוטל.

לפני שהוא מספיק להבין מה קורה אתו, ניגש אליו אסיר גבה קומה שצבע עורו כהה במיוחד.

"וואטס אפ באדי?", הוא שואל אותו בחיבה.

למנחם נראתה החיבה הזאת די מוגזמת, לנוכח העובדה שמעולם לא היה לו שיג ושיח עם האסיר הזה שנחשב לכוחני ואלים למדי.

  • הכל בסדר, ברוך ה', משיב מנחם בזהירות ומנסה להבין אם האסיר השחור שפוי בדעתו ופשוט מתכנן לו איזה 'עוקץ', או שאולי הוא תחת השפעת סם שגורם לו להיות חביב כל כך…
  • שמעת מה קרה פה כשהיית סגור בתא שלך?
  • אממ לא ממש… מה קרה?
  • היה כאן 'שמייח'… אל תשאל. מישהו תכנן לחסל אותך.
  • מה??? לרצוח אותי? למה? מה עשיתי לו?
  • זה בגלל המשקפיים שלך.

מנחם ממשש את משקפיו כלא מאמין, ופוער את פיו בתדהמה מוחלטת.

האסיר השחור לא משאיר אותו בספקותיו וממהר לספר לו את הסיפור המלא.

  • זוכר את ג'ייסון?
  • תזכיר לי…
  • גבוה, רזה, עם קעקוע של כוכב על הזרוע.
  • אה, כן… דיברתי אתו כמה פעמים.
  • אז הוא מאוד קינא בך, וסיפר לחבר'ה שהוא רוצה לרצוח אותך. הוא טען שאתה היחיד מבין כל האסירים בכלא שיש לו מסגרת מוזהבת למשקפיים, והחליט שזה בגלל שהיהודים עשירים מופלגים, בגלל שהם גנבו את הכסף של כל שאר האמריקאים.

בקיצור, הוא השחיז פיסת מתכת ותכנן לדקור אותך בהזדמנות הראשונה שתהיה לו. אני אגיד לך את האמת, אנחנו שמענו על זה, והחלטנו לא להתערב. מה אכפת לנו שיהיה קצת מעניין, דקירות, דם, זה תמיד נחמד לשבור את השגרה בתוך הכלא המשעמם הזה.

אבל אז, בדיוק כשהוא כבר היה ערוך ומוכן לדקור אותך, תפסו אותך עם בול בכיס, ולקחו אותך למשפט.

ג'ייסון היה מאוד מאוכזב כשהכניסו אותך לנעילה בתא, והבטיח לנו שהוא ידקור אותך אחרי שתצא החוצה.

בינתיים היה כאן ויכוח בין שני אסירים אחרים, והוא נקלע למריבה אתם. בקיצור, היתה מריבה גדולה והם חיסלו אותו.

אני מיד ידעתי שיש לך שמירה מיוחדת משמים. נראה שאלוקים שומר עליך, והחלטתי שאני עוזר לו. מעכשיו, אני האיש שלך 'איי אם יור מאן', מה שאתה צריך, דבר איתי. אם מישהו מציק לך, יש לו עסק איתי, וכמו שאתה בוודאי יודע, איתי אף אחד לא מתעסק".

 

את הסיפור הזה סיפר האדמו"ר מלעלוב שליט"א בשיעורו הקבוע, לאחר ששמע את הסיפור מפיו של אדם שביקר זמן קצר קודם לכן בכלא, ופגש את מנחם בעצמו.

הסיפור מדהים.

ברור ששמירת השבת שמרה על מנחם והצילה אותו ממות בטוח.

אבל הסיפור הזה מלמד אותנו דבר מאוד חשוב, כך אומר הרבי מלעלוב.

למנחם היה ניסיון, הוצבה בפניו ברירה לחתום על מסמך או לשבת 30 יום בצינוק מצחין ושורץ עכברים. הוא התגבר על הניסיון, ועמד בגבורה במילוי חובתו כיהודי, לשמור שבת, ואת זה הוא עשה בבית כלא אמריקאי, שבו דאגו להשיל ממנו כל שארית של כבוד עצמי.

 

ומה הניסיונות שלנו?

האם מישהו מאיים עלינו?

אנחנו לא צריכים לשלם מחיר כואב עבור שמירת השבת?

אנחנו צריכים ללמוד ממנחם, לקחת ממנו דוגמה, ולהתחזק בשמירת השבת, ולדעת בלי שום ספק שכל מאמץ שלנו למען השבת, יביא לנו ברכה מיוחדת בכל מעשי ידינו.