הכפתורים במעיל הרב, ותרומתו הגדולה של יצרן המעילים

סיפור מדהים הממחיש את חכמתו של רב בישראל, ומלמד אותנו מוסר השכל, שנזכור למה בכלל הגיעו הנשמות שלנו לעולם הזה…

 

רבי אלחנן וסרמן היה מגדולי הדור שלפני השואה. הוא עמד בראש ישיבת ברנוביץ', ונחשב לאחד מחשובי הרבנים בעולם כולו. רבי אלחנן נרצח על ידי הנאצים יחד עם תלמידי ישיבתו ויהודים נוספים, לא לפני שחיזק את כל היהודים והזכיר להם שהם זוכים למות על קידוש ה', סיבה לשמחה גדולה!

הסיפור שנספר בשורות הבאות, התרחש עוד לפני שפרצה מלחמת העולם השניה. ישיבתו של הרב וסרמן, היתה שרויה במצוקה כספית קשה, ומפעם לפעם היה רבי אלחנן נוסע לאסוף כסף לאחזקת הישיבה.

המצב הכספי של הישיבה הלך והורע. לא רק שהיה קשה להשיג לחם כדי שבעם של התלמידים, קשה היה בכלל להשיג לחם. רבי אלחנן נסע לרוסיה וגם לפולין, אבל התוצאה היתה כשלון מוחלט. הוא לא הצליח להשיג כסף שיאפשר להמשיך להחזיק את הישיבה.

הדאגה היתה גדולה. מה יהיה?? האם תיסגר, חלילה וחס, הישיבה הקדושה??

מחוסר ברירה החליט רבי אלחנן וסרמן לנסוע לארצות הברית. נסיעה לארצות הברית פירושה היה – באותה עת – שהות של שנה לפחות בניכר. היה עליו לעזוב את התלמידים ואת הישיבה למשך שנה שלמה.

יצא רבי אלחנן לשליחות הארוכה והמפרכת, לארצות הברית. נדד מעיר לעיר, ממדינה למדינה, וכמעט שלא העלה דבר בחכתו. האם גם המסע הזה יסתיים בכשלון? ומה יהא על הישיבה, על הבחורים ועל לימוד התורה??

היה שם אדם בשם ר' יוסף אליהו אנטל. אותו אדם אמר לרבי אלחנן וסרמן: "יש במנהטן יהודי אחד, שפעם קראו לו פנחס וסרמן, והיום קוראים לו פיליפ קודסטין. הוא אדם עשיר מאד, בעל מפעל גדול של מעילים, ואם הוא רק ירצה לעזור…".

"פנחס וסרמן? אני מכיר אותו. כשהיינו ילדים למדנו יחד בחיידר (בית הספר). בבקשה, קח אותי אליו!".

ר' יוסף אליהו היה די מסויג. "ישנן שתי בעיות: ראשית, הוא התרחק מאד מתורה וממצוות. ושנית, הוא קמצן נוראי. להוציא ממנו דולר אחד זו משימה בלתי אפשרית".

אבל הרב לא ויתר.

רבי אלחנן וסרמן העביר הודעה לפנחס-פיליפ, שהוא מחפש אותו.

האיש שמח מאד לשמוע שרבי אלחנן, חברו מילדות, נמצא באזור, וביקש שיבוא לפגוש אותו בהקדם האפשרי.

הגיע הרב לביתו המפואר של פנחס – פיליפ, והתקבל בהתרגשות גדולה.

"ספר לי בבקשה, מה קורה אתך? מה עבר עליך בשנים הארוכות האלו, שלא נפגשנו?"

רבי אלחנן סיפר: "למדתי בישיבות של רבי ישראל מאיר הכהן מראדין – ה'חפץ חיים' הקדוש, ואחר כך בכולל אברכים בקובנה. היום ב"ה יש לי ישיבה עם ארבע מאות תלמידים, שלומדים תורה לשמה. ומה אתך?"

"הגעתי לארצות הברית בגיל שבע עשרה", סיפר פנחס-פיליפ, "מצאתי מכונת תפירה ישנה, תיקנתי אותה והתחלתי לעבוד אתה. היום יש לי מפעל לייצור מעילים, שמעסיק שלוש מאות עובדים. אני נחשב היצרן הגדול ביותר של מעילים במנהטן".

לאחר זמן מה שאל פנחס-פיליפ את רבי אלחנן: "לשם מה באת?"

"רציתי לומר לך שלום".

אמר לו פיליפ: "נו, רבי אלחנן… אתה היית ה'עילוי' של החיידר, מאחורי כל מעשה שלך עומדת מחשבה עמוקה. אתה כמובן לא באת מרוסיה לומר לי שלום, למה כן באת?"

"רציתי לומר לך שלום", שב ואמר רבי אלחנן.

השיחה הסתיימה, מבלי שסיפר רבי אלחנן על סיבת בואו. רבי אלחנן חזר לבית בו התארח. לא חלף זמן רב, ופיליפ יצר איתו קשר, וביקש ממנו לשוב ולבקר אצלו בהקדם האפשרי.

"תגיד לי, בבקשה, את האמת – למה באת? אני בטוח שמשהו חשוב וגדול עומד מאחורי הנסיעה שלך לארצות הברית. אני לא רגוע כל זמן שאני לא יודע. תגיד לי, בבקשה, למה".

אמר לו ר' אלחנן וסרמן: "אתה רוצה לדעת למה באתי? הנה, תראה את המעיל שלי – יש פה רק שני כפתורים, אחד מהם רפוי, ועוד כפתור אחד חסר לגמרי. יש לך מפעל שלם של מעילים, אני מבקש שתתפור לי את הכפתורים".

פיליפ מחייך. "נראה לך שאין לי שכל בקודקודי? ר' אלחנן, אנא ספר לי את האמת – מדוע באת לכאן?"

שאל אותו הרב: "מדוע נראה לך פשוט וברור שלא באתי בשביל הכפתורים?"

אמר לו: "הכפתורים האלה עולים כמה גרושים, כולם ביחד. כרטיס הנסיעה באנייה להפלגה ארוכה של שלושה שבועות מרוסיה לארצות הברית, עולה כמה מאות רובל. אתה לא תשלם כמה מאות רובל בשביל לתפור כפתורים, נכון? ולא תצא לנסיעה כל כך ארוכה ומפרכת, מבלי שתהיה לכך סיבה חשובה".

אמר לו ר' אלחנן: "ישמעו אוזניך, פנחס, מה שפיך מדבר. בשביל מה שלח הקב"ה את הנשמה שלך לעולם הזה, לעבור את כל הדרך הזאת משמי מרום אל כדור הארץ? בשביל לתפור כפתורים?! בשביל זה באת לעולם, פנחס, לתפור כפתורים?! היעלה על דעתך לחשוב כך?! תורה אתה לא לומד, צדקה אתה לא נותן, מה יהיה אתך??"

פנחס התחיל לבכות.

בפעם הראשונה מזה שנים רבות נזכר בבוראו. "בבקשה ממך, רבי אלחנן, תתחיל ללמוד איתי דף גמרא. כעת".

ראש הישיבה פותח גמרא, ולומד איתו סוגיה במתיקות גדולה. פתאום שבו אל פנחס רגשות קדומים, הוא מתעורר לחזור בתשובה.

"אני חייב להתחיל ללמוד באופן קבוע", הוא אומר לרבי אלחנן. ורבי אלחנן, ללא עיכובים, סידר לו 'חברותא' ומקום ללמוד.

"עכשיו הרב יגיד לי באמת למה בא לכאן".

אמר לו רבי אלחנן: "באתי כי לישיבת ברנוביץ' אין כסף".

אמר לו פנחס: "בעז"ה, שנתיים שלמות – כל הישיבה על חשבוני!"

 

ומה אתנו?

גם אנחנו לא באנו לעולם הזה לתפור כפתורים! באנו בשביל לעמול בתורה ולקיים מצוות. לעשות רצון אבינו שבשמים.

בוא לא נסתפק רק בתפירת כפתורים!

 

 

מעובד מתוך 'דורש טוב'