שמירת עיניים בקיץ הישראלי… איך עושים את זה?

הרב ישראל ליוש, מתאר את מסירות הנפש של צעירים | וגם: סיפור מדהים על רב גדול שהגיע לחוף הים בגרמניה.

/// אוהד אטינגר

 

הקיץ כבר כאן, חופי הרחצה כבר פעילים באופן חלקי, הביגוד האופנתי הופך להיות יותר ויותר קיצי, ובאקלים הישראלי יש לזה גם משמעות דרמטית מבחינה רוחנית.

הרחובות הופכים יותר ויותר פרוצים, ומי שרוצה לשמור את עיניו ממראות לא צנועים, צריך להתאמץ מעל ומעבר כדי להצליח בכך.

שוחחנו עם הרב ישראל ליוש, מרבני ישיבת 'אהבת אהרן' בבני ברק, אליה מגיעים צעירים מכל רחבי הארץ, המבקשים להתחזק ברוחניות ולהקדיש את מיטב שנותיהם ללימוד התורה הקדושה

אז איך באמת אפשר לשמור על קדושת העיניים גם בחודשי הקיץ החמים?

"לבעיה הזאת אין פתרונות קסם", משיב הרב ליוש בכנות.
"אנחנו חיים בדור שבו הקדוש ברוך הוא העמיד אותנו בניסיונות קשים.
לפני 50 שנה, לא היה ניסיון גדול כל כך לשמור על העיניים, כי אנשים התביישו להתלבש בצורה כל כך פרוצה.
אבל היום המצב שונה.

חשוב שנזכור דבר אחד יסודי ובסיסי: אם הקדוש ברוך הוא העמיד אותנו בניסיון הזה, סימן שאנחנו מסוגלים לעמוד בו.
זה בכלל לא מופרך שנצליח להגיע למצב של שמירת עיניים בקיץ, ואפילו בקיץ הישראלי.
הקדוש ברוך הוא אף פעם אינו מעמיד אדם בניסיון שהוא לא מסוגל לעמוד בו!!
אבל אני רוצה לומר עוד משהו חשוב: כדאי לדעת שדווקא כשהניסיון קשה יותר, ההתגברות גם היא חשובה יותר.

 

שמירת עיניים בקיץ הישראלי – זה אפשרי!!

 

לכן, בחור צעיר שמתגבר היום ושומר על העיניים שלו, זוכה לקדושה נפלאה, ומגיע לדרגות רוחניות גבוהות מאוד!
הרבה יותר מאלו שהיה מגיע אליהם בחור ששמר על קדושת העיניים שלו לפני 50 או 100 שנה.

הקדושה הזאת, יש לה השפעה!
היא עוזרת לו להתמודד אחר כך עם ניסיונות אחרים.
כי כל התגברות הופכת אותו לאדם רוחני ונעלה יותר.

יתירה מזאת, כשיהודי מתגבר על ניסיון כמו למשל בנושא של שמירת עיניים בקיץ, הוא נותן כח ליהודים אחרים לעשות צעדים גדולים של התקרבות לקדוש ברוך הוא.

חכמינו זכרונם לברכה אומרים, ש'כל ישראל ערבים זה לזה'.
המשמעות היא שכולנו משפיעים האחד על זולתו.
זה נכון לשני הכיוונים, גם כשאדם חוטא הוא משפיע לרעה על יהודים אחרים ועל אחת כמה וכמה כשהוא מקיים מצוות ומתגבר על היצר, הוא משפיע עליהם לטובה.

לכן אנחנו רואים שבקיץ יש הרבה יותר צימאון לדברי תורה. צעירים מכל הארץ פתאום מתעניינים ומתקרבים לתורה הקדושה.
הם אפילו לא יודעים מה גרם להם להתחיל להתעניין ביהדות.
אבל זאת התשובה: ההתגברות של צעירים אחרים על הניסיונות הקשים, היא שנותנת להם כוחות רוחניים לעשות את זה.

לסיום אני רוצה לספר סיפור מפעים מאחד מגדולי הרבנים לפני השואה: הגאון רבי ברוך דב לייבוביץ זכר צדיק לברכה, ראש ישיבת קמניץ.
פעם המליצו לו הרופאים לשהות במשך תקופה בחוף הים, כדי שמצבו הבריאותי ישתפר וגופו החלוש יתאושש ויתחזק.
הוא היה גר בליטא, לה אין חוף ים.
כדי להגיע לחוף הקרוב היה עליו לנסוע לגרמניה, ובאותם ימים הדרך לעשות זאת היתה עם מעבר באזור שבשליטה רוסית.
מדובר במבצע לא פשוט.
אל ראש הישיבה התלוו שני מלווים, כדי ללמוד איתו בדרך וגם כדי לדאוג שהוא יאכל כראוי, ינוח היטב ולא יזניח את מצבו הרפואי בגלל שקידתו האינסופית בלימוד התורה הקדושה.

 

כל המאמצים ירדו לטמיון

במשך יותר מחודש דאגו להנפקת ויזות לרב ולמלוויו, והכינו את כל צרכי הנסיעה, ואכן יצאו לדרך, עברו את הגבול לרוסיה ולאחר כמן לגרמניה.
התחבורה כמובן לא היתה אז קלה ונוחה כמו היום, והדרך היתה ארוכה ומפרכת.

כשהתקרבו לחוף הרחצה, העיר אחד ממלוויו של הרב, שלקראת הכניסה לאזור הרחצה, יש לפעמים מראות שהם אולי לא כל כך צנועים, ולכן כדאי להיזהר יותר בשמירת העיניים.
בחוף הים עצמו לא היתה בעיה רוחנית כלשהי, שכן באותם ימים דאגה הכנסיה הנוצרית לכך שיהיו חופי ים נפרדים לנשים ולגברים.
אבל בדרך הגישה אל החוף לגברים, עלולים היו להיתקל במראות לא צנועים.

כששמע הרב לייבוביץ את ההערה, הוא ננער ממקומו והודיע למלוויו באופן חד משמעי: "חוזרים הביתה".

אחרי כל הטרחה והמאמצים הגדולים, הם שאלו, אפשר לבדוק ולוודא שאין בעיה של צניעות ולהגיע לחוף…
אבל הרב בשלו, "עם העיניים שלי אני לא לוקח שום סיכון", אמר להם, "אני בשום אופן לא מוכן להגיע לחוף הים אם הדבר עלול להיות כרוך בחשש קל של חוסר צניעות.
ואכן, העגלה שבה על עקבותיה.
הרב ומלוויו חזרו את כל הדרך לקמניץ, מבלי שהצליחו אפילו לראות את חוף הרחצה.

מכאן אנחנו לומדים, מסיים הרב ליוש, כמה חשובה השמירה על העיניים.
הרי מדובר ברב זקן, ירא שמים, הוא בוודאי לא יעלה בלבו שום הרהור של חטא גם אם חלילה יראה מראה אסור.
ובכל זאת הוא לא העלה בדעתו אפילו לשניה להתקרב למקום שבו עלולה להיות בעיה צניעות.