הוא נותר בנורבגיה לבדו, שם הכיר צעירה מקומית, שסיפרה לו כי מעודה לא ראתה יהודי

הרב אריה שכטר, על הטכנולוגיה, האמונה והחזרה בתשובה

 

סיפר לי פעם בעל תשובה, שכל חבריו הקרובים חזרו בתשובה, למעט הוא וחבר נוסף. כיון ש'חששו' שגם הם 'ידבקו' בכך, הם החליטו להתרחק מן הארץ ולנסוע לנורבגיה הרחוקה.

השניים טסו לנורבגיה והתאכסנו באכסניה נכרית. על השידה היה מונח ספר שחיבר יהודי מומר. אחד הבחורים החל לקרוא בספר, ולפתע גילה כי המשומד מזכיר את רבי לוי יצחק מברדיטשוב. הצעיר אחז את הספר בין ידיו ואמר לעצמו בקול נרגש: "הרי אני צאצא של רבי לוי יצחק, האם היה עלי להגיע עד לנורבגיה כדי להיתקל בשמו של סבא רבא שלי?! זה סימן משמים, שאין מקומי כאן, ואני צריך לחזור לארץ!".

הבחור חזר לארץ, נכנס ללמוד בישיבה ושב בתשובה שלמה. ואילו רעהו נותר בנורבגיה לבדו, שם הכיר צעירה מקומית, שסיפרה לו כי מעודה לא ראתה יהודי, אף שהיא אוהבת לקרוא בתנ"ך. כאשר שמעה כי הוא יהודי, היא החלה להמטיר עליו שאלות שונות בתנ"ך. הבחור היה מבני תימן, הבקיאים בתנ"ך מצעירותו, ולכן היה בפיו להשיב על שאלותיה.

לא חלף זמן רב, ושאלותיה הרבות החלו להטריד אותו. הוא החליט לעזוב את נורבגיה ולשוב לארץ. אך כאשר הגיע לארץ, הוא החל להתגעגע בחזרה לנורבגיה, וכך, כשהוא מתחבט בין שני עולמות, פנה הבחור אל הקב"ה ואמר: "רבונו של עולם, אם אתה קיים, תן לי איזה סימן, כי לבי נקרע בין שני המקומות".

יום למחרת, התקשרה אליו אותה צעירה וסיפרה כי בעקבות התשובות שהשיב לה בתנ"ך, היא החליטה להגיע לארץ ישראל, כדי להכיר מקרוב את מה שמסופר בתנ"ך. אותה צעירה החלה להשתתף בשיעורים של ארגון "נעשה ונשמע", שם גילתה את היהדות והחלה להוכיח את הבחור, כיצד הוא כיהודי עובר על איסורים מפורשים הכתובים בתורה.

בסופו של דבר, הבחור הלך לסמינר ושב בתשובה, הצעירה עברה גיור כדת וכדין. השניים נישאו והם מנהלים בית יהודי למופת!

אלו הם סיפורים מפליאים, כיצד ה' יתברך מגלה עצמו למבקשים להתקרב אליו, ומלקט נפזרים כמלקט שבלים!

 

הטכנולוגיה כמשל להשגחה עליונה

ה"חפץ חיים" היה אומר שההתפתחות הטכנולוגית באה לעולם, משום שאנשים הפסיקו להאמין בהרבה דברים שבדורות הקודמים היו פשוטים. לכן כדי לחזק את האמונה בלב האנשים, הביא הקב"ה את ההמצאות החדשות לעולם.

לדוגמא: אנשים החלו לפקפק בנושא עליית הנשמה לשמים. "איך היא יכולה לעלות?, הם שאלו בחוסר אמונה. לשם כך הוריד הקב"ה לעולם את המצאת האוירון! אם ציפור ממתכת מסוגלת לעלות לרקיע עם שבע מאות אנשים בתוכה, ועם טונות של דלק וכבודה, אז גם הנשמה יכולה לעלות לשמים…

כאשר נחלשה האמונה ב'אוזן שומעת' – באה לעולם המצאת הטלפון. כשפקפקו ב'עין רואה' – הגיעו לעולם מצלמות הוידאו לסוגיהן. הכל מצולם, הכל מוסרט, אפשר לעקוב אחרי כל תנועה שנעשתה.

אם בעבר היה צורך לתת הסברים מדעיים ל"אין שכחה לפני כסא כבודך", וניסו להמחיש זאת – על פי פרויד – שישנם מקומות מעל המח, שאם לוחצים עליהם האדם יכול להיזכר במה שקרה לפני ארבעים שנה כאילו זה קרה ברגע זה, הרי שהיום כבר אין צורך בפילוסופיות מדעיות. מצלמת וידאו פשוטה מתעדת הכל. לא רק מה היה, מי עשה, איך עשה, אלא גם את טון הדיבור…

לפעמים טון הדיבור משמעותי מאד! יכולים שניים לספר את אותו הסיפור לפני השופט, וההבדל יהיה בטון הדיבור שלהם. זה יצליח לשכנע את השופט, וזה יכשל… אפשר לראות הרבה אנשים המדברים בטלפון בצורה עדינה ושקטה, כמו כבשים תמימים, ובתוך ביתם פנימה הם זאבים טורפים…

"אין שכחה לפני כסא כבודך" – בשמים יפעילו לנו את הוידאו! יראו לנו וישמיעו לנו את הכל ואת הקול, מבלי שאפשר יהיה להתחמק ולספר סיפורים.

המסקנה הנדרשת היא, שהקב"ה ברא את כל הטכנולוגיה, כדי להביא את האנושות לידיעה ברורה ולהבנה מוחלטת, שיש בעל הבית לעולם, כפי שאומר התנא (אבות פ"ב מ"א): "דע מה למעלה ממך, עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבין"

 

מתוך הספר 'אריה שאג'