את מי מלווים במוצאי שבת, ולמה?

וגם על הסגולה המיוחדת לבריאות, ולעניינים נוספים. הכל על סעודת 'מלווה מלכה'.

 

יעקב לוסטיגמן

 

אחרי צאת השבת, לאחר תפילת ערבית וטקס ההבדלה, צריך לאכול סעודה מיוחדת הנקראת סעודת  'מלוה מלכה'.

יש שמקפידים שהסעודה הזאת תהיה ארוחה לכל דבר, עם חלה או פרוסת לחם, יש שמסתפקים באכילת דבר מאפה שברכתו 'בורא מיני מזונות', וחלק מפוסקי ההלכה טוענים שאפשר להסתפק אפילו באכילת פרי או ירק.

סעודת מלוה מלכה לא נועדה רק להשביע את הרעב שלנו, ולכן גם מי שאינו רעב בכלל ,צריך לאכול במוצאי שבת.

הסיבה שאנחנו אוכלים 'מלוה מלכה' היא כדי ללוות את שבת המלכה שבאה כביכול לבקר את עם ישראל,

וכעת כשהיא יוצאת אנחנו עורכים לכבודה חגיגה ומלווים אותה בשירה ובשמחה, מתוך אמונה וידיעה שהיא תבוא לבקר שוב בשבת הבאה.

סעודה זאת נקראת גם 'סעודת דוד המלך' או בשפה הארמית 'סעודתא דדוד מלכא משיחא',

ובספרים הקדושים הסבירו שדוד המלך שאל את הקדוש ברוך הוא מתי יהיה יום מותו. בתשובה ענה לו הקב"ה שהוא אינו מגלה לאף אחד מתי יום מותו, אך זאת הוא כן מגלה לו, שהוא ימות ביום השבת.

מאז, כל מוצאי שבת היה דוד המלך עורך סעודה גדולה כדי להביע את שמחתו על כך שהוא לא מת באותה שבת, ושיש לו עוד שבוע לחיות, ללמוד תורה ולקיים מצוות.

מי שרוצה להדר בסעודה זו ולכבד את השבת עוד יותר, מכין תבשיל או מאכל מיוחד לכבודה, ואינו מסתפק בשאריות שנותרו מארוחות השבת.

עם זאת, אין בכך חיוב לפי ההלכה ובעיקרון אפשר לצאת ידי חובה גם בפרוסת חלה יבשה.

בתלמוד הבבלי (מסכת שבת דף קי"ט) אומרים חכמינו זיכרונם לברכה, שיש אפילו סגולה מיוחדת לרפואה ובריאות:

לאכול דבר מה חם במוצאי שבת, וכן לשתות מים חמים ולהתרחץ במים חמים במוצאי שבת. ולכן נוהגים רבים לאכול תבשיל חם בסעודת מלוה מלכה.

סעודת מלוה מלכה נחשבת גם כסגולה לדברים רבים.

בין היתר היא ידועה כסגולה ללידה קלה ונשים הרות מקפידות להדר בסעודה זו (ולומר בזמן הסעודה "הריני אוכלת לשם סעודת מלוה מלכה). כמו כן היא נחשבת כסגולה לפרנסה טובה, לבריאות, לאריכות ימים, לאמונה בה' יתברך ולעוד עניינים רבים.

 

לסיום קבלו סיפור מיוחד מהתלמוד, על 'מלווה מלכה'.

הגיע אריה, וטרף את העגל השני

רבי אבהו היה אחד מגדולי החכמים בדורו, הדור השלישי של תקופת ה'אמוראים'. הוא היה נואם בחסד, ומורה דרך לעם ישראל כולו.

לא פעם נקרא להגן על בני עמו כשנשלח להתווכח עם באי הכח של המלכות באותם ימים, ולשכנע אותם לבטל את הגזירות הקשות שגזרו על עם ישראל.

באותם ימים לא היו פתרונות קירור ואחסון מזון לזמן ממושך כמו שיש בימינו, ולכן נהוג היה לקנות בקר ועופות חיים, וכשהיו צריכים לאכול את בשרם היו מזמינים שוחט שיודע לשחוט לפי כללי ההלכה, שוחטים את הבהמה או העוף, מולחים את בשרו כפי שנדרש על פי ההלכה כדי להוציא מהם את הדם האסור באכילה, ומיד לאחר מכן מכינים ואוכלים.

מנהג מקודש היה לו לרבי אבהו, להדר מאוד בסעודת מלוה מלכה, אותה אנחנו סועדים במוצאי שבת.

מדי שבוע היה רבי אבהו קונה שני עגלים לקראת שבת, אחד מהם היו שוחטים בערב שבת, ומבשרו היו צולים, אופים ומבשלים לארוחות השבת,

ואילו את העגל השני היו שוחטים במוצאי שבת, במיוחד לכבוד סעודת 'מלוה מלכה'. רבי אבהו עצמו היה אוכל ב'מלוה מלכה' את אחת מכליותיו של העגל.

בנו של רבי אבהו הכיר את המנהג של אביו עוד מילדותו המוקדמת, וכשגדל מעט תהה בינו לבין עצמו, מדוע יש לשחוט עגל שלם במוצאי שבת רק לצורך סעודת 'מלוה מלכה'

הרי ממילא אנחנו לא רעבים אחרי שבשבת סעדנו שלוש סעודות מלאות ועשירות, ובמוצאי שבת כבר אין תיאבון לאכול כל כך הרבה בשר.

באחת הפעמים, הציע הבן לבני המשפחה, בואו ונוותר על שחיטתו של העגל השני במוצאי השבת.

חבל על הכסף. במקום זאת נשמור כליה אחת מבשרו של העגל הנשחט לפני השבת, ונשמור אותה בצד כדי שלאבא יהיה לאכול בסעודת מלוה מלכה.

בני המשפחה חשבו קצת על דבריו של הבן, והחליטו לשמוע לעצתו. כלייתו של העגל הראשון הונחה אחר כבוד במקום שמור כדי שיוכלו להגישה לרבי אבהו בסעודת מלוה מלכה.

אלא שאז הגיע אריה, וטרף את העגל השני, שהיה מיועד בתחילה לסעודת מלוה מלכה.

התוצאה היתה שהמשפחה לא חסכה כסף מההחלטה שלא לשחוט את העגל הנוסף.

אמר רבי אבהו לבני ביתו, זהו סימן משמים שאנחנו צריכים להמשיך כמו שנהגנו עד כה, ולכבד את סעודת מלוה מלכה על ידי שחיטתו של עגל מיוחד

ולא להתפשר על מה שקשור לכבודה של השבת ולכבודה הסעודה הנערכת כדי ללוותה בצאתה.