חוצפה שכזאת! אז מה אם שכחת פריט אחד? כל העומדים כאן בתור צריכים לחכות לך?!

רבי ראובן אלבז על ביטחון אמתי בה' ותוצאותיו

שמעתי ספור מפלא על אמונה תמימה ששכרה בצדה:
אברך תלמיד חכם מירושלים הגיע למצב כלכלי דחוק עד מאד. לא נשאר לו אוכל בבית. אשתו התלוננה בפניו: "אין כלום בבית, אין במה להאכיל את הילדים. כעת עליך ללכת לחנות, למלא עגלה במזון ומצרכים ולהביאם הביתה".
"אין לנו כסף, איך אביא עגלה מלאה?" תמה האברך, ואשתו ענתה: "יש לנו אמונה בה', נכון? תלך לחנות ותיקנה הכל, ואני אתפלל מעמק ליבי לקב"ה שישלח לך את הכסף הנדרש לתשלום הקניה".
האברך התרצה לבקשת אשתו. הלך לחנות, מלא עגלה בכל טוב, לפי מה שרשמה לו אשתו, וכשהגיע לקופה נעמד בתור.
לפתע נזכר ששכח פריט אחד. אמר לקופאית: "סליחה, חסר לי פריט אחד, אלך להביאו" ופנה ללכת.
כשראה זאת היהודי שעמד בתור אחרי האברך, התרגז ופתח בצעקות על האברך, לעיני כולם: "חוצפה שכזאת! אז מה אם שכחת פריט אחד? כל העומדים כאן בתור צריכים לחכות לך?! אתה לא בן אדם, איזו אוילות וטיפשות!…".
אותו אברך, שהיה ירא שמים, לא ידע את נפשו מרב צער. לא די בכך שאין לו במה לשלם, והנה נוחת עליו מטר בזיונות. אבל הוא קבל זאת באהבה, והלך להביא את הפריט ששכח.
בינתים אדם אחר שעמד בתור לקח לצד את אותו יהודי שצעק על האברך ואמר לו: "דע לך, עוון גדול עשית. מסכן האברך, בסך הכל שכח משהו, היית יכול לומר לו בנחת שיזיז את הדברים כדי שאחרים יוכלו להמשיך בתור, אבל אתה פגעת בו פגיעה בפני כולם, ואני מסופק אם יש לך כפרה".
הדברים חלחלו לליבו של אותו אדם, ונקיפות המצפון לא עזבו אותו, עד שבא לאברך בדיוק בזמן שהקופאית גמרה את החשבון.
הוא ביקש מהאברך סליחה על שפגע בו, והודיע לו כי בתור פיצוי על הפגיעה ישלם עבורו את כל חשבון הקניה.
כששמע זאת האברך פרץ בבכי. אותו אדם שפגע בו חשב שזה בגללו. אמר לו: "אני מתנצל, טעיתי. למה אתה בוכה? הנה פיציתי אותך, שלמתי על כל הקניה שלך".
אמר לו האברך: "אני בוכה מהתרגשות, על כך שתפילתה של אשתי נשמעה!", וספר לו את כל הספור.
אותו אדם התרגש מאד, בקש מהאברך את מספר חשבון הבנק שלו, והבטיח לו שבכל חדש הוא יפקיד לו סכום כסף לקנות לו ולמשפחתו

(מתוך הספר 'משכני אחריך' שמות)