יהודי פשוט, אמונה פשוטה

"מה אעשה?" – שאל עורך הדין את הרב. "אני מאמין מכל הלב שרק הקב"ה יכול להושיע אותי, אבל הבטחתי לו בעבר שיותר לא אבקש ממנו שום בקשה!"

הגאון רב שלום שבדרון זצ"ל מתאר מהי 'אמונה פשוטה'

שח הגר"ש שבדרון זצ"ל באחת מדרשותיו: הבה אתאר לכם מהי אמונה פשוטה המביאה לייחוד ה' מושלם. מעשה זה שמעתי מת"ח נודע אודות עו"ד ידוע באנגליה, שהיה שומר תומ"צ אך לא היה מהדר במצוות. באחד הימים הוא מופיע בפני הרב ובפיו שאלה: "נמצא אני בצרה גדולה בעקבות משפט גדול שמתנהל נגדי, בגין הגנה שהענקתי ללקוח רמאי שהפיל אותי בשקריו, ואינני רואה מוצא מלבד לפנות לבורא העולם, שהוא היחיד שיכול לחלצני ממיצר במצב כה מסובך".

מששמע זאת הרב הגיב בחיוב: "מצויין! אם כך תפנה אליו, לאביך שבשמים, ובקש ממנו רחמים. בוודאי ייעתר לתפילותיך!". השיב לו אותו יהודי: "זו צרתי! אכן מאמין אני בכל ליבי שהוא היחיד המושיע, אך הבטחתי לו כי יותר לא אבקש ממנו ישועה… ואיך לא אעמוד בדיבורי?"

משהבחין אותו יהודי כי הרב מתקשה להבינו, פתח לפניו את צפונות ליבו והחל לספר: "לפני מספר שנים הוזמנתי לאוסטרליה לצרכי עבודה. יצאתי לשהות של ששה-שבעה חדשים, לקחתי עמי בנסיעתי את בתי היחידה והאהובה שהיתה אז בת שבע שנים. בהיותינו שם באוסטרליה חלתה לפתע הילדה, ולאחר סדרת בדיקות התברר כי מדובר במחלה קשה ביותר. מיד פתחו בסדרה של טיפולים, אבל עברו כמה שבועות ומצבה הלך ונעשה גרוע יותר ויותר, עד שיום אחד – היה זה בשבת – אמר לי הרופא כי מצבה קריטי ולא נותרו לה אלא שעתיים-שלוש בלבד לחיות. הייתי מזועזע ונחרד לשמע הבשורה הנוראה, ולא ידעתי כיצד אוכל להושיע לבתי היחידה. בצר לי נזכרתי כי יש יחיד בעולם שממנו ניתן לבקש, אפילו אם חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, והחלטתי ללכת מיד לבית הכנסת.

"הרבה לא ידעתי אודות יהדות, זולת זאת זכרתי, שביום שהייתי בר מצוה לקח אותי אבי לבית כנסת והנחתי תפילין. לא השתהיתי, והתחלתי לחפש בית כנסת. היתה זו כבר שעת הצהרים, ואחר זמן מה מצאתי בית כנסת. הוא היה ריק מאדם אך לשמחתי הוא היה פתוח. נכנסתי פנימה, ובהיות לבי מר עלי פרצתי בבכי עז שנמשך שעתיים ללא הפוגה. בתוך בכיי שאגתי בצעקות: 'רבש"ע, אני מוכרח לבקש ממך דבר, ואני מבטיח לך שיותר לא אבקש עוד משהו! אני מאמין שרק אתה היחיד שתוכל להושיעיני בעומק צרתי. באתי לבקש ממך שבתי האהובה תישאר בחיים!'. עוד זמן מה התמוגגתי בבכיי, עד שלפתע חשתי הקלה פושטת בלבי. באותו רגע גמרתי אומר שמהראוי לחזור לבית החולים ולשאול למצב בתי. בשובי לבית החולים, ליד מיטת בתי מקדם הרופא את פני: 'דבר פלא מאוד מוזר אירע לנו. היא פקחה את עיניה!'. הרופא לא היסס וערך לה בדיקה, ובסיומה אמר לי: 'תראה, יש תקוה!'".

למחרת בבוקר כשחזר שוב האב לבית החולים, היא כבר ביקשה מעט מים. כך החל תהליך מופלא של שיקום הילדה, שכעבור שבועיים כבר ירדה מן המיטה. משהגיעה למצב זה החליטו מיד לעשות לה בדיקות יסודיות, והתוצאות הדהימו את כולם: נס ופלא! אין שום דבר! הרופאים השתוממו ממש ואספו את כל רופאי העיר כשהם מציגים בפניהם את הצילומים הראשונים לעומת הצילומים החדשים, וכולם הפטירו ואמרו שאין זה אלא נס משמים!

סיים עורך הדין את סיפורו ואמר לרב: "עתה הלא שמעת, הבטחתי לה' שלא אבקש יותר, ואיך אוכל להפר הבטחתי?".

אמר לו הרב: "אין בכך כלום. וכי חושב אתה שה', היחיד מכולם שיכול להושיע, יוותר מאחור למול תחנוני בניו שיכולים להיוושע רק ממנו? בקש בקשותיך והתחזק במעשיך, וה' הרחום והחנון ייעתר לך". מששמע כך הלך והתפלל שוב, ואמנם תפילתו הועילה לו והוא ניצל מן המשפט ויצא זכאי.

(הרב ב' הלחמי, יתד נאמן שמיני תשס"ט)