התארחתי בשבת בבסיס של חיל האויר בנגב. כמובן, באתי עם בגדי השבת, עם השטריימל והטלית

הצדיק רבי אריה שכטר  עם חוויות אישיות על הצמאון לשמוע יהדות

 

יש צמאון אדיר לשמוע את דבר ה'. התקשורת עוסקת כל היום בהסתה נגד החרדים ונגד הדת, אבל ההסתה הזו אינה משיגה את מטרתה. עם כל הרפש והרדידות של הרחוב, עם ישראל משתוקק לשמוע על יהדות, על תורה ועל מצוות. אין אנטי. האנטי קיים בתקשורת , לא בציבור.

כבר ארבעים שנה שאני בא במגע קרוב עם כל האוכלוסיות, ועוד לא ראיתי יהודי רשע! צריך רק לגרד קצת את הקליפות, ופתאום אתה רואה כיצד מבצבצת מולך נשמה של צדיק.

אני מגיע להרצאות אצל בני נוער צעירים. לפני שלושים שנה הייתי נתקל בהפרעות מצידם. הם לא היו מסוגלים לשבת ולהקשיב. כיום, הם יושבים בדממה מוחלטת ומקשיבים במלוא הקשב וכשאומרים להם דברי תורה הם מוחאים כפים בהתלהבות.

הייתי באחת השבתות באור יהודה בליל שבת סיימתי את ההרצאה לפני שתים-עשרה. אמרו לי בסמוך יש שכונה חדשה, נוה סביון, שמתגוררים בה אנשים אמידים, בעלי מקצועות חופשיים. יש אדם שעורך לילדי השכונה "עונג שבת". הוא הזמין אותי לבוא. מצאתי עשרים וחמישה ילדים עם עיניים בורקות מסקרנות ומצמאון לשמוע את דבר ה'. דיברתי איתם על אמונה, הסברתי להם מה זה למסור את הנפש על קידוש ה'. הם שתו בצמא את הדברים.

ואז שאלתי אותם: "אמרו לי, ילדים יקרים, אם היו מציבים בפניכם שתי אפשרויות- להתנצר או שיירו בכם כדור בראש, מה הייתם בוחרים?" כולם, פה אחד, אמרו: "כדור בראש!" הם מוכנים למות על קידוש ה' ולא לעזוב את הדת היהודית.

שאלתי אותם: "האם אתם מוכנים שנקבל יחד עול מלכות שמים, נאמר: "שמע ישראל", "ה' הוא האלוקים". אני שומע את כולם משיבים בשאגה אדירה: "כן". נעמדנו ואמרנו "שמע ישראל" בהתרגשות. אמרתי להם: "כשאתם אומרים "שמע ישראל", תחשבו שאתם מוכנים למות על קידוש ה', מוכנים לקבל יסורים כדי להשאר יהודים".

כשהסתובבתי אחר קבלת עול מלכות שמים לאחור, ראיתי את עיני כולם לחות מדמעות! ומדובר בילדים שחיים בתוך כל הסחי והמאוס של הרחוב.

בשבת של מלחמת צוק איתן, התארחתי בשבת בבסיס של חיל האויר בנגב. זו היתה הפעם הראשונה שעשיתי דבר כזה. כמובן, באתי עם בגדי השבת, עם השטריימל והטלית. מתוך מאתיים וחמישים חיילים, רק ארבעים וחמישה באו לבית הכנסת. ובכל זאת לא ראיתי במשך השבת בכל המחנה אפילו סיגריה אחת.

אני חש בציבור החילוני התחברות לבורא עולם. הם לא מתחברים כל כך לציבור החרדי, בגלל כל הסטיגמות שהתקשורת מדביקה לחרדים, אבל הם מתחברים לבורא עולם. הם מכבדים את התורה.

כשצעיר חילוני חוזר בתשובה, רובם המכריע של ההורים אינם רודפים אותו. אולי בהתחלה יש להורים קשיי הסתגלות, אבל אין התנגדות לעצם התהליך. אחרי שהם מסתגלים למראה ולאורח החיים החדש של הבן החוזר בתשובה, לאשתו עם כיסוי הראש, ולנכדים החמודים עם הפאות- הם מתמלאים אושר ושמחה אמיתית.

יש צעירים רבים שעזבו את התיכון והלכו ללמוד בישיבה. יש הורים שהשלימו עם עצם החזרה בתשובה , אך הם דורשים שהבן ימשיך ללמוד בתיכון, שיוציא "תואר". אבל הבן מתעקש: "נפשי חשקה בתורה". מה עושים? הולכים לרב. באו אלי זוג הורים ואמרו לי: "כבוד הרב, מה עם פרנסה? הוא חייב שיהיה לו תואר".

חייכתי ואמרתי: "אני חושב שכדי לדעת את המצב, צריך ללכת לבדוק את המצב בסניפי הבנקים של בני ברק. שמתי לב לתופעה מעניינת: אלא שיש להם תואר- הם הפקידים, ואלה שאין להם תואר- הם המפקידים"…

האם הנהנה בהסכמה ואמרה: "אני פקידה בכירה בבנק. הרב צודק… בני, לך ללמוד תורה".

ועדיין לא דיברתי על האנשים המסורתיים, שומרי שבת וכשרות. יש המונים כאלה. המראה החיצוני שלהם מטעה, משום שאינם הולכים בכיפה ובציצית. אני קורא להם "מחופשים"… פעם נסעתי עם יהודי, בדרך שאלתי אותו: "אתה שומר שבת?", הוא משיב לי "כן" . "כשרות?" – "כן". והיכן לומדים ילדיך?"- "בבית ספר דתי".

ואז שאלתי אותו: "אם כן, למה אתה הולך בלי כיפה וציצית?".

והוא משיב לי: "כי אני לא רוצה להיות צבוע"…

אמרתי: "אתה יודע שאתה מלך הצבועים?!"…

הוא נבהל מהמשפט שהטחתי בו, ואז הסברתי את דברי: "הרי אתה שומר שבת, כשרות, מניח תפילין, אתה שולח את ילדיך לחינוך דתי, אתה דתי, אם כן למה אתה צריך להתחפש לחילוני?"…

 

אם כן, כאמור רואים איך מצד אחד הקדושה מתחזקת. אך מצד שני, במקביל, ברגעים האחרונים של הגלות, הטומאה מתגברת ומשתלטת. כל כלי התקשורת, האייפונים והאינטרנט, משתלטים על העולם וממלאים אותו בטומאה נוראה.

התורה מזהירה (ויקרא יח, כח): "ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה". ארץ ישראל היא רגישה מאוד, כל פגיעה בקדושה גורמת לה לבחילה והיא מקיאה ופולטת את אלה המטמאים אותה. אם כן למי תהיה ארץ ישראל אם לא לאלו ששמרו על קדושתם מאתים ועשר שנים בתנאים הכי קשים.

לפעמים היא עושה זאת בצלצולים ובקול רעש גדול, כמו אותן גלויות קשות ונוראות שהיו בעבר, אך לפעמים היא עושה זאת בשקט. בעשרות השנים האחרונות ירדו מן הארץ מאות אלפי משפחות, בעיקר לארצות הברית. אלפי ישראלים מתגוררים בכל מיני "חורים" בעולם, בדרום אמריקה, במזרח הרחוק, בהודו, בתאילנד. זה לא קורה סתם, יש לכך סיבות עמוקות.

כאמור, הטומאה לא אכפת לה מהגויים הטמאים. אבל היא לא יכולה לסבול את הקדושה של עם ישראל. לכן את עיקר הנשק שלה היא מפנה כלפינו פנימה. אנחנו היעד האמיתי של מלחמת הטומאה בקדושה. חשוב שנדע זאת, כדי שנדע לעמוד על המשמר בכל כוחנו.

(קטעים מתוך הספר 'אריה שאג' חנוכה)