מה זו נבואה ואיך מגיעים לדרגה כזאת

 מאת הרב יעקב שטיר

פעמים רבות אני נתקל בשיחות עם מתחזקים וסתם אנשים ששואלים אותי מה זו נבואה? מי הם הנביאים וכיצד הנביאים הצליחו להגיע לדרגת כזאת של נבואה?

אז שימו לב לתשובה. העולם הזה הוא מוגבל. בעולם הזה יש מידה וגבול לכל מה שאנו מסוגלים לתפוס ולהשיג. הכל כאן תלוי בזמן, במקום וביכולות של החושים שלנו.

מאידך, בעולמות היותר גבוהים, העולמות הרוחניים, אין מושגים פיזיים של זמן ומקום, הכל שם רוחני ונצחי. אם היינו רואים את המציאות משם, היינו רואים דברים הרבה מעבר למגבלות המוכרות לנו מעולמנו.

לכל יהודי ישנה נשמה ששורשה נמצא שם בעולמות הגבוהים, ומשם היא יכולה לראות מסוף העולם ועד קצהו. הסיבה שאנו לא מסוגלים לקלוט ולדעת את כל מה שהנשמה שלנו יודעת, היא משום שאנו נמצאים בתוך גוף חומרי, והחשיבה והתפיסה שלנו עוברות דרך המוח האנושי המוגבל.

הנביא, הוא אדם שזכה לטהר את גופו ולזככו, עד כדי מצב שהוא מסוגל לראות ולקלוט ישירות דרך הנשמה.

בנוסף, הנביא זוכה לדבקות אלוקית כה גבוהה, עד כדי כך שדרך הנשמה שלו הוא מקבל מסרים מבורא העולם. בכדי לקבל מסרים אמיתיים ולא חלילה מסרים המגיעים מכוחות רוחניים טמאים, צריכים להיות נקיים וטהורים, צדיקים וקדושים, ברמות מאד מאד גבוהות. אם לא, ניתן חלילה להכשל בנבואות שקר. להיות נביא שקר זה דבר חמור מאד ע"פ תורתנו הקדושה.

בזמן הנבואה הגוף לא תופס מקום אצל הנביא. הנביא עוסק בזמן זה בכוונות מיוחדות, בלייחד ייחודים והזכרת שמות קודש מיוחדים.

"ענינה" של הנבואה, אומר רבי חיים לוצטאו זצ"ל: "שיגיע האדם ויתקשר בבורא יתברך שמו ויתדבק בו דביקות ממש, באופן שירגיש ההתדבקות וישיג מה שהוא מתדבק בו, דהיינו כבודו יתברך… ויהיה הדבר ברור אצלו ומורגש ממנו בלי ספק כלל כדרך שלא יסתפק בדבר גשמי שירגישהו בחושיו". ("דרך השם", פרק ג')

עוד מדברי הרמח"ל שם: "והנה בהגלותו יתברך ובהשפע שפעו על הנביא, יגבר עליו תגבורת גדול, ומיד חומרו וכל איברי גופו יזדעזעו ויחשבו להתהפך, כי זה מחק החומר שלא לסבול גילוי הרוחניות, כל שכן גילוי כבודו יתברך. והנה הרגשותיו יבטלו וגם פעולותיו הנפשיות לא יפעלו כלל מעצמן, אבל תשארנה כלן תלויות בו יתברך ובשפעו הנשפע.

והנה מצד ההתדבקות שנשמתו מתדבקת, יתוסף בה מציאות השכלה חוץ מגדר כל ההשכלה האנושית לגמרי, כי תהיה השכלה בה לא מצד מה שהיא בעצמה, אלא מצד היות השורש העליון מתקשר בה, ואז מה שתשיג יהיה בדרך יותר נשגב ממה שהוא המושג ממנה מצד עצמה.

ובזה יפה כוחו של הנביא מבעל רוח הקודש אפילו בהשגת הידיעות, כי הרי הוא משכיל בהשכלה עליונה מכל השכלה שאפשר לאדם, והיא השכלה בבחינת היותו קשור בבוראו.

והנה גילוי כבודו יתברך הוא יהיה הפועל בכל מה שימשך לנביא בנבואתו. והנה ממנו ימשך בכוח הדמיון שבנפש הנביא ויצויירו בו ענינים מה שיוכרח בו מכח הגילוי העליון ולא מצד עצמו כלל. ומתוך הדמיונות ההם תמשך בו מחשבה והשכלה שחקיקתם תהיה מכוח הכבוד המתגלה, וישאר הענין קבוע בשכלו, שגם כאשר ישיב למצבו האנושי תמצא הידיעה בו בבירורה.

זה כלל ענין הנבואה לכל הנביאים, אך פרטי המדרגות רבים וכמו שנתבאר לעיל בס"ד. ועל הכל מדריגתו של משה רבינו ע"ה שהעידה עליו התורה 'ולא קם עוד נביא בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים'". עד כאן לשון הרמח"ל.

בכדי להיות נביא, צריכים להיות בדרגה רוחנית מאד מאד גבוהה. על הדרגה הרוחנית העצומה שבה צריך להיות הנביא, כתב רבי חיים וויטאל זצ"ל, תלמידו המובהק של האר"י הקדוש זצ"ל, בספרו "שערי קדושה" (חלק ג', שער ד'), את הדברים הבאים:

"בתנאי הנבואה בקיצור גדול, כבר נתבאר שיש פגמים פוגמים בנפש צומחת, ויש בחיה, ויש במדברת, ויש בשכלית, וצריך לזכך את כולם. אם כן, צריך תחלה שישוב בתשובה גמורה מכל מיני עבירות או מדות רעות, ולא ישוב עוד אליהן כלל.

ואחר כך יזהר לקיים כל מה שאפשר בזמן הזה מרמ"ח מצוות עשה כמו שבארנו בחלק ראשון, ובפרט מאלו שהם לקבוע עתים לתורה ביום ובלילה, לא יגרע אפילו יום אחד, ולהתפלל בכוונה שלימה שלש תפילותיו בכל יום, ולקיים ברכת המזון וכל מיני ברכות הנהנין בכוונה, ולכבד השבת בכל פרטיו, ולקיים 'ואהבת לרעך כמוך' בלב שלם, ולקיים קריאת שמע וציצית ותפילין בתפלותיו.

אחר כך יזהר שלא יחטא כלל בשום מצוה משס"ה לא תעשה ואפילו בדקדוקי סופרים, ובפרט מאלו מכל חייבי כריתות וחייבי מיתה בידי שמים וחייבי מיתות בית דין. ומן שאר הלאוין יזהר, ובפרט מאלו, מרכילות ולשון הרע ושיחה בטילה וליצנות והסתכלות בעריות, ומכל מיני קרי, ומכל מיני קרוב אל הנדה, ומשבועה אפילו באמת, ובשמירת שבת יותר מן הכל.

ויזהר מכל מידות בלתי הגונות, כי הן מזהמות את הנפש היסודית, ובפרט מהגאוה עד קצה האחרון, עד אשר יהיה כאסקופה התחתונה שהכל דשין עליה. ותהיה מוטבעת השפלות בלבו ממש, עד אשר לא ירגיש בשמחה מהמכבדו ובחרפה מהמגדפו, ויהיו שניהם שוים בעיניו. ומהכעס אפילו שיכוהו על לחייו, כי אין דבר מונע רוח הקודש יותר מהכעס, ומן ההקפדה בתכלית האחרון אפילו עם בני ביתו. ומן העצבות בתכלית האחרון, כי אין נבואה שורה כלל אפילו על הראוי אליה מתוך עצבות.

ויהיה שמח בחלקו אפילו בשעה שיסורין באין עליו, כמו שכתוב (דברים ו', ד') 'ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך וגו". ואחר כל זה יהיה עוסק בכל כוחו בתורה לשמה לגמרי, לעשות נחת רוח ליוצרו בלבד. כשיעסוק בתורה ובמצות יהיה שמח עד קצה האחרון, כמו שכתוב (תהלים קי"ט קס"ב) 'שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב', כי על ידי כן ימשיך שפע בכל העולמות.

ועיקר הכל הוא יראתו יתברך תמיד בכל רגע לבלתי יחטא, וזה על ידי שישים השם נגד עיניו, כמו שכתוב (תהלים ט"ז ח') 'שויתי ה' לנגדי תמיד'. ויכוין להדביק מחשבתו בו, לא יפסיק אפילו רגע, וזהו סוד 'ולדבקה בו', 'ובו תדבק'". עד כאן מדברי חיים וויטאל זצ"ל.