המתכון הסודי של "מיסיס פילדס"

הסיפור של גב' פילדס מרתק אותי תמיד, שווה להקדיש כאן כמה דקות.
וכך כתב העיתונאי בנימין חינקיס

גב' פילדס, הינה חברת מאפים ועוגיות מפורסמת בארצות הברית. החברה נקראת, לא קשה לנחש, על שמה של המייסדת – גב' פילדס, אשר במשך שנים אפתה עוגיות בהן משולבים שבבי שוקולד, הידועים בכינוי המפורסם: "שוקולד צ'יפס".
העוגיות שלה היו שונות: הן היו גדולות מהרגיל, בכדי שלא יאכלו מהן הרבה ולא ישמינו (אם ניתן לסמוך על כך) והן היו רכות – להבדיל מעוגיית השוקולד צ'יפס שכולם הכירו (ומכירים גם כיום), שהיתה פריכה.
גב' פילדס קיבלה המון מחמאות מן השכנות, המכרות ובני משפחתה – שהיללו את המתכון הייחודי שלה עבור עוגיות אלה.
בשנת תשל"ז החליטה גב' פילדס, שהיא רוצה לפתוח חנות קטנה בפאולו אלטו שבקליפורניה – עיר הולדתה ולמכור בה את העוגיות שלה.
"רציתי לתת משהו" – כתבה לימים באוטוביוגרפיה שפירסמה. "רציתי להיות חלק מהדברים, לחלוק עם אחרים. ומה שהיה לי לתת, במקרה, זה עוגיית שוקולד צ'יפס מצוינת".
היא החלה לשתף אנשים קרובים סביבה ברעיון, אך כולם סברו שמדובר ברעיון נואל, שאין לו שום סיכוי להצליח.
בעלה, שהיה כלכלן, נהג להזמין לביתם בקביעות את לקוחותיו העסקיים. גם הם הכירו את העוגיות המשובחות של עקרת הבית ואהבו אותן מאד, אך גם הם היו בדעה חד-משמעית לגבי הרעיון לפתוח חנות לממכר העוגיות:
"זה רעיון גרוע", ענו בפה מלא (בעוגיות). "זה בחיים לא יצליח. כדאי להניח לזה".
"כל המקצוענים היו נגד הרעיון, אך זה לא נתן לי מנוח" – הוסיפה וכתבה בקורות חייה: "לא יכולתי להבין את זה. ידעתי שאני לא מתוחכמת, אבל היו לי עיניים לראות. זה הרגיש כאילו הם אומרים דבר אחד, אבל מראים משהו אחר לגמרי. לא היה בזה שום הגיון".
כאשר התבקשו אנשי העסקים להסביר למה הרעיון נראה להם כל כך גרוע, הם הגיבו במספר רב של תובנות:
"אמריקה רוצה עוגיית שוקולד צ'יפס פריכה. לא גדולה ורכה"…
"חוץ מזה, הגב' פילדס צעירה מדי", אמרו. "אין לה לא כסף, לא נסיון בעבודה ולא השכלה פורמלית בעסקים. מה היא כבר מסוגלת לדעת על הקמת עסק?"
ומגוון סיבות מסיבות שונות, שאמורות היו לרפות את ידיה.
אולם גב' פילדס החליטה – למרות הכל – ללכת עם תחושתה ועם המחמאות שזרמו מכל עבר לעוגיותיה הייחודיות. אמנם, לא היה לה די ממון כדי לפתוח את החנות ולכן פנתה אל הבנקים במטרה ללוות את הכסף.
אך גם כאן ציפתה לה אכזבה. היא נתקלה באותו יחס חסר-אמון וחסר-הצדקה שיש בהרפתקה זו. כל בנקאי ששותף ברעיון, חשב שמדובר ברעיון הזוי.
כולם פרט לבנקאי אחד…
פקיד אשראי בשם אד סאליבן, אשר שירת בבנק אוף אמריקה, החליט להעניק את האשראי הנדרש.
הסיבה שלו, כפי שתיאר מאוחר יותר, נעוצה היתה בשני מישורים: ראשית – הוא בטח בבעל שהיה כאמור כלכלן מוכשר, שנית – גם הוא אהב מאוד את עוגיות השוקו-צ'יפס שהוגשו לפניו לטעימה…
בתאריך ד' באלול תשל"ז, פתחה הגב' פילדס את החנות שנשאה את שמה ושם העוגיה: "מיסיס פילדס צ'וקולט צ'יפרי".
ההצלחה היתה מסחררת…
לא באמת, ההיפך!
שום לקוח לא נכנס לחנות.
נואשת, סגרה הגב' פילדס את דלתות החנות והוציאה את העוגיות לרחוב, שם חילקה דוגמיות חינם לעוברים ושבים. לפחות שיטעמו, אולי כך ייהנו מהן וישובו לרכוש מהן.
והפעם, זה הצליח!
עד מהרה החלו לקוחות לפקוד את החנות.
ביום הראשון היא מכרה עוגיות ב-75$, פדיון שעלה ועלה, כי החנות הפכה לאחת ההצלחות הגדולות בשנות ה-80. החנות הצליחה עד כדי כך, שמיסיס פילדס החלה למכור זכיונות. תחילה היו לה שלוש חנויות באזור פאולו אלטו וכעבור תקופה מספרן עלה ל-15. עם הזמן, הפכו אותן 15 חנויות ל-600 חנויות בכל רחבי אמריקה ובעוד עשר מדינות ברחבי העולם.
בסופו של דבר היו בבעלותה של גב' פילדס לא פחות מ-1,000(!) חנויות תחת המותג שלה. עסק העוגיות הקטן, הגיע לשווי של מאה מליון דולר! (מתוך מגזין סודות המודיע סוכות תשע"ט)

מה כ"כ מרתק בכתבה זו, כי ממנה אפשר ללמוד גם בדרכי העבודה הרוחנית של כל אחד, ואחד, אל תתייאשו גם אם כל הקרובים לכם לא מאמינים, אל תתייאשו גם אם כולם נגדכם, היו דבקים במטרה, ובסוף תזכו לחיים מאושרים בעולם הזה ובעולם הבא