כמה זמן ביום צריך להקדיש להשתדלות לפרנסה?

5 דברים שאולי לא ידעת על 'בטחון והשתדלות' במשנתו של מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל

 

  1. האם גם בימינו מי שדואג עבור מחר הוא מקטני אמנה?

רבנו הזכיר פעם בשיעור בפני אברכים את הגמ' בסוטה: כל אדם שיש לו פת בסלו ואומר מה נאכל למחר, הרי זה מקטני אמנה. ותמהו בפניו: האם עדיין נוהג הדבר בזמן הזה? אמר להם שיביאו לו משנה ברורה בהלכות סעודה סימן קנ"ז (ס"ק ד), והראה להם שהמשנ"ב מביא זאת, ואמר: כל מה שהמשנה ברורה כותב הוא להלכה, ולא סתם מעלות בעלמא, ומשמע שזה נוהג גם כיום (אמרי אפרים עמ' קמ"ה).

 

  1. בגשמיות, לא מנסים יותר מפעמיים

סיפר רבנו שהחזון איש נהג, שאם ניסה לעשות פעולות עבור ענינים גשמיים וניסה ב' פעמים ולא הצליח – לא ניסה יותר, ואמר שזה כמו מסמר שמנסים להכניס לקיר, שמנסים פעמיים, ואם לא מצליחים ובכל זאת מנסים שוב, המסמר יתעקם.

 

  1. אם היו נותנים מעשר, היו מגיעים מכך לביטחון

נשאל רבנו: איך משרישים בטחון? – והשיב: הגר"א אומר (מובא בסידור אשי ישראל), שאם היו כולם נותנים מעשר היו כולם בעלי בטחון, כיון שמי שנותן מעשר הקב"ה עוזר לו.

 

  1. בלימוד בכולל מקיימים את חובת ההשתדלות

אמר רבנו כי מובא בשם הגר"א (מעשה רב או' ס"א ובכתר ראש או' נ') ששיעור ההשתדלות לפרנסה הוא ב' שעות ביום אחה"צ, והוסיף שבאמת הגאון עצמו לא עסק בהשתדלות לפרנסה אפילו כשעור זה. וכן אמר שמי שגם ההשתדלות בזמן הקצוב הנ"ל מפרעת אותו מלימודו בשאר שעות היום, עליו למעט יותר מזה. וכן אברך הלומד בכולל מקיים את חובת ההשתדלות במה שיושב בכולל והיא גופא הבטחון וההשתדלות.

 

  1. ממה התפרנס החזון איש?

סיפר רבנו כי לאשת החזו"א היתה חנות, אבל למעשה לא היה לו ממנה פרנסה כראוי. ואמר שדי לו בלחם עם "לבן", ולכך הלא יש לו די כסף, ולא הסכים לקבל נדבות מנדיבים, אלא הסכים שיקנו ממנו כמות של ספרים כדי להתפרנס מכך, והיה מחלקם לבני תורה. וכשקניתי ממנו את ספרו עמ"ס מקוואות (שהיה אז ספר קטן בפנ"ע) הצעתי לו לשלם ע"כ ולא הסכים לקבל, ואמר לי שיש לו די כסף, וקיבל ספרים אלו מנדיב אחד ע"מ לחלקם.

 

(מתוך גליונות 'כאיל תערוג)