המעיל טווי ומוכן אלא שהעם לא מצפה כראוי

בני הקהילה היהודית בבריסק דליטא באו אל הגאון הנודע רבי יוסף דב הלוי סאלאווייציק ובידם כתב רבנות, כשהם מבקשים ממנו שייאות לקבל על עצמו את משרת הרבנות בעירם, ויכהן להם כרב ורועה דרך.

בתחילה סירב רבי יוסף דב, היות ולאחר שעזב את סלוצק גמר בנפשו שלא יקבל על עצמו עוד משרת רבנות בכל מקום, ולכך עמד בדבריו והודיע כי אינו מוכן לכהן ברבנות המקום. כל הפצרות התושבים לא הועילו לשנות את דעתו זו.

לאחר כמה ימים כשהתאספו ראשי הקהילה בביתו לנסות ולשכנעו בפעם האחרונה שייאות לקבל על עצמו את משרת הרבנות בעירם, הפתיע אחד הנכבדים והציג בפניו איצטלא ארוגה ותפורה במדויק למדותיו, הוא פנה אל הרב והגיש לו את הבגד הטווי, באומרו כי עשרים וחמישה אלף איש מצפים ומייחלים שהרב ילבש מחלצות אלו ויכהן לנו כרב, האיך ניתן לסרב לבקשת אלפים כה רבים???

רבי יוסף דב הופתע מהמסר החד והנוקב שהושמע כלפיו, הוא מיהר וקרא לרעייתו באומרו נאלץ אני לעטות עליי בגדים אלו, וללכת עם היהודים הללו, עשרים וחמישה אלף איש מצפים לי ואסור לי להניח לעדה כזו של יהודים שתחכה לי!!

מספרים כי מרן החפץ חיים זיע"א היה נוכח באותה אסיפה, ומשראה זאת נאנח אנחה עמוקה, בהעירו: "אם רבי יוסף דב נחפז כל כך, כיון שלא יכול היה להרשות שיחכו עבורו עשרים וחמישה אלף איש, חשבו בעצמכם, אלמלא היה יודע המשיח שכלל ישראל מצפה לבואו, ואף הם ארגו בגד מיוחד ללובשו בעת בואו, ודאי שלא היה מניח את כלל העם בציפיה זו, והיה מגיע במרוצה".

"האסון הוא" המשיך החפץ חיים "שכלל ישראל אינו מחכה לו, שאינם אומרים אלא בפה בכל יום אחכה לו, אך אינם מצפים ומייחלים באמת…".

 

עוד

בקטגוריה

השטר של 200 ש"ח שנמצא אצל כל אחד בכיס המתאגרף שסיים את חייו ואת דף הגמרא