מה הופך את האדם למאושר?

מה הופך את האדם למאושר

מה עושה את האדם מאושר? סיפוק נפשי או סידור כלכלי? ושאלת השאלות: האם כל מה המאמצים שאנו משקיעים בדרך אל העושר, לא בהכרח בא על חשבון המאגרים הנפשיים, הרי תוך כדי ריצה אחר רכושניות אנו דורסים בדרך מאגרים נפשיים ומתעלמים מהם

בסקר שהתפרסם עולים נתונים מעניינים ומדהימים על מידת האושר של קבוצות שונות בישראל. מדובר בסקר חברתי שנתי שנערך ע"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל, המספק מידע על תנאי החיים של האוכלוסייה הבוגרת בישראל ורווחתה, ובוחן את תפיסות הפרטים בחברה לפי היבטים שונים של חייהם. הסקר בני מנושאים כגון: תעסוקה, השכלה, מצב בריאות, נופש, וחשיפה לעבריינות וכן מידת הדתיות של הנסקרים.

הנתון המעניין ביותר בסקר שזכה לכותרות, מראה ש-97% מתוך הציבור החרדי מרוצה או מרוצה מאד מחייו. אחוז גבוה מאד בכל קנה מידה, ביחס לציבור הישראלי, וגם ביחס לאוכלוסייה הכלל עולמית.

רבים תמהים ושואלים איך זה שדווקא ציבור זה הוא המרוצה ביותר ומאושר בחייו, בו בזמן שהרווחה הכלכלית לא בדיוק מן המשופרות במשפחה החרדית הממוצעת. משפחות חרדיות רבות בישראל מתקשות לגמור את החודש, ורבות אחרות מסתפקות בחיים פשוטים וצנועים, על מותרות כמו מסעדות, סופי שבוע וטיולים מסביב לעולם, אין מה לדבר בקרב משפחות אלה. לדוגמא, בסקר זה עצמו עולה שרק 46% מהציבור החרדי, מחזיק במחשב בבית, בעוד שבאוכלוסיה הכללית מתקרב מספרם ל-76%.

מסתבר שכדי להיות מאושר לא צריך רכוש גשמי, לא תמיד זה עוזר לאושרו של האדם ולסיפוקו הנפשי, הרבה פעמים גם להיפך, ריבוי הרכוש מרבה איתו גם את דאגותיו, כמאמר חז"ל בפרקי אבות "מרבה נכסים, מרבה דאגה". הפחד מפני אבידת הרכוש, ואי הידיעה אם צעד כלכלי זה או אחר הוא הטוב ביותר שיביא להקפצה משמעותית בעושרו, או שמא תוריד לטמיון את כל כספו, אינה מניחה לפעמים לישון לילות שלמים.

אין להתכחש לכך שרווחה כלכלית, מביאה בכנפיה גם שקט נפשי, האדם רגוע יותר כשהוא יודע שיש באפשרותו לגמור את החודש מבלי לשבור את הראש מהיכן ישלם למכולת, ואיך לשרוד עד המשכורת הבאה, אם בכלל ישנה כזו.

אבל ההנחה הרווחת, מחוסר מחשבה, שהכסף הוא המתכון לאושר, בטעות יסודה. אם קצת נתבונן ונבדוק את החיים לאשורן, נבין שסיפוק ואושר אינם קשורים לכסף ורכוש כלל וכלל. לא כל מי שחשבונות הבנק שלו מלאים, הוא המאושר השליו והרגוע בחיים. גם מי שלא כל כך מסודר מבחינה כלכלית יכול לחיות באושר, אף אם לא בעושר. הסיבה להנחה המוטעית שעושר יביא לנו לאושר, נובעת מהידיעה שכסף הוא הדרך להשיג את הכול.

מה שלא נלקח בחשבון הוא, כל מה שאנו מפסידים בדרך אל העושר, ההתמקדות בעושר של גשם, בהכרח בא על חשבון המאגרים הנפשיים. תוך כדי ריצה אחר רכושניות אנו דורסים בדרך מאגרים נפשיים ומתעלמים מהם.

אם נסתכל על סביבותינו נבחין, שכל מה שקיים בעולם דברים נפסדים הם. הרכב יפה ונוצץ בשנה הראשונה, בשנה השנייה כבר פחות, ובשנה השלישית מתחילות הבעיות, עד שכעבור מספר שנים, יהפוך לגרוטאה. גם האדם נברא בצורה כזו, ככל שהשנים עוברות, הגוף מזדקן ומתבלה. דוגמא נוספת, חישבו על אוכל שטעים וערב לכם במיוחד, תארו לכם, שמעכשיו תקבלו אותו יום יום, ממש כמו שתמיד חלמתם , יום יום ללא הפסקה תוגש לכם הצלחת העריבה. ברור שכעבור שבוע האוכל כבר לא יהיה כל כך מיוחד, בשבוע השני, כבר לא תוכלו להסתכל עליו, ובשבוע השלישי פשוט תקיאו תוך כדי האוכל.

המסקנה המתבקשת מדוגמאות אלו היא, שכל דבר גשמי סופו להתבלות, אין לו שום המשכיות וכל הנאה שיש לנו ממנו מתכהה עם הזמן ואף נהפכת למשהו דוחה.

שונות לגמרי הן הנאות רוחניות, וסיפוק נפשי. כדאי לסייר פעם ולראות בבתי מדרש יהודים מבוגרים אפילו בני 90 שכל חייהם למדו ועסקו בתורה, אם נשאל אותם אם לא נמאס להם פעם, או אולי היו רוצים להחליף מקצוע לתקופה, תתקלו בזלזול מופגן. הם יסבירו לכם עד כמה אין תחליף למתיקות התורה, והברק שבעיניהם יאמת הדברים ללא כל ספק. מומלץ מאד לראות אי פעם גדול בתורה כשהוא הוגה בתורה, המנגינה העריבה במתיקות מעודנת, שובה כל לב, ורוב גדולי הדור עוסקים בתורה זה עשרות רבות של שנים, עם זאת עינם לא כהתה ולא נס ליחם. הגוף עושה את שלו ומכביד מאד על הנפש, אך הכוח והסיפוק הרוחני הם מחזיק גם את הגוף רענן ומלא חיות עד קצה גבול היכולת.

שאלו גם את אלו שעוסקים בעשיית חסד ועזרה לאנשים, האם לא נמאס להם, האם ככל שיתמידו בכך פחות ייהנו? התשובה לכך הפוכה. אלו שעוסקים בזה שנים הופכים להיות מכורים לדבר, ואינם יכולים להיפרד מזה.

כל בר דעת יודע שסיפוק נפשי לא קונים בכסף. באיזו צורה, אם כך, כן יכולים להגיע לזה. "סיפוק פנימי", זה הסוד. אדם המאמין בכל ליבו במה שהוא עושה, יודע שהוא צועד בדרך המשלימה את כל ייעודו בעולם, דרך שנסללה עבורו על ידי בורא עולם, שמדריך אותו על כל צעד ושעל. אם זו השאיפה, וזה היעד ברור שהרבה יותר קל להיות מרוצים בחיים וליהנות מכל רגע.

 

עוד

בקטגוריה

"תלמוד תורה כנגד כולם" עד מאה ועשרים – למה מתכוונים באיחול זה?