מצוות

מילא הייתי צדיק גדול, אבל עכשיו – מה שווה מצווה שלי?

מטרידה אותי שאלה פשוטה: אומרים שהאדם צריך לשמוח כשהוא מקיים מצוות. ואני שואל איך אני יכול לשמוח כשאני מקיים מצוות. אם הייתי צדיק גדול, לכל מצוה שלי היה ערך רב, והייתי באמת יכול לשמוח במצוות שאני מקיים. אבל עכשיו, במצב הנוכחי שלי, מה שווה הנחת התפילין שלי או התפילה שלי ומצוות אחרות שאני עושה?

גזל או גניבה?

מה ההבדל בין גזלן לבין גנב? והאם לעקוץ בעל חנות זה גזל?

לקיים מצוות, בסדר, אבל לשמוח???

מדברים הרבה על שמחה בעשיית מצוות. אבל זה הכל באוויר, בקטע רוחני, בתיאוריה. האם תוכל לתת לי עצות מעשיות, איך בפועל אני יכול לשמוח בעשיית המצוות?