פרשת ויקרא

הקרבת בעלי חיים, לשם מה?!

בפרשת השבוע שלנו מופיע תיאור ארוך ומפורט ביותר, של אופן הקרבת הקורבנות בבית המקדש – שריפת אברי הגוף של בעלי החיים המוקרבים, הקזת דמם על המזבח, הפשטת העור מעל בשרם וכד'. כל אדם בעידן המודרני עלול לחשוב, כי מדובר בטקס פרימיטיבי ופגאני ולהזדעזע עמוקות. אכן, זה נשמע מאד שונה ממה שאנו מדמיינים לעצמנו, כאשר אנוקרא עוד...

לשוב אל העם

"וידבר ה' אליו מאהל מועד" (ויקרא א, א). ובכן, בשעה טובה, הושלם המשכן, אף הוקם לתפארה במרכז מחנה בני ישראל. הגיעה, אפוא, העת לחתום את ספר "שמות". הוא הספר, שמחציתו השנייה הוקדשה לתיאור מפורט של בניית משכן זה. ולפתוח את ספר "ויקרא" – השלישי בין חומשי התורה, שאף הוא קשור למשכן העדות במדבר, שכן, מחציתוקרא עוד...

אשר נשיא יחטא

למה "אשר" ולא "אם"? למה, כאשר התורה רוצה להודיע לנו, מהו הקרבן אותו יביא הכהן שחטא, או העדה, שסטתה מן הדרך, היא פותחת במילה: "אם": "אם הכהן המשיח יחטא…"; "ואם נפש אחת תחטא…" ; "ואם על עדת ישראל ישגו…". אבל, כאשר הפרשה עוסקת בנשיא ובחטאו, משנה היא את הנוסח וכותבת: "אשר נשיא יחטא ועשה אחתקרא עוד...

כי כל שאור וכל דבש…

עבדים היינו לפרעה במצרים… נקל לשער כי נשים רבות עובדות שעות נוספות בביתם על מנת למרק את ביתם לכבוד חג הפסח… נקל לשער כי נשים רבות עובדות שעות נוספות על מנת להסיר כל חשש הקל שבקלים פן ימצא חמץ באחד מפינות הבית… ותבורכנה הן על כך… אמנם… נקל לשער עוד כי נשים רבות עובדות שעותקרא עוד...

לא מלשין ולא מספר

 וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ: (ה' א')   לא מלשין ולא מספר   כדי לא להיקרא "מלשן" – נמנע הילד מלספר למחנך הכיתה את האמת. הצופים בתאונת הדרכים אינם מוכנים להעיד עבור הרכב הנפגע כדי "לא להסתבך". והילד בבית מסרב לומר שהוא שברקרא עוד...

הערב השלישי

החלוקה למצוות שבין אדם למקום ולמצוות שבין אדם לחברו הינה חלוקה לצורך לימוד בלבד. אמת זו עולה מהפסוק: "נפש כי תחטא ומעלה מעל בה', וכיחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו" (ויקרא ה', כ"א). כבר במבט ראשון מגלה המעיין, שפסוקים אלו עוסקים במצוות שבין אדם לחברו. תחילה נבהיר את המושגיםקרא עוד...

"אשר נשיא יחטא"

כאשר התורה רוצה להודיע לנו מהו הקורבן שיביא הכהן שחטא, או העדה שסטתה מן הדרך, היא פותחת במילה "אם": " אם הכהן המשיח יחטא …", " ואם נפש אחת תחטא …", " ואם כל עדת ישראל ישגו ..". אבל, כאשר הפרשה עוסקת בנשיא, היא משנה את הנוסח וכותבת: " אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכלקרא עוד...

מעלותו של אדם עני

אדם עני מביא קרבן מנחה, שנאמר: "ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה'" (ויקרא ב', א'). לא זו בלבד שהוא מטהר את נפשו, אלא נחשב שאת נפשו עצמה הוא מקריב כליל לה'. לפיכך נאמר בקרבנו: "קודש קדשים מאשי ה'" (ויקרא ב', ג'), לרמוז שקרבנו הוא החביב מכל אשי ה'. תשובתו של העני קלה יחסית, כי הגאווהקרא עוד...

שאור ודבש

נאמר בתורה איסור להקריב על גבי המזבח שאור או דבש: "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'" (ויקרא ב', י"א). השאור והדבש רומזים לשני השורשים העיקריים של כל החטאים: הגאוה והתאוה. השאור המחמץ את העיסה, מסמל את ההתנשאות המתנפחת, ואילו הדבש רומז אל היצרים והתאוות שהאדם חומד בלבו. כשהרחיקה התורה את השאורקרא עוד...

הקרבן מקרב אל ה'

קיימת שאלה מפורסמת: מאחר שעבודת בית המקדש כיפרה על כל העוונות, מדוע איפוא נענשו ישראל בחורבן ובגלות, והרי נמחל עוונם בהבאת קרבנותיהם? נענה על שאלה זו בעזרת משל: מעשה באיכר ששלח את פרותיו לרעות באחו. באו וסיפרו לפריץ שהפרות פלשו לשדותיו, והלה הורה להחרימן ולהביאן למכלאותיו. חשכו עיניו של האיכר. הפרות היו אוצרו, כמעט כלקרא עוד...

מיהו מנהיג אמיתי

בפרשה נאמר: "אשר נשיא יחטא, והביא את קרבנו" (ויקרא ד', כ"ב). בתלמוד ביארו את המלה: "אשר", מלשון אושר. "אשרי הדור, שהנשיא שלו מביא קרבן על שגגתו". אם הנשיא מוכן להודות בחטאו ולהביא קרבן כדי לכפר על שגגתו, ודאי שנתיניו יימנעו מעשיית חטאים במזיד. אשרי הדור שהאנשים העומדים בראשו מהווים דוגמה חינוכית חיובית לדרכו של העםקרא עוד...

מסע אל פנים האדם

בן דורנו אנין הטעם נבעת למקרא עבודת הקרבנות. תיאורי הפולחן וחובותיו שייכים, לדעתו, לתקופה הפרימיטיבית בחיי העם. למעשה, בכל הדורות ידעו שעבודת הקרבנות היא עיקר גדול וחשוב בתורת ישראל. עיקר, שמוטל עלינו לבאר את תוכנו. כבר במושג "קרבן" עצמו טמון משהו מן הפתרון. שורש מילה זו הוא האותיות קרב. כלומר, להיות קרוב, להתקרב. מושג זה עומדקרא עוד...

שגגה

מדוע מחמירה התורה ומחייבת את החוטא בשגגה להביא קרבן? " נפש כי תחטא בשגגה מכל מצוות ה'… ועשה אחת מהנה " (ויקרא ד', ב') . הלא ברור לנו, שאילו היה החוטא מודע למעשיו, לא היה נכשל בהם. הרי בסך הכול אנו בני אדם שהטעות רובצת לפתחם! לא מעשה השגגה בפועל הוא הגורם לחובה של הבאתקרא עוד...