אות א

תשלום קנס שמשלם מי שגנב שה או שור וטבחו או מכרו, לפני שנתפס.    התורה קנסה את הגונב שור ושה וטבח או מכר אותו, לשלם פי ארבע על השה ופי חמשה על השור. בהבדל הקנס בין שור לשה נאמרו שני טעמים: א. שור שגניבתו וטביחתו או מכירתו גרמה לביטול ממלאכה, ישלם חמישה, שה שלא ביטלוקרא עוד...

ימים שבהם מתענים בצום – על פי דברי הנביאים: ג' תשרי, עשרה בטבת, י"ז בתמוז וט' באב.   הנביאים קבעו ימי צום ותענית שמטרתם לעורר את העם לשוב בתשובה ולתקן את המעשים, בהיזכרנו במאורעות קשים ומצערים שאירעו בתאריכים אלו לעם ישראל:   בשלושה בתשרי מתענים על הריגתו של גדליה בן אחיקם ועל הצרות שאירעו לעםקרא עוד...

ארבעה סוגי צמחים: אתרוג, לולב, הדס וערבה.   את ארבעת המינים ציוותה התורה ליטול בחג הסוכות. ביד ימין נוטלים את הלולב, סביבו אוגדים (קושרים)  3 הדסים ו-2 ערבות, וביד שמאל נוטלים את האתרוג. מהות המצווה היא לנענעם יחד. לפני שנוטל אותם מברך: "ברוך אתה ד' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על נטילת לולב".קרא עוד...

ראש בית הדין. גאב"ד – גאון אב בית דין.   בעבר היה אב בית הדין המשנה לנשיא בית הדין והשני במעלתו. כיום מקובל לכנות כך את הדיין החשוב וראש בית הדין בבתי דין הדנים על פי דין תורה. מנהגי כבוד מיוחדים נקבעו לגבי אב בית דין. וכשרואים אותו גם מרחוק צריך לקום בפניו עד שיעבור.קרא עוד...

אחד מארבעת חלקי הטור והשולחן ערוך – ספרי ההלכה הגדולים והמרכזיים.   'אבן העזר' הוא כינוי שהעניק מחבר ספרי הטור רבי יעקב בן אשר לחלק העוסק בדיני אישות, גיטין וקידושין. מקור השם הוא על סמן הפסוק: "אעשה לו עזר כנגדו" (בראשית ב', י"ח). נהוג גם לציין את החלק בראשי תיבות אהע"ז או אה"ע או אבה"ע.

אחד מארבעת חלקי הטור והשולחן ערוך – ספרי ההלכה הגדולים והמרכזיים.   "אורח חיים" הוא כינוי שהעניק מחבר ספרי הטור רבי יעקב בן אשר לחלק העוסק במכלול ההלכות היום יומיות, סביב כל שעות היממה ומעגל השנה, חגים ומועדים. בחלק זה נכללים הלכות תפילה, ציצית, תפילין, אכילה וברכות, והלכות שבת ומועד.

גוויל שבו כתוב שמו המפורש של הקב"ה שהיה נתון בתוך כפלי החושן, ובאמצעותו היו אותיות אבני החושן מאירות בזו אחר זו, כתשובה לשאלת הכהן.   האורים ותומים מוזכר בעיקר בתקפות המלכים והשופטים הראשונים, כמנגנון שבאמצעותו התקבלו החלטות מהותיות הנוגעות לענייני ציבור, יציאה למלחמה, חלוקת הארץ ועוד.   פעולת האורים ותומים הייתה מתבצעת באמצעות הארת האותיותקרא עוד...

דבר האסור מן התורה.   כל דבר שנאסר לעשותו והאיסור הוזכר במפורש בתורה, או שאיסורו נלמד באחת מהמידות שהתורה נדרשת בהן, או שאיסורו נלמד כהלכה למשה מסיני, או שאיסורו נלמד מסברא מדברי תורה. ויש אומרים, שגם איסור שנזכר בנביאים או בכתובים הרי הוא כאיסור של תורה.

דבר שנאסר על ידי חכמי ישראל.   חכמי ישראל תיקנו תקנות, גזרו גדרות וסייגים שלמרות שתוקפם נובע מדברי התורה, שנאמר (דברים י"ז, י"א): "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל", בכל אופן ישנן הגדרות חומרה שונות בין איסור דרבנן לאיסור דאורייתא. לגבי גזירות ותקנות חכמים, נוקטים בכלל: "ספק דרבנן לקולא". מאידך, לגבי איסוריםקרא עוד...

מידת אורך קבועה.   אמה היא מדית אורך שנמדדת כמרחק מן ראש האצבע האמצעית ועד המרפק. על מנת להגדיר אותה במושגי מרחק המקובלים בימינו תורגמה לס"מ. שיעור האמה הוא: 58 ס"מ – לשיטת ה"חזון איש"; ו-48 ס"מ לשיטת רבי חיים נאה ז"ל. באמה יש 6 טפחים.

חכמי התלמוד   האמוראים הם חכמי ישראל שחיו והנהיגו את העם אחר חתימת המשנה שחוברה על ידי התנאים. אמוראים, תואר שפירושו: מתרגם, מפרש. האמוראים היו רשאים רק לבאר ולפרש את דברי התנאים אך לא לחלוק עליהם.

הסכמה ואימות דבר שנאמר, בקשה שיתקיים הדבר שנאמר.   משמעותה של המילה אמן היא הסכמה לדברים שנאמרו מפי אחר, ובארמית פירושה  – אמת. צריך לענות אמן לאחר שמיעת ברכה ממישהו אחר, וכשעונים אמן מכוונים, אמת היא הברכה שבירך המברך ואני מאמין בה. בברכות שמהותן תפילה ובקשה, כגון הברכות האמצעיות של תפילת שמונה עשרה, יש לכוון,קרא עוד...

יום החול שלמחרת חג הפסח, חג השבועות וחג הסוכות   יום החול הראשון שלאחר החגים פסח, שבועות וסוכות, נקרא איסרו חג. הימים הם כ"ב ניסן, ז' סיון, כ"ג תשרי. שמו של "אסרו חג", מקורו בפסוק (תהילים קיח, כז): "אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח" – "כל העושה איסור (תוספת) לחג באכילה ושתיה, מעלה עליו הכתובקרא עוד...

המבזה את התורה, לומדיה או חכמיה. הכופר במהות הנבואה, הכופר בנבואתו של משה רבינו, האומר שאין הקב"ה יודע את מעשי בני האדם.   בהגדרת אפיקורוס קיימות דעות שונות. האפיקורוס פסול לעדות, אסור להחזיר לו אבדתו, שחיטתו נבלה ואין לו חלק לעולם הבא. אפיקורוס שמת – אין קרוביו מתאבלים עליו.

ארבע שיטות לענישה במוות, שבהן היו בית דין ממיתים את הנידונים למוות. ארבעת אופני הענישה במוות שונים בחומרתן, כל נידון נהרג במיתה שהוא חייב בה לפי חומרת העבירה שעבר. יש אומרים שדרוג חומרת המיתות הוא: סקילה, שריפה, הרג, חנק, ויש אומרים: שריפה, סקילה, חנק, הרג. בתי הדין נמנעו בדרך כלל לדון למוות ומכארבעים שנה לפניקרא עוד...