להנות, וגם בעולם הזה

הגדל

 

   

שאלה:

 

למה למדתי שמי שרוצה את הנאות העולם הזה, אין לו נחת אפילו רגע אחד. אם אדם אוכל משהו טעים, הוא לא נהנה?

 


 

   

תשובה:

 

אספר לך משל שממנו תבין את התשובה.
ראובן התחתן בשעה טובה ומוצלחת, ורצה לקנות דירה שיהיה לו מקום לנוח שם, כדי שהוא יוכל לעבוד את הבורא. הוא חיפש ומצא דירה שעונה על הצרכים שלו, נכנס לגור שם והיה מאושר ושמח שהשיג את מטרתו. לעומתו שמעון, גם כן התחתן בשעה טובה, והחליט שהוא צריך דירה. אך המטרה שלו היתה שונה, הוא רצה דירה כדי שתהיה לו הנאה ותענוג ממנה. יצא שמעון למסע חיפושים ארוך ומייגע, בכל דירה שראה היה חסרון אחר, שהפריע להנאה של שמעון. עד שסוף כל סוף גם שמעון מצא דירה שהיתה טובה בעיניו.

 

ואז, כששמעון רצה לשבת בשלווה, הוא הרגיש שעדיין הוא לא מרוצה והוא לא מרגיש את האושר שקיווה שיהיה לו. הוא מיהר והזמין וילונות חדשים ומפוארים, כי הוא חשב שככה הוא ירגיש הרבה הנאה. אבל אז הוא ראה פתאום שהקירות פשוטים ומשעממים, וזה הוציא ממנו את כל ההנאה מהדירה. ואז הוא הגיע למסקנה שהוא מוכרח לסייד את הדירה ב'שפריץ' יוקרתי ומרשים. וכשגמר עם הקירות הוא החליט שהריצוף של הדירה במצב נורא ואיום וחייבים להחליף אותו כדי ליהנות מהדירה, וכמובן שהוא הוציא עוד הרבה כספים על הריצוף.

 

עכשיו הוא כבר חשב שיוכל לשבת וליהנות מכל מה שהשקיע בדירה, אבל אז הפריעו לו הרהיטים הישנים, שרק מלראות אותם יצא לו כל הטעם וההנאה מהדירה. עוד פעם הוא התחיל לאסוף כספים או שהוא נכנס לחובות, עד שהוא החליף וחידש את כל הרהיטים בביתו, עד שהבית נראה כמו ארמון מלכים. אבל הוא שוב היה מלא תלונות. מה הפעם? הפעם הוא קיטר שפה הנגר לא עשה עבודה מושלמת, וכאן יש על ה'שפריץ' שריטה, וכן הלאה.

 

לפעמים החיסרון הוא לא בדבר כמו דירה ודברים גשמיים, אלא בהנאות מדברים כמו כבוד. כמו הסיפור של ראובן, שרצה מאוד שיכבדו אותו, לכן הוא הפעיל פרוטקציה עד שהזמינו אותו לכנס של רבנים חשובים. אבל אין לו שנייה אחת ליהנות מההזמנה, כי מיד הוא מוטרד האם יושיבו אותו במזרח, במקום חשוב, או לא. אז שוב הוא מתכנן איך הוא יעשה שיכבדו אותו לשבת במזרח. והנה הוא הצליח לקבל את הכיבוד לשבת במזרח, אבל במזרח יש כמה שורות, והוא רוצה כמובן את השורה הראשונה דווקא.

 

כשהוא כבר יושב במזרח ממש, בשורה הראשונה כמו שהוא רוצה, האם אתה חושב שהוא נהנה? ממש לא. ראובן יושב שם ו'אוכל' את עצמו למה הוא לא במרכז, והוא מחליט שפעם הבאה הוא חייב לדאוג שיושיבו אותו באמצע, שכולם יראו שהוא הכי חשוב. ואפילו כשיושיבו אותו במרכז, הוא לא יהיה מרוצה, כי הוא ירצה לדבר לפני הקהל. ואם השם יעזור לו ויכבדו אותו לומר דרשה, זה לא מספיק לו, כי הוא מחפש לשמוע שהדרשה שלו היתה יותר יפה משל כולם. ועם כל זה הוא עדיין לא יהיה מאושר, כי הוא צריך שיכתבו עליו בעיתונים. וכן הלאה וכן הלאה.

 

בקיצור, האנשים האלה מנסים למצוא את האושר שלו בהבלי העולם הזה, שבאמת הם לא יכולים לגרום אושר אמיתי לבני האדם. אין אפשרות שבעולם הזה יהיה לאדם הכל מושלם, כי תמיד יהיה חסר לו משהו. אם כל מה שמעניין את האדם זה רק איך ליהנות בעולם, כל חסרון שיש לו ממש משגע אותו ומוציא לו את הטעם מהחיים. אבל מי שיש לו מטרה רוחנית, אז פשוט לא מפריע לו איזשהו חסרון בגשמיות, כי העונג שלו מגיע ממקום רוחני. הוא מאושר ושמח והוא לא צריך 'שפריץ' יוקרתי או וילונות מפוארים.

 

ואפילו כשיש לו חסרון שהוא באמת זקוק לו, בכל זאת זה לא מפריע לו להיות מאושר. כי עדיין יש לו טעם בחיים, את הסיפוק שלו הוא מקבל ממה שהוא זוכה בכל יום 'לחטוף' הרבה מצוות ומעשים טובים, שבזה הוא מרוויח בכל יום אוצרות נצח, ועל החסרונות שלו הוא מתפלל להשם יתברך שייתן לו מה שחסר לו. אבל העיקר תבין, שמי שהמטרה שלו בחיים היא לעשות את רצון השם, אז רוב הדברים שמפריעים לאנשים אחרים בכלל לא מפריעים לו.

 

סיפור נוסף בעניין זה מובא במדרש (תנחומא, פרשת פנחס אות י"ג): מעשה בגוי עשיר שעשה סעודה ורצה שיהיו בה כל התענוגים שיש בעולם. לכן הוא טרח להזמין את כל סוגי המאכלים שיש בעולם: מנות ראשונות, מנות עיקריות ותוספות, כולם משובחים ומובחרים. הוא גם הזמין את כל סוגי המשקאות שיש בעולם. והנה, כשהתחילה הסעודה התברר לו שסוג מסוים של אגוזים שנקראו אגוזי פרך, חסר בשולחן. מה עשה? הוא לקח בכעס את השולחן שהיה יקר מאוד, בזמן שכולם אכלו עליו, ושבר אותו מול כל האנשים, שהתפלאו מאוד. בין האורחים היה גם רבי דוסתאי. רבי דוסתאי שאל את הגוי: "למה עשית את זה? מה קרה אם חסרים אגוזי פרך על השולחן?" ענה הגוי: "אתם היהודים יש לכם עולם הבא, אבל אנחנו הגויים יש לנו רק את העולם הזה, ולכן אנחנו צריכים ליהנות כאן מכל התענוגים".

 

אבל התשובה של הגוי על השאלה של רבי דוסתאי לא מובנת. מה מפריע לגוי ליהנות מכל המטעמים שהיו על השולחן גם אם אין אגוזי פרך? אבל העניין הוא, כפי שאמרנו, שמי שהתאווה שלו היא ליהנות מתענוגי העולם הזה, אז אפילו אם חסר לו רק דבר אחד, הוא כבר לא נהנה משום דבר. לכן אמרו שם במדרש שעל זה נאמר: "צדיק אוכל לשובע נפשו", כי מה שהוא אוכל הוא מרוצה ושבע. והמשך הפסוק הוא: "ובטן רשעים תחסר", כי הרשע, השאיפה שלו היא ליהנות בעולם הזה באופן מושלם, וזה בלתי אפשרי, לכן עליו נאמר "ובטן רשעים תחסר".

 

ותבין שככה זה גם בכל התאוות, תמיד האדם לא מרוצה. לכן באמת מי שרוצה ליהנות מתענוגי העולם הזה הוא אף פעם לא רגוע. ומי שמרגיל את עצמו מראש שהשמחה והסיפוק שלו הם מזה שהוא מצליח לקיים את המצוות, ככה שבכל יום הוא זוכה באוצרות נצח, אז ממילא הוא לא מחפש ולא מוטרד בכלל איפה הוא יושב, במזרח או לא, וכדומה. דווקא מי שרודף אחרי תאוות העולם, דווקא הוא נהנה פחות בעולם הזה.

עבור לתוכן העמוד