אני כל כך רחוק מהשם יתברך, זה שובר אותי!

 

   

אני משתדל מאוד לעשות את רצון השם, אבל כשאני רואה שאני בכל זאת רחוק כל כך מהשם יתברך, זה שובר אותי לחלוטין.

 


 

   

תשובה:
האמת היא שההרגשה שלך מובנת מאוד, אבל באמת אין מצב או מקום שבו השם יתברך לא נמצא, כמו שכתוב: "מלא כל הארץ כבודו". ככה שאתה אף פעם לא באמת רחוק מהשם. אלא שבמקומות שרחוקים מבחינה רוחנית מהשם יתברך, אז הקדושה נעלמת מאוד, כאילו היא לא שם. כתוב

 

בספרים הקדושים (ליקוטי מוהר"ן תנינא סימן י"ב), שהקדושה הנעלמת הזו היא גבוהה מאוד! לכן כשהאדם המרוחק מהשם לא מתייאש, אלא ממשיך לחפש את השם יתברך, הוא מצליח להתחבר אפילו לקדושה העליונה הנעלמת. וככה הוא הופך את הירידה שלו לעליה גדולה.

השאלה הזו מטרידה הרבה אנשים, לכן כדאי לדעת מה שכתוב ב'אמת וצדק' ('התחזקות' באות כ"ו כ"ז), שהייאוש והעצב רק מפילים את האדם, וכשהאדם, אפילו אם הוא רשע, הוא מסתכל על עצמו במבט חיובי, ועושה מאמץ גדול למצוא בעצמו אפילו נקודה אחת קטנה שהיא טובה, אז הוא יכול בקלות לחזור בתשובה. כך שבאמת אין לך מה להתייאש לעולם, כי תמיד אתה יכול לפתוח דף חדש.

וכך כתוב ב'אמת וצדק': "כשמתחיל האדם להסתכל על עצמו ורואה שהוא רחוק מטוב והוא מלא עוונות, אזי יכול לפול על ידי זה ולא יוכל להתפלל כלל. על כן הוא מחויב לחפש ולבקש ולמצוא בעצמו איזה טוב, כי איך אפשר שלא עשה מימיו איזה מצוה או דבר טוב, ואף כשמתחיל להסתכל באותו טוב שעשה,

 

הוא רואה שהטוב בעצמו הוא מלא פצעים ואין בו מתום, כי הטוב מעורב בפניות ובפסולת הרבה, אף על פי כן איך אפשר שלא יהיה בה מעט טוב איזה נקודה טובה, וכן צריך לחפש ולבקש עד שימצא בעצמו עוד איזה דבר טוב. ואף שגם זה הטוב מעורב גם כן בפסולת הרבה, עם כל זה על כל פנים יש בו איזה נקודה טובה. וכן יחפש ויבקש עוד עד שימצא בעצמו עוד איזה נקודות טובות, ועל ידי זה שמוצא בעצמו איזה זכות וטוב, על ידי זה יוצא באמת מכף חובה לכף זכות ויוכל לשוב בתשובה, ועל ידי זה יוכל להחיות את עצמו ולחזק את עצמו ולשמח את עצמו איך שהוא, ואז יוכל להתפלל ולזמר ולהודות לשם.

"וצריך האדם להזהר מאוד לילך על דרך זה כי הוא כלל ויסוד גדול למי שירצה להתקרב להשם יתברך, לבל יאבד עולמו לגמרי חס ושלום, כי העיקר הוא להרחיק מעצמו עצבות ומרה שחורה בכל מה דאפשר, כי רוב בני אדם שרחוקים מהשם יתברך, עיקר ריחוקם הוא מחמת מרה שחורה ועצבות ומחמת שנופלים בדעתם, מחמת שרואים בעצמם עוצם קלקולם שרוב מעשיהם מקולקלים,

 

כפי מה שיודע כל אחד בנפשו את נגעי לבבו ומכאוביו, ומחמת זה הם נופלים בדעתם, ורובם מייאשים עצמן לגמרי, רחמנא לצלן, ואינם מתפללים בכוונה כלל, ואינם עושים בעבודת ה' אפילו מה שהיו יכולים לעשות עדיין. על כן צריך האדם להשכיל מאוד על דבר זה, כי הרבה נפשות שקעו על ידי זה כי הייאוש חס ושלום הוא קשה מן הכל. על כן צריכים להתחזק מאוד לילך עם הדרך הזה הנזכר לעיל, לחפש בעצמו נקודות טובות בכל פעם כדי להחיות את עצמו ולחזק את עצמו תמיד, ועל ידי זה יוכל להתפלל בחשק ובחיות ובשמחה תמיד ולשוב אל ה' באמת".


 

   

תשובה:
האמת היא שההרגשה שלך מובנת מאוד, אבל באמת אין מצב או מקום שבו השם יתברך לא נמצא, כמו שכתוב: "מלא כל הארץ כבודו". ככה שאתה אף פעם לא באמת רחוק מהשם. אלא שבמקומות שרחוקים מבחינה רוחנית מהשם יתברך, אז הקדושה נעלמת מאוד, כאילו היא לא שם. כתוב

 

בספרים הקדושים (ליקוטי מוהר"ן תנינא סימן י"ב), שהקדושה הנעלמת הזו היא גבוהה מאוד! לכן כשהאדם המרוחק מהשם לא מתייאש, אלא ממשיך לחפש את השם יתברך, הוא מצליח להתחבר אפילו לקדושה העליונה הנעלמת. וככה הוא הופך את הירידה שלו לעליה גדולה.

השאלה הזו מטרידה הרבה אנשים, לכן כדאי לדעת מה שכתוב ב'אמת וצדק' ('התחזקות' באות כ"ו כ"ז), שהייאוש והעצב רק מפילים את האדם, וכשהאדם, אפילו אם הוא רשע, הוא מסתכל על עצמו במבט חיובי, ועושה מאמץ גדול למצוא בעצמו אפילו נקודה אחת קטנה שהיא טובה, אז הוא יכול בקלות לחזור בתשובה. כך שבאמת אין לך מה להתייאש לעולם, כי תמיד אתה יכול לפתוח דף חדש.

וכך כתוב ב'אמת וצדק': "כשמתחיל האדם להסתכל על עצמו ורואה שהוא רחוק מטוב והוא מלא עוונות, אזי יכול לפול על ידי זה ולא יוכל להתפלל כלל. על כן הוא מחויב לחפש ולבקש ולמצוא בעצמו איזה טוב, כי איך אפשר שלא עשה מימיו איזה מצוה או דבר טוב, ואף כשמתחיל להסתכל באותו טוב שעשה,

 

הוא רואה שהטוב בעצמו הוא מלא פצעים ואין בו מתום, כי הטוב מעורב בפניות ובפסולת הרבה, אף על פי כן איך אפשר שלא יהיה בה מעט טוב איזה נקודה טובה, וכן צריך לחפש ולבקש עד שימצא בעצמו עוד איזה דבר טוב. ואף שגם זה הטוב מעורב גם כן בפסולת הרבה, עם כל זה על כל פנים יש בו איזה נקודה טובה. וכן יחפש ויבקש עוד עד שימצא בעצמו עוד איזה נקודות טובות, ועל ידי זה שמוצא בעצמו איזה זכות וטוב, על ידי זה יוצא באמת מכף חובה לכף זכות ויוכל לשוב בתשובה, ועל ידי זה יוכל להחיות את עצמו ולחזק את עצמו ולשמח את עצמו איך שהוא, ואז יוכל להתפלל ולזמר ולהודות לשם.

"וצריך האדם להזהר מאוד לילך על דרך זה כי הוא כלל ויסוד גדול למי שירצה להתקרב להשם יתברך, לבל יאבד עולמו לגמרי חס ושלום, כי העיקר הוא להרחיק מעצמו עצבות ומרה שחורה בכל מה דאפשר, כי רוב בני אדם שרחוקים מהשם יתברך, עיקר ריחוקם הוא מחמת מרה שחורה ועצבות ומחמת שנופלים בדעתם, מחמת שרואים בעצמם עוצם קלקולם שרוב מעשיהם מקולקלים,

 

כפי מה שיודע כל אחד בנפשו את נגעי לבבו ומכאוביו, ומחמת זה הם נופלים בדעתם, ורובם מייאשים עצמן לגמרי, רחמנא לצלן, ואינם מתפללים בכוונה כלל, ואינם עושים בעבודת ה' אפילו מה שהיו יכולים לעשות עדיין. על כן צריך האדם להשכיל מאוד על דבר זה, כי הרבה נפשות שקעו על ידי זה כי הייאוש חס ושלום הוא קשה מן הכל. על כן צריכים להתחזק מאוד לילך עם הדרך הזה הנזכר לעיל, לחפש בעצמו נקודות טובות בכל פעם כדי להחיות את עצמו ולחזק את עצמו תמיד, ועל ידי זה יוכל להתפלל בחשק ובחיות ובשמחה תמיד ולשוב אל ה' באמת".

 

   

תשובה:
האמת היא שההרגשה שלך מובנת מאוד, אבל באמת אין מצב או מקום שבו השם יתברך לא נמצא, כמו שכתוב: "מלא כל הארץ כבודו". ככה שאתה אף פעם לא באמת רחוק מהשם. אלא שבמקומות שרחוקים מבחינה רוחנית מהשם יתברך, אז הקדושה נעלמת מאוד, כאילו היא לא שם. כתוב

בספרים הקדושים (ליקוטי מוהר"ן תנינא סימן י"ב), שהקדושה הנעלמת הזו היא גבוהה מאוד! לכן כשהאדם המרוחק מהשם לא מתייאש, אלא ממשיך לחפש את השם יתברך, הוא מצליח להתחבר אפילו לקדושה העליונה הנעלמת. וככה הוא הופך את הירידה שלו לעליה גדולה.

השאלה הזו מטרידה הרבה אנשים, לכן כדאי לדעת מה שכתוב ב'אמת וצדק' ('התחזקות' באות כ"ו כ"ז), שהייאוש והעצב רק מפילים את האדם, וכשהאדם, אפילו אם הוא רשע, הוא מסתכל על עצמו במבט חיובי, ועושה מאמץ גדול למצוא בעצמו אפילו נקודה אחת קטנה שהיא טובה, אז הוא יכול בקלות לחזור בתשובה. כך שבאמת אין לך מה להתייאש לעולם, כי תמיד אתה יכול לפתוח דף חדש.

וכך כתוב ב'אמת וצדק': "כשמתחיל האדם להסתכל על עצמו ורואה שהוא רחוק מטוב והוא מלא עוונות, אזי יכול לפול על ידי זה ולא יוכל להתפלל כלל. על כן הוא מחויב לחפש ולבקש ולמצוא בעצמו איזה טוב, כי איך אפשר שלא עשה מימיו איזה מצוה או דבר טוב, ואף כשמתחיל להסתכל באותו טוב שעשה,

הוא רואה שהטוב בעצמו הוא מלא פצעים ואין בו מתום, כי הטוב מעורב בפניות ובפסולת הרבה, אף על פי כן איך אפשר שלא יהיה בה מעט טוב איזה נקודה טובה, וכן צריך לחפש ולבקש עד שימצא בעצמו עוד איזה דבר טוב. ואף שגם זה הטוב מעורב גם כן בפסולת הרבה, עם כל זה על כל פנים יש בו איזה נקודה טובה. וכן יחפש ויבקש עוד עד שימצא בעצמו עוד איזה נקודות טובות, ועל ידי זה שמוצא בעצמו איזה זכות וטוב, על ידי זה יוצא באמת מכף חובה לכף זכות ויוכל לשוב בתשובה, ועל ידי זה יוכל להחיות את עצמו ולחזק את עצמו ולשמח את עצמו איך שהוא, ואז יוכל להתפלל ולזמר ולהודות לשם.

"וצריך האדם להזהר מאוד לילך על דרך זה כי הוא כלל ויסוד גדול למי שירצה להתקרב להשם יתברך, לבל יאבד עולמו לגמרי חס ושלום, כי העיקר הוא להרחיק מעצמו עצבות ומרה שחורה בכל מה דאפשר, כי רוב בני אדם שרחוקים מהשם יתברך, עיקר ריחוקם הוא מחמת מרה שחורה ועצבות ומחמת שנופלים בדעתם, מחמת שרואים בעצמם עוצם קלקולם שרוב מעשיהם מקולקלים,

כפי מה שיודע כל אחד בנפשו את נגעי לבבו ומכאוביו, ומחמת זה הם נופלים בדעתם, ורובם מייאשים עצמן לגמרי, רחמנא לצלן, ואינם מתפללים בכוונה כלל, ואינם עושים בעבודת ה' אפילו מה שהיו יכולים לעשות עדיין. על כן צריך האדם להשכיל מאוד על דבר זה, כי הרבה נפשות שקעו על ידי זה כי הייאוש חס ושלום הוא קשה מן הכל. על כן צריכים להתחזק מאוד לילך עם הדרך הזה הנזכר לעיל, לחפש בעצמו נקודות טובות בכל פעם כדי להחיות את עצמו ולחזק את עצמו תמיד, ועל ידי זה יוכל להתפלל בחשק ובחיות ובשמחה תמיד ולשוב אל ה' באמת".

שאלות ותשובות על הישיבה

שאל את הרב און ליין 

תשובות בעניני חגים ומועדים

ארגון "אחינו" הינו ארגון שמטרתו הינה סיוע לנערים המפלסים את דרכם בעולמה של היהדות. הארגון הציב לעצמו כמטרה לתת לנערים אלו את הכלים והאפשרויות להיחשף לעולמה של היהדות ולמצוא את מקומם בעולם זה.

הארגון מסייע לנערים באמצעותם של מאות פעילים הפזורים בכל הארץ אשר הינם בקשר אישי ויומיומי עם הנערים המעוניינים בכך. הפעילים לומדים בצוותא עם הנערים ומסייעים להם להשתלב בעולמה המרתק של היהדות.