האסיר ביקש לחזור לבית הכלא…

הרב מיכאל זכריהו, רב בישיבת 'תפארת משה' בבני ברק:

 

מעשה היה לפני שנים רבות ביהודי אשר נכלא בבית האסורים במשך ארבעים שנה.

בסיום שנת הארבעים הודיעו לו שהוא משוחרר, אלא שלאחר תקופה קצרה משחרורו הוא הגיע למנהל בית האסורים ולתדהמתו הרבה האסיר ביקש לא פחות ולא יותר – לחזור לבית הכלא!

מנהל בית הכלא לא הבין מה קורה פה. הוא החל להפציר בפניו בצורות שונות שיספר לו מה פתאום הוא מבקש לחזור לכלא. האם היה בו כל כך טוב? אבל היהודי לא הצליח לספק לו הסבר ראוי לתעלומה.

רק אחרי שמנהל בית הכלא ניאות לבקשתו המוזרה של האסיר ואכן החזיר אותו לבית הכלא, באה התעלומה המוזרה על פתרונה.

 

מנהל בית הכלא ראה שאותו אסיר מתעקש לקבל חזרה וליישם את אותם תפקידים אשר היה ממלא בהיותו בבית הכלא קודם שחרורו.

וכאן באה התשובה לשאלה הגדולה ששאל את עצמו מנהל בית הכלא: לאותו איש היה תפקיד!!!

הייתה לו הרגשה שיש תכלית ומטרה לקיומו, מישהו נצרך לו, העזרה שלו חשובה לאחרים, יש לו יעד ותחושת שליחות, וזה החזיק אותו למשך זמן. אך כאשר יצא לחופשי ונוכח לדעת שלאף אחד בחוץ אין צורך בו, הוא החל להרגיש תחושת ריקנות. אפסיות האדם באה לידי ביטוי בכך שהוא נהפך לכלי שאין בו חפץ, ולא נותר אלא לבקש בבקשה ובתחנונים שייאותו להחזיר אותו לבית הכלא!

אדם שלחייו אין תפקיד מוגדר, שאין לו "מה לעשות" כאן בצורה מהותית, מעבר להתפרנס לאכול ולישון, הוא אדם בדיוק כמו אותו אסיר. הוא אדם שמרגיש שאין לו תכלית ואין לו תפקיד, ומרגיש שממילא אין לו מה לעשות בעולם הזה.

בכל שלב בחיים, וכדאי שזה יהיה כמה שיותר מהר, עלינו לעצור את עצמנו ולשאול: מה אנחנו עושים כאן? מה תפקידנו בעולם? ותשובות אמיתיות לשאלות הללו, הן שיביאו לנו תחושת סיפוק לכל חיינו.

בהצלחה!