העוסק בתשובה מלומד להיזהר מחטא

אמר רבי יהודה ליב חסמן זצ"ל בספרו "אור יהל": חז"ל שואלים במעשה מכירת יוסף: "וישב ראובן אל הבור"-מהיכן שב ראובן, היכן היה קודם? ומתרצים, כי היה עסוק בשקו ובתעניתו על עוון שבילבל יצועי אביו, ומשם שב לבור וראה שיוסף איננו ותיכף בכה ואמר (בראשית לז,ל): "הילד איננו ואני אנה אני בא", ולא השתתף במכירתם, ואם היה שם היה מונע מהם כי לא הסכים איתם על זה כלל.

 

שואל רבי יהודה ליב זצ"ל, מדוע שואלים חז"ל היכן היה ראובן, מה איכפת לנו היכן היה ומאיפה שב, אלא היה קשה לחז"ל, הלא במכירת יוסף לא השתתפו אנשים ריקים אלא שבטי י-ה כולם קדושים, וכי יחליטו להרוג צדיק כמו יוסף סתם מתוך קינאה בלבד?

 

וודאי היה להם על מה שיסמכו וכולם בדעה אחת החליטו שכן הדין וההלכה. ואם כן מדוע ראובן לא הסכים עימם וזעק על מעשיהם? אלא ראו חז"ל שתשובה זו מרומזת במילת "וישב" ראובן.

 

למה נאמר: "וישב" ולא "ויבוא אל הבור"? אלא משמע ששב מאיזה מקום שהוא הגורם לו לא להסכים למעשה אחיו, ומהו המקום והמעשה ששב ממנו?-שקו ותעניתו, שהיה עסוק בתשובה.

 

וובזה מצאו חז"ל הסוד והטעם למה הסכים למעשה המכירה משום שהוא היה בעל תשובה ובמצב של חרטה על העבר, והוא שיודע שורש החטא מהו ולמה מוביל, ורק הוא יכול להבין שתוצאות המעשה שליליים הם, כי הוא שעוסק בחקירת ענייני החטא שהם חרטה והתבוננות.

 

הרי שעוסק בתשובה הוא מלומד מלחמה ועומד על טעויות שאחרים-צדיקים-עלולים לטעות ואילו הוא לא יטעה.