התו הבודד החסר

כיצד זיהה המוזיקאי המפורסם תו בודד חסר מבין מליוני תווים סיפור מפעים ומרגש עם מסקנות מטלטלות
הגדל

שעת אחר הצהרים בבית המדרש המאולתר במחנה נופש בפאתי מדינת ניו יורק. ראש ישיבה נכבד ונשוא פנים הוגה בתלמודו, שואף מלוא ריאותיו אוויר הרים צלול, נהנה מהרוגע והשלווה השוררים במקום הכפרי והשקט. לפניו פתוחה גמרא, וראש הישיבה הוגה בה בהתמדה. עיניו לא נודדות אל מעבר לאותיות הקדושות, גם לא כדי לסקור את הנוף המרהיב הנפרש מבעד לחלון הקרועים לרווחה בכותלי בית המדרש.

 

"סליחה כבוד הרב" פונה אליו יהודי. "אני רואה על כבודו שתלמיד חכם הוא, ורצוני להעלות לפניו שאלה שהתעוררה אצלי במהלך לימוד משניות". ראש הישיבה עוצר את שטף לימודו, ופנה להאזין ברוב קשב לאיש שפנה אליו ושאלה על שפתיו.

 

השאלה מעניינת. ראש הישיבה חוכך בדעתו ומהמהם קלות לפני שהוא משיב תשובה שפותחת דיון מרתק. השניים שוקעים בשיחה של תורה, על דעות ואמונות, השקפה ומסורה, תוך כדי פלפול קל בהלכה.

 

בתוך הדברים מספר היהודי לראש הישיבה, כי הוא מטופל בהקרנות ובטיפולים כימותרפיים, לאחר שהתגלתה בגופו מחלת הסרטן. "הרופאים מעריכים שבתוך שנה כבר לא אהיה בין החיים" הוא מספר. הרב נעצב אל ליבו, אך איש שיחו דווקא שומר על ארשת פנים נינוחה והחיוך לא מש מפניו.

 

"איך אתה מצליח לשמוח ולהיות מאושר כשעל ראשך מרחף גזר דין מוות?" שואל ראש הישיבה. "הכיצד יוכל אדם כמוך להלך בשמחה ולפזם לעצמו ניגון? מבלי לחשוב על שעון החול ההולך ואוזל בקצב מסחרר?".

 

     

התשובה שהיתה בפיו של האיש החולה הממה את ראש הישיבה: "בן 52 הייתי כשהכרתי את בוראי", הוא מספר. 52 שנים חייתי על פני האדמה ולא ידעתי מימיני ומשמאלי בעניינים של יהדות. מעולם לא ישבתי בסוכה, לא נטלתי לולב, לא אכלתי מצה ולא הנחתי תפילין. על שבת וטהרת המשפחה כמובן שאין מה לדבר בכלל.

 

"לפני ארבע שנים זכיתי להכיר את התורה הקדושה. התחלתי לקיים אורח חיים יהודי, וזכיתי שגם הילדים שלי, שכבר גדולים היו, צעדו בעקבותי ושבו אל ה' יתברך.

 

"אז נכון. בקרוב אני אמות. אבל אני שמח ומאושר על כך שזכיתי להכיר את בוראי לפני מותי. אני שמח על כל מצווה נוספת שנוספת לאוצרי. אני מודה לקב"ה יום יום ושעה שעה על שזיכה אותי להכיר אותו בשנותי האחרונות. כמה אומלל הייתי אלמלא זכיתי לעשות תשובה לפני מותי!

 

המילים נעתקו מפיו של ראש הישיבה. הוא נדהם מהתשובה הכנה שניערה אותו. עומד כאן יהודי שהתבשר על מותו הקרוב, וכל מה שעובר בראשו זה דברי שבח והלל לקדוש ברוך הוא שזיכה אותו לשוב בתשובה שלמה!!

 

**

 

כעבור ימים אחדים נכנס ראש הישיבה אל בית המדרש, ועיניו נחו על מיודעינו, החולה הסופני. אלא שבשונה מהנימה השמחה בה נפרדו בפעם הקודמת, ראש הישיבה רואה כי נפלו פניו של האיש, וכי במקום חיוך קורן, הוא משדר דכדוך ועגמומיות לכל עבר.

 

"מה קרה לך ידידי" שואל ראש הישיבה. "מה זו העצבות הזו שנחה עליך בפתע פתאום?".

 

"אני יושב כאן כבר כמה שבועות" השיב היהודי החולה לרב, "נתקלתי בך, כבוד הרב, וברבנים חשובים אחרים. אני רואה אתכם, יהודים של תורה. מה שאני למדתי בארבע השנים שעברו מאז שחזרתי בתשובה, ומה שאספיק ללמוד בשנה שעוד נותרה לי, הוא כאין וכאפס לעומת מה שאתם הספקתם.

 

"בקרוב אני אתייצב בפני בית דין של מעלה, שם יבחנו אותי, ידרשו ממני להראות מה הספקתי בלימוד התורה, ואני מתבייש מאוד להציג את מרכולתי הדלה. הלזה יקרא הישג? בושה וכלימה מכסות את פני. אני לא מצליח להירגע מהמחשבה הזאת שלמרות כל המאמצים שהתאמצתי, ההספק שלי עלוב כל כך, והחלק שלי בעולם הבא יהיה פצפון וחסר ערך ביחס למה שמחכה לכם, תלמידי החכמים".

 

**

 

     
ראש הישיבה שומע את טענותיו של האיש, ועל פניו ננסך חיוך אבהי חמים ומלטף: הסכת ושמע רעי היקר, אספר לך סיפור שהיה, וממנו תמצא נחמה ומזור לכאבך.

 

היה היה מוזיקאי גרמני בכיר, שנחשב לעילוי של ממש בתחומו. בימים שלאחר מלחמת העולם השניה, לאחר שראה את הזוועות שחוללו בני עמו, החליט שהוא מנתק את עצמו מהעם הגרמני, והיגר לארה"ב.

 

כאן בארה"ב הלך המוזיקאי הגרמני מחיל אל חיל, הלחין יצירות שזכו להכרעה רבה, ונחשב לאחד מטובי היוצרים המוזיקאליים בעולם כולו.

 

בעודו רוכב על גלי ההצלחה, פנה אליו עיתונאי מעיתון מקומי, וביקש ממנו לשתף פעולה לצורך סקירה רחבה ומעמיקה שהוא מבקש לכתוב אודותיו. המוזיקאי הסכים בחפץ לב, והעיתונאי הודיע לו כי מעתה הוא יתלווה אליו משך תקופה מסוימת, כדי לחיות אתו את חייו, להיכנס עמו לדקויות של המקצוע, ולהביא את הסיפור מזווית ראיה מושלמת וקרובה מאוד אל מושא הכתבה שתבוא בסופו של התהליך.

 

"בקרוב צפויה להיערך באירופה הופעה של מקהלה פילהרמונית כפי שלא ראתה ההיסטוריה. מדובר באירוע ענק שכל המוזיקאים לוטשים אליו את עיניהם, ורק 250 ברי מזל יזכו להופיע ולנגן בפני הקהל העצום שיגדוש את האולם. במרכז הערב, ינגנו יצירה שאני כתבתי, ובשל כך זכיתי להזמנה כאורח כבוד באירוע", מספר המוזיקאי לעיתונאי.

העיתונאי שמח לשמוע, וביקש להצטרף לנסיעה לאירופה, כדי לחוות יחד עם המוזיקאי את החוויה המרגשת ומרוממת הזו.

 

אלא שיום לפני הטיסה המיועדת לאירופה, הודיע המוזיקאי כי מפאת מצבו הבריאותי הוא מנוע מלטוס, ולכן הוא נשאר בביתו. "אז ככה אתה מוותר על ההופעה" שאל העיתונאי המאוכזב, "אני לא מוותר עליה לגמרי" השיב המוזיקאי. "אני מתכוון להקשיב לה דרך הרדיו".

 

למחרת ישב המוזיקאי צמוד למקלט הרדיו, ובירכתי החדר ישב העיתונאי, צופה בו, משתאה למראה פניו המרוכזות בכל צליל. ניכר היה עליו, על המוזיקאי, שאפילו ליבו פועם על פי קצב הלמות התופים בתזמורת. הוא נע על מקומו בתנועות ריקוד סמויות, חי את המוזיקה בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו.

 

**

 

ההופעה הסתיימה. המוזיקאי מכבה את מכשיר הרדיו, ומפטיר באכזבה עמוקה: "אחד מ-15 הכנרים שהיו אמורים לנגן באירוע היה חסר. היו רק 14 כנרים. זה לא היה שווה כלום. כל ההופעה הזאת מהווה עבורי אכזבה קשה. מזל שלא טרחתי לנסוע עד אירופה למענה".

 

העיתונאי נדהם. מבין 250 כלים היה חסר כלי אחד וזה מה שמפריע לו? מי שם לב לזה בכלל. ואולי הוא סתם המציא את זה ולא היה חסר כלום. הרי לא ראינו בכלל את ההופעה, רק שמענו אותה דרך הרדיו. לא ייתכן שמוזיקאי הזה הצליח לשים לב לחסרונו של כינור אחד בתוך הרמוניית הצלילים המופלאה הזאת. ערכו של המוזיקאי ירד בעיניו באחת. במקום להודות שהוא נהנה, הוא לא יכול לפרגן. חייב למצוא איזשהו חיסרון קטן, אולי אפילו דמיוני, ולהיתלות בו כדי לבטל את האירוע כולו במחי יד...

 

אבל אולי בכל זאת יש משהו בדבריו של המוזיקאי. שווה לבדוק אם אכן היה חסר כנר או לא.

 

בירור קצר הביא לפניו את מספר הטלפון של מי שהפיק את האירוע הגדול באירופה. למחרת היום התקשר אליו וביקש לדעת עם אכן היה חסר כנר אחד בהופעה.

 

"לא שמעתי על כך" השיב המפיק. "וזה נראה לי לא הגיוני. אתה יודע כמה כנרים עמדו בתור כדי שנסכים לקבל אותם לנגן באירוע? לא ייתכן שאדם שהתאמץ כל כך להתקבל לתזמורת החמיץ את האירוע עצמו!

 

העיתונאי ביקש שבכל זאת יעשה בדיקה קצרה, ואכן התברר לתדהמתם של השניים כי אחד הכנרים היה חסר.

 

שב העיתונאי אל מיודענו המוזקיאי וביקש לדעת: איך הצלחת לזהות את חסרונו של כינור אחד מתוך 15, בתוך תזמורת ענק של 250 כלים???

 

השיב המוזיקאי: "אף אחד בעולם לא יכול היה להרגיש בחסרונו של הכינור ה-15, אך אני, מאחר שכתבתי את היצירה הזאת, שמתי לב לכך. התווים שהכנר ה-15 אמור היה לנגון, לא נשמעו בתוך כל היצירה המוזיקאלית הזאת. הם היו חסרים לי. אם הכנסתי אותם לתוך היצירה כשכתבתי אותה היתה לי סיבה לכך, הם הביאו את היצירה לכדי שלמות. החיסרון שלהם באירוע עצמו פגע בשלמות!".

 

**

 

     
עיניו של ראש הישיבה ליטפו את איש שיחו: "אתה שומע? יהודי יקר. אתה מקשיב לדברים? הקדוש ברוך הוא כתב את היצירה הזאת שבה אנו חיים. הוא הכניס בה הרבה מאוד פרטים. מליארדי אנשים ומיליוני יהודים שלכל אחד מהם יש את התו שלו. כל אחד ואחד מהכינורות הללו חשוב עד מאוד לשלמותה של היצירה. אם יחסר אחד מהם, הקדוש ברוך הוא ירגיש בכך, זה יכאב לו ויצער אותו.

 

"נכון שיש יהודים שגילו את יהדותם רק בגיל חמישים או שישים. לא כולם זכו לגדול על לימוד התורה. אבל כל אחד יש לו את התפקיד שלו. לימוד המשניות שלך, השלושה דפי גמרא שאתה מצליח ללמוד בחודש, חשובים לבורא עולם לא פחות ממסכתות שלמות שאני וחברי לומדים וזוכרים בעל פה. כי אתה חלק מהיצירה הזאת ואנחנו חלק ממנה, וכולנו יחד כשאנו עושים רצונו של מקום, מפיקים בכוחות משותפים את היצירה המושלמת שעושה נחת רוח לבורא ברוך הוא.

 

אורו פניו של היהודי החולה. הדכדוך פינה את מקומו לשמחה, והדיכאון נעלם כלא היה. הקב"ה מתגעגע ללימוד התורה שלו, ומה לו כי ילין על כך שלא הספיק ללמוד בצעירותו?

 

**

 

שנה עברה חלפה. ראש הישיבה צועד ברחובות העיר ניו יורק כשניגש אליו יהודי צעיר שאינו מוכר לו: "האם אתה הרב שהיה בשנה שעברה בנופש בהרים במקום פלוני?" כן. ומי אתה?

 

"אני הוא בנו של היהודי שהיה חולה. אבא נפטר לפני חודשיים, ואני רוצה לספר לך שמאז שהוא דיבר אתך, השמחה שלו לא פסקה לרגע. הסיפור על המוזיקאי והכינור שהיה חסר לא הרפה ממנו לרגע אחד. גם אחרי טיפולים כימותרפיים קשים במיוחד, אבא היה פותח את הגמרא ולומד כמה שורות נוספות, כדי שלקב"ה לא יחסרו התווים שהוא צריך לנגן. הוא היה מנשק את הגמרא בשמחה ומתאר בפנינו עד כה הוא שמח על שזכה להכיר את בוראו כמה שנים לפני מותו, וזכה להפוך לכנר בתזמורת הגדולה של הקדוש ברוך הוא. בכל רגע פנוי היה לומד ומזכיר לעצמו ולנו: "הקדוש ברוך הוא מחכה שאפיק צלילים מהכינור שלי, אני לא יכול לאכזב אותו".

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד