הנחת תפילין בכביש גהה!

לאחר בית הספר היסודי, בעצה אחת עם הורי שהיו בתהליך חזרה בתשובה. החלטתי לנסות את  דרכי כתלמיד בישיבה קדושה, הורי בחרו עבורי ישיבה ידועה בבני ברק, תוך שאנו מסכמים כי מדובר בתקופת ניסיון בה אראה אם אני מוצא את מקומי בישיבה.

לצערי הרב לא כל כך הצלחתי להתאקלם בישיבה, המרחק מהבית יחד עם פערים לימודיים הקשו עלי מאוד, מהר מאוד התחלתי מתדרדר מבחינה דתית. ידעתי שאחרי חופשת חנוכה לא אשוב להיות תלמיד ישיבה, בהתאם לכך גם ההתנהגות שלי בדברים שבין אדם לבוראו ידעה מורדות ומורדות…

בימים בהם הייתי בישיבה הייתי בקשר עם הרב מיכאל ברלין (כיום ראש הישיבה לצעירים "אחינו" ש.ש.) לכן כשנפרדתי מהישיבה נפרדתי באופן אישי ומיוחד מהרב מיכאל, הוא התעניין כיצד אחזור לביתי עם כל החפצים, והציע לי שיסיע אותי לביתי. בדרך תוך כדי שיחה התברר לרב מיכאל שלא הנחתי באותו היום תפילין, הוא בלם בבת אחת הדליק אורות חרום ומיד פנה לשולי הכביש בזעקה "תפילין!" הנחתי את התפילין שהיו לרב מיכאל במכוניתו והמשכנו לביתי נפרדנו כידידים.

שנים אחר כך וזעקתו של הרב מיכאל "תפילין!" לא הרפתה ממני, כך מצאתי את עצמי שוב בין כותלי בית המדרש חי חיי תורה ומצוות בצורה הנכונה ביותר.

החיבור שהיה לי למצוות תפילין לא נתן לי להתנתק מהיהדות חזרתי אליה – לתמיד!