דורות של רופאים

ד"ר עדי מור נולד לתוך עולם הרפואה. אביו רופא בבית החולים "אסותא" ואמו מורה למתמטיקה. הוא ראה את ההבדל בין המקצועות.

עדי החליט להיות רופא כשיגדל, יעסוק באנשים ולא במספרים. להקל, לעזור ולהועיל.

 

בינתיים, בילה ילדות מאושרת ותומכת. השתתף בחוגי מחול ושירה. עסק בספורט, בכדור עף ובאתלטיקה. בצבא ביקש להישלח לקורס חובשים. מאחר וראה את עתידו ברפואה, מדוע לא להתקרב אל המקצוע? עד מהרה היה למדריך בקורס חובשים. השירות הסתיים והוא פנה לממש את חלומו. נרשם ללימודי רפואה באוניברסיטת תל אביב.

 

הבית היה חילוני עם קורטוב של מסורת. קידוש חגיגי לפני ארוחת ליל שבת, ליל הסדר, מצות בפסח, צם ביום כיפור. זהו, בגדול. גם הסבים והסבתות היו חילוניים. תמונות מצהיבות הראו את הסבא-רבה בפנים קורנות, עטור זקן הדור, עוטה כיפה רבנית. הסבתא-רבה, ראשה מכוסה בשביס. זה לא אמר לו דבר. לא ידע מאומה על עולמם והשקפתם, אמונתם ואורחות חייהם. רק הבין שהוריו משמרים רסיסים מאותו עולם עלום. בסוף השנה השלישית ללימודיו, נשלח לפראג במסגרת חילופי סטודנטים. מצא את עצמו מוקף בסטודנטים מכל ארצות אירופה:

 

 גרמניה, אוסטריה, הונגריה, רומניה ועוד. להפתעתו, היוותה פראג חלק מהעבר המפואר של עמו. בית הכנסת "אלט-נוי שוהל" המפואר, עם השעון הענק המעוטר באותיות עבריות במקום ספרות, בית כנסת שהפך למוזיאון לאוצרות יהודיים.

 

שרשרת חסמה את הגישה לכסא במיוחד ב"מזרח". שלט הודיע שזה מקומו של המהר"ל. מי הוא היה? מה הן ראשי התיבות? היסטוריה עלומה. חבל שאינו יודע יותר.

 

היה גם ביקור במחנה הריכוז טרייזנשטאט. הסטודנטים העמיתים התקבצו סביבו, הוא היהודי בחבורה. ביקשו הסברים: למה רדפו את היהודים? למה רצו להשמידם? למי הם הפריעו? מה מייחד את דתם? התבייש לומר שאינו יודע הרבה יותר מהם. נזכר בתמונה המצהיבה, בסבא-רבה עטור זקן, מבטו מוכיח. הוא בוודאי היה עונה ברהיטות. ביום שישי אחר הצהריים הלך עם עמיתיו הסטודנטים. מגמת פניהם היתה מסבאה עממית, "להעביר את הערב", ללהג על כוסות בירה מקציפה. בדרך, סר לאחד מבתי הכנסת העתיקים. חבריו התלוו אליו. בית הכנסת היה עצום ממדים, הדור, קודר ושומם. לפתע הגיע השמש, הדליק את האור בנברשת הענקית ובשורת מנורות הצד. בזה אחר זה נכנסו יהודים. מבוגרים, חגיגיים.

 

"עומד להיות כאן אירוע", אמרו לו חבריו, "בוא ונצא".

 

נזכר במושג שצץ מנבכי הזיכרון: "קבלת שבת. אני נשאר!"

 

נטל סידור, ביקש שיראו לו באיזה עמוד מתפללים והצטרף לתפילה. לומר שזה היה מרגש או מרנין, תפילה בלחש יחד עם מנין קשישים, שרידי הקהילה, קשה לומר. אך הרגיש שייך, מחובר לעם, בניכר. הם בפאב, זה מקומם. והוא כאן, בקרב בני עמו.

 

כששב ארצה, מצא אצל הוריו הזמנה לחוג בית של "ערכים". חברה של אמו שבה בתשובה, וערכה את החוג בביתה. החליט לבוא ולשמוע, החוג ענה במדויק על משאלותיו. שמע על היהדות, קיבל רקע, אבל לא ביקש יותר. "ההרצאה הבאה", הודיעו, "תהיה על תקשורת בין זוגית". הנושא השני ענין אותו. הרצאה גררה הרצאה. התוודע למגוון נרחב של נושאים.

 

כשביקש שירחיבו את היריעה ויתייחסו לנושאים נוספים, הפנו אותו לסמינר, שם ישבו עימם המרצים שעות וישיבו על כל שאלה.

 

הסמינר היה חוויה שלא תישכח, אינטלקטואלית ורגשית. אך ככל שגילה בסמינר דברים, גילה עד כמה אינו יודע. כמה גדול עולם המחשבה של היהדות, כמה עשיר עברה של האומה. ראה את הסבא-רבה באור אחר. דמות ההוד שלו ניבטה בעיניים מחייכות ומפיקות חכמת דורות. הסמינר, כלשונו, פותח צוהר. מראה פיסת נוף. עכשיו, תלוי הדבר בך. תרצה, תתקדם אל החלון, תראה את הנוף לכל רוחב האופק.

 

עדי טייל בפסיעות קטנות. הופנה לשיעור שבועי אישי, "לימוד בחברותא" עם אחד מבכירי המרצים. טעם מ"מסילת ישרים", "דעת תבונות", נושאים מפרשת השבוע. כשגילה התעניינות ורצון להעמקה, צורף לחוגי לימוד והידע שלו הלך והתרחב. ואז הכיר את פאינה, אף היא סטודנטית לרפואה באוניברסיטת תל אביב.

 

משפחתה עלתה ממולדובה. אביה איש מחשבים ואמה אדריכלית. היא עצמה, בת יחידה, דור רביעי שיהדותו מתבטאת בידיעה שלא מתחתנים אלא עם יהודים. רק בארץ, בבית הספר החילוני בנתניה גילתה שיש שבת וחג, נרות שבת ומצות בפסח. במבט לאחור היא קובעת: הערכים במשפחה היו כה יהודיים: חסד, רחמים, עזרה לזולת, צניעות, חיי משפחה מאושרים. אבל בשטח המצוות – ריקנות מוחלטת. בורות עצומה.

 

בגלל הערכים הללו, ערכי החסד והעזרה לזולת, החליטה ללמוד רפואה.

 

היתה לה – יש לה, חברה שבאה מבית מסורתי. למרות שלמדה בחינוך הכללי, הלכה והתחזקה. היא זו שסיפרה לה על מנהגי החגים ואורחות השבת. בסופו של דבר, נישאה החברה לבוגר "ערכים" והקימו בית מאושר, שומר תורה ומצוות. כשנפגשה עם עדי סיפר לה על הסמינר ותכניו. סיפר על שיעורי התורה ועל החברותא. הנה, בחור ערכי שמעייניו ברוחניות. ביקשה לשמוע עוד ועוד. זה התחבר לדברים שתמיד שמעה מדנה, חברתה. בסופו של דבר רשם אותה עדי לסמינר.

 

הם נישאו ב"הדר דימול". העדים בשעת הנישואין היו פעיל טיפול ההמשך מ"ערכים" והחברותא. עדי החל את ההתמחות באורטופדיה בבית החולים "בלינסון" בפתח תקווה, מקום מגוריהם. שם עוברת גם פאינה את ההתמחות.

 

"גדלתי בבית מאושר", מסכם ד"ר עדי, "רציתי שני דברים: לדעת יותר על היהדות ולהבטיח את יציבות הבית שאקים. בשניהם זכיתי מעל ומעבר".

"זכינו", מתקנת פאינה.

שגיאה במסד הנתונים של וורדפרס: [Too many words in a FTS phrase or proximity search]
SELECT DISTINCT wp_posts.ID FROM wp_posts WHERE 1=1 AND MATCH (post_title,post_content) AGAINST ('דורות של רופאים ד\"ר עדי מור נולד לתוך עולם הרפואה. אביו רופא בבית החולים \"אסותא\" ואמו מורה למתמטיקה. הוא ראה את ההבדל בין המקצועות. עדי החליט להיות רופא כשיגדל, יעסוק באנשים ולא במספרים. להקל, לעזור ולהועיל.   בינתיים, בילה ילדות מאושרת ותומכת. השתתף בחוגי מחול ושירה. עסק בספורט, בכדור עף ובאתלטיקה. בצבא ביקש להישלח לקורס חובשים. מאחר וראה את עתידו ברפואה, מדוע לא להתקרב אל המקצוע? עד מהרה היה למדריך בקורס חובשים. השירות הסתיים והוא פנה לממש את חלומו. נרשם ללימודי רפואה באוניברסיטת תל אביב.   הבית היה חילוני עם קורטוב של מסורת. קידוש חגיגי לפני ארוחת ליל שבת, ליל הסדר, מצות בפסח, צם ביום כיפור. זהו, בגדול. גם הסבים והסבתות היו חילוניים. תמונות מצהיבות הראו את הסבא-רבה בפנים קורנות, עטור זקן הדור, עוטה כיפה רבנית. הסבתא-רבה, ראשה מכוסה בשביס. זה לא אמר לו דבר. לא ידע מאומה על עולמם והשקפתם, אמונתם ואורחות חייהם. רק הבין שהוריו משמרים רסיסים מאותו עולם עלום. בסוף השנה השלישית ללימודיו, נשלח לפראג במסגרת חילופי סטודנטים. מצא את עצמו מוקף בסטודנטים מכל ארצות אירופה:    גרמניה, אוסטריה, הונגריה, רומניה ועוד. להפתעתו, היוותה פראג חלק מהעבר המפואר של עמו. בית הכנסת \"אלט-נוי שוהל\" המפואר, עם השעון הענק המעוטר באותיות עבריות במקום ספרות, בית כנסת שהפך למוזיאון לאוצרות יהודיים.   שרשרת חסמה את הגישה לכסא במיוחד ב\"מזרח\". שלט הודיע שזה מקומו של המהר\"ל. מי הוא היה? מה הן ראשי התיבות? היסטוריה עלומה. חבל שאינו יודע יותר.   היה גם ביקור במחנה הריכוז טרייזנשטאט. הסטודנטים העמיתים התקבצו סביבו, הוא היהודי בחבורה. ביקשו הסברים: למה רדפו את היהודים? למה רצו להשמידם? למי הם הפריעו? מה מייחד את דתם? התבייש לומר שאינו יודע הרבה יותר מהם. נזכר בתמונה המצהיבה, בסבא-רבה עטור זקן, מבטו מוכיח. הוא בוודאי היה עונה ברהיטות. ביום שישי אחר הצהריים הלך עם עמיתיו הסטודנטים. מגמת פניהם היתה מסבאה עממית, \"להעביר את הערב\", ללהג על כוסות בירה מקציפה. בדרך, סר לאחד מבתי הכנסת העתיקים. חבריו התלוו אליו. בית הכנסת היה עצום ממדים, הדור, קודר ושומם. לפתע הגיע השמש, הדליק את האור בנברשת הענקית ובשורת מנורות הצד. בזה אחר זה נכנסו יהודים. מבוגרים, חגיגיים.   \"עומד להיות כאן אירוע\", אמרו לו חבריו, \"בוא ונצא\".   נזכר במושג שצץ מנבכי הזיכרון: \"קבלת שבת. אני נשאר!\"   נטל סידור, ביקש שיראו לו באיזה עמוד מתפללים והצטרף לתפילה. לומר שזה היה מרגש או מרנין, תפילה בלחש יחד עם מנין קשישים, שרידי הקהילה, קשה לומר. אך הרגיש שייך, מחובר לעם, בניכר. הם בפאב, זה מקומם. והוא כאן, בקרב בני עמו.   כששב ארצה, מצא אצל הוריו הזמנה לחוג בית של \"ערכים\". חברה של אמו שבה בתשובה, וערכה את החוג בביתה. החליט לבוא ולשמוע, החוג ענה במדויק על משאלותיו. שמע על היהדות, קיבל רקע, אבל לא ביקש יותר. \"ההרצאה הבאה\", הודיעו, \"תהיה על תקשורת בין זוגית\". הנושא השני ענין אותו. הרצאה גררה הרצאה. התוודע למגוון נרחב של נושאים.   כשביקש שירחיבו את היריעה ויתייחסו לנושאים נוספים, הפנו אותו לסמינר, שם ישבו עימם המרצים שעות וישיבו על כל שאלה.   הסמינר היה חוויה שלא תישכח, אינטלקטואלית ורגשית. אך ככל שגילה בסמינר דברים, גילה עד כמה אינו יודע. כמה גדול עולם המחשבה של היהדות, כמה עשיר עברה של האומה.&hellip;') AND wp_posts.post_date < '2018-08-20 15:20:33' AND wp_posts.post_date >= '2015-08-21 15:20:33' AND wp_posts.post_status = 'publish' AND wp_posts.ID != 4003 AND wp_posts.post_type IN ('post', 'page') LIMIT 0, 6