מתאמן על אמונה

דרור עוקבי, 32, הבן הבכור במשפחה, נולד וגדל במושב בית הלוי הסמוך לנתניה. משפחתו בולגרית מצד האמא ותימנית מצד האבא, היתה רחוקה מתורה וצוות, וכך גם הוא. "הענין הדתי אף פעם לא דיבר אלי, אבל גם לא היה לי שום דבר נגד", פותח דרור את השיחה. דרור היה ילד חזק ובריא, שחלם להצליח בתחום הגופני. את השראתו הוא לקח מהשחק ארנולד שוורצנגר, וכבר מגיל 14 החל להשקיע בפיתוח הגוף וטיפוחו. את חוק לימודיו סיים ב"מדרשת רופין", בית ספר יסודי ותיכון, ומשום המשיך לשירות צבאי כלוחם בגדוד גולני.

עקב השקעתו הרבה בפיתוח הגוף, רצה להמשיך עם כך גם בצבא. "בגלל שהתעקשתי להמשיך עם כישורי בפן הגופני, ניגש לדבר איתי, לא פחות ולא יותר, המח"ט של גולני. כששמע שאני רוצה להיות מדריך חדר כושר הוא עשה איתי תנאי: הוא ישלח אותי ללמוד בוינגייט הסמכה למדריך חדר כושר, בתנאי שאחזור אחר כך בתוך מדריך לאמן את החיילים של גולני". דרור הסכים ויצא לדרך. הוא אכן ניצל את הזדמנות חייו ללמוד את שאהבה נפשו, וקיים את הבטחות למח"ט במשך כל תקופת השירות.

 

כשהשתחרר מצה"ל המשיך להתאמן, לפתח את גופו ולטפח חלום ישן – להגיע לניצחון בתחרות מר ישראל. כך רצה וכך היה. בגיל 21 הוא התחרה על המקום הראשון וזכה בו. הוא הוכתר למר ישראל לשנת 2000, אך זה לא הספיק לו, והוא המשיך לתחרות גם בשנה שלאחר מכן. בשנת 2001 הגדיל דרור לעשות וזכה בתואר "אלוף האלופים", שפירושו ניצחון בכל קטגוריות המשקל הקיימות בתחרות. משם, הדרך אל עולם הדוגמנות היתה סלולה, והוא החל לקבל הצעות שונות. כך עשה את הפרומו לתכנית של דודו טופז ז"ל, פרסומת להסרת שיער לצמיתות עבור "המרכז הישראלי לאסטטיקה", ופרסומת דומה עבור חברת "אריאל". הוא הוזמן לתכניות אירוח שונות, והופיע בכותרות העיתונים ובתכניות הבוקר.

 

"ואז" מספר דרור בדרמתיות, "התחלתי להרגיש שהארץ קטנה עלי".

 

להתראות ארץ ישראל

"בארץ עשיתי דברים קטנים ולא משמעותיים, והייתי מאד מתוסכל מזה", ממשיך דרור לספר מדוע החליט לעזוב את הארץ. הוא הגיע לשגרירות בבקשה לקבל ויזה לארצות הברית, אך נענה בשלילה. משכך היה המצב החליט שהוא לא נשאר עוד רגע אחד בארץ. וטס לטייל בעולם. הוא שהה באוסטרליה במשך חצי שנה, משם המשיך לתאילנד ולגרמניה.

 

סוף כל מסע להיגמר מתישהו, ולבסוף הוא נאלץ לחזור לארץ. בלית ברירה הלך שוב להתדפק על דלתות השגרירות, בתקווה שהפעם יקבלו את בקשתו לויזה. אכן הפעם – בקשתו נענתה בחיוב. "כשקיבלתי את האישור לויזה", משחזר דרור, "אמרתי – להתראות ארץ ישראל".

 

"הגעתי לארה"ב בגיל 25 בתור בחור ישראלי צעיר. התאקלמתי מהר מאד והפכתי למאמן כושר פרטי", משחזר דרור את הקלות שבה נכנס לעניינים בארץ הזרה. באחד הימים, כשהוא נכנס לקניות בסופר, ניגש אליו צלם אמריקאי ושאל אם אפשר לצלמו לצרכי דוגמנות. הוא נתן לו את כרטיס הביקור שלו ואחרי שבועיים דרור מצא את עצמו ביום צילומים. התמונות שלו נשלחו לקיט מניין, צלם ידוע בתחום, אשר התעניין בדרור וביקש לצלמו גם כן. לא עבר זמן ודרור הופיע בתמונת שער במגזין ספורט ידוע.

 

הוא נכנס לעבוד תחת שלוש סוכנויות לדוגמנות, ונבלע רשמית במערבולת הסוחפת של עולם הבידור. החיים שלו התחלקו בין הדרכת כושר לצילומי דוגמנות עבור חברות הלבשה, אודישנים, פרסומות טלוויזיה, צילומים עבור לוחות שנה, אירוח בתכניות בידור ומסיבות של מפורסמים.

 

בו בזמן, תוך כדי חיי ההוללות אותם חי, חיפש דרור בצימאון גדול משענת רוחנית להיתפס עליה. "עקב כך, נרשמתי לקורסים של מודעות, שמסבירים איך להרגיש יותר טוב וכו'. ניסיתי הכל, אפילו את הנצרות בדקתי כשהלכתי לראות כנסיה ואת המתרחש בה".

 

   

בית כנסת