עבור החינוך

אתי נולדה להורים חילוניים, חפים מכל זיק למסורת, אבל ניחנה בעוצמה רבה בשלושת סימני עם ישראל: ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים.

 

בחרה באפיק שיבטא את נטייתה לרחמים ולחסד: נרשמה ללימודים בבית הספר לאחיות בבית החולים אסף הרופא ובאוניברסיטת תל אביב. את ייעודה ראתה בתחום הנתינה, העזרה לזולת, להקל סבל, לעודד ולתמוך. עם סיום הלימודים התחילה את עבודתה בבית החולים תל השומר,

 

בטיפול נמרץ לילידים. שם היה המפגש הראשון שלה עם אוכלוסיה חרדית. עד אז היו החרדים בעיניה דמויות מהעיתונים, משהו וירטואלי, בתל השומר פגשה בילדים ובבני משפחותיהם, והתרשמה משלושה דברים.

 

הראשון, בגדשה בעולם של אמונה וערכים. עולם של תפילה ותהילים. עולם של חוסן פנימי מעורר השתאות. ילדים סובלים, שכל תנועה דורשת מהם מאמץ וכרוכה בכאב, מיטיבים את הכיפה על ראשם, אינם מחסירים ברכה, שופכים נפשם בתפילה. שנית, אהבת הלימוד. חברים מבקרים ומספרים מה למדו. איפה רואים זאת במגזר האחר. ילדים מתייסרים ומשננים את תלמודם. האבות והאחים מגיעים תמיד עם ספריהם, מעיינים בהם בכל עת מצוא. והדבר השלישי,

 

האיחוד המשפחתי, הליכוד, הנימוסים וכיבוד ההורים. אתי היתה אז רווקה, אבל החליטה כשתינשא, כשתקים את ביתה, כזה חינוך היא רוצה להעניק לילדיה!

 

כששירתה כאחות במחלקה הפנימית של תל השומר, אושפז שם בחור בן שלושים וחמש במצב קשה. משפחתו לא משה ממיטתו, משפחה חילונית מבת ים. תמיד היו שם האב, האם או עופר, האח הצעיר. הוא היה מגיע ביום. היו לו שעות פנאי לרוב. בלילה היה עסוק, ניגן בתזמורת מבוקשת. הנגינה היתה ציר חייו.

 

בגיל שמונה החל לנגן בחלילית, ועבר לסקסופון. השתלם בקונסרבטוריום וניגן בתזמורת הנוער של תל אביב. כשהתגייס שובץ ללהקת חיל האוויר. היה זה בעת מלחמת שלום הגליל. חייבים היו להעלות את המוראל. כששוחרר הוזמן לנגן בשורת בתי מלון נודעים בתל אביב, בירושלים ובים המלח.

 

אחיו חלה, אבל החיים המשיכו. ביום בילה ליד מיטתו, ובלילה ניגן ושימח במלונות. היה לו פנאי לשוחח עם אתי, והזמין אותה לחזות במופעיו. אחיו נפטר, אך הקשר לא נותק. כעבור חצי שנה נישאו. שניהם הצליחו בעבודתם. המשפחות מסביב מאוחדות ומקרינות חום, לא חסרו דבר. עד ששרתה השמחה במעונם בהולדת הבת הבכורה. או אז זכרה אתי את ההבטחה שהבטיחה לעצמה, לחנך את ילדיה, על שורשים יהודיים.

 

אבל לפני שתחנך את ילדיה, עליה להתחנך בעצמה. מהיכן תתחיל, הרי אינה יודעת מאומה. היתה לה שכנה מסורתית, ושאלה בעצתה. "יש מי שעוסק בזה", אמרה השכנה, ומסרה לה את מספר הטלפון של "ערכים".

 

טילפנה, וקיבלה אשת קשר. אשה קשובה וסבלנית. שופעת ידע אבל אינה מטביעה בו. צעד אחר צעד כיוונה והדריכה. לימדה אותה להדליק נרות שבת, צעדים ראשונים בכשרות ובהליכות טהרה. צעד אחר צעד. אופר שמח בהתחלה: היא עובדת קשה כל היום, ובלילות הוא נעדר. טוב שיש לה חברה לשוחח עימה. אבל הוריה ששמו לב לשינויים התוכפים והולכים, העמידוהו על המשמר: "עופר, פקח עיניים, רוקמים לך מהפך בחיים". לא האמין, זה טפטוף קל, לא רציני, גחמה שתחלוף כלעומת שבאה.

 

ויום אחד באה ואמרה: "זהו, עופר, יוצאים לחופשה". מה חופשה, איזו חופשה. "יש סמינר בסוכות לארבעה ימים, אנחנו נוסעים לשם". טוב, אין בעיה, אבל שתדע: ביום ינפשו יחד, בלילה יש לו הופעות. אתי הסכימה. נסעו, והשתתף בהרצאות. מצאו חן בעיניו, כל זמן שזה לא מחייב. יש אלוקים ויש משמעות ליהדותו, מה טוב ומה נעים. בליל שמחת תורה הופע במלון, בבוקר הגיע להקפות. "הקדוש ברוך הוא, אנחנו אוהבים אותך", שיר יפה לשבץ במופע, קצבי ומעורר.

 

חזרו הביתה. אתי קיבלה על עצמה שמירת שבת מלאה. מבחינתו של עופר הדבר לא בא בחשבון. זמן קצר לפני כן יסד להקה קבועה שהוצפה בהזמנות: בלילות שבת עד אור הבוקר. בשבתות אחר הצהריים ובמוצאי שבת. אתי לא לחצה. עיקר מעייניה בהתקדמותה האישית ובמציאת חינוך מתאים לילדה, שבינתיים התווספה אליה אחות מתוקה.

 

היא סרקה וסרקה גן אחרי גן ברמות שונות. המבנים הרשימו, גם הפעילויות והמשחקים, העזרים והאביזרים, אבל העיקר חסר לה: הרוח, הרוחניות. עד שהגיעה לגן, האחרון שהיתה חושבת עליו: המבנה ישן, דוחה, החצר דוחה שבעתיים, אבל הגננת אוצר. איזה חום, איזו קרינה, כמה נתינה, איזו השקעה. מצבור של חכמה. זה המקום!

 

עכשיו היה על עופר להחליט על דרכו. אי אפשר לגדל ילדים בסתירה, ללכת לבית הכנסת לקבלת שבת, לשורר "שלום עליכם מלאכי השרת", לקדש לשמוע מפי הילדות על פרשת השבוע, וללכת להופעה. מצד שני, החברים לחצו. אם תעזוב, אתה מפרק את הלהקה. זה מייסר לעזוב להקה שהקמת, להקה מצליחה ומבוקשת. המשפחה המורחבת לחצה: אם תעזוב, במה תפרנס את המשפחה. אתי מצידה עודדה: פרנסה מן השמים, לא מפסידים משמירת השבת. אני עובדת ומרוויחה, וגם לך תהיה פרנסה. ועופר – בין הפטיש לסדן.

 

והוא חתך: פרש מהלהקה, והפרנסה ברוך הוא לא פסקה: מלונות מהשורה הראשונה מאמצים אותו כ"נגן הבית" ומזמינים אותו לנגן בחתונות ובמופעים. בלילה הוא מופיע, וביום הוא לומד כשעתיים בכולל אברכים.

 

במקום יום של מרתון הופעות, הפכה השבת ליום מנוחה וקדושה, ליום ליכוד המשפחה. הילדים הרוויחו אבא, אתי הרוויחה בעל, ועופר הרוויח את שניהם!