האם מותר לשנות כיתוב שנכתב על מצבה?

מצבה לא שגרתית של אופה בקיבוץ נען עומדת להשתנות עם חזרתו בתשובה של אחד הבנים.

 

עיתון מורשה 

 

"קילו קמח, 50 גרם שמרים, קורט מלח, שלוש ביצים, 7 כפות סוכר, 200 גרם מרגרינה, כוס וחצי חלב וקינמון לפי הטעם". זהו המתכון הסודי לעוגת השמרים של אופה ישיש ומוערך כבן 93 מקיבוץ נען שבמרכז הארץ, ולא ניתן להשיגו בשום ספר מתכונים כי אם במקום אחד בלבד- על גבי מצבתו שבבית העלמין המקומי בקיבוץ.

 

סיפורה של מצבה לא שגרתית זו פורסמה פעם במהלך חמשת השנים האחרונות, מאז נפטר לבית עולמו אותו ישיש, ובני משפחתו החליטו להציב מצבה לא שגרתית על קברו. אך בימים אלו אנו מגלים כי לאותו סיפור מפתיע יש גם המשך מפתיע לא פחות, והפעם הרחק מגבולות הקיבוץ.

 

גם החזרה בתשובה העובר על הקיבוצים לא פסח על משפחת האופה, ואחד מבני האופה חזר בתשובה ונכנס ללמוד תורה בישיבה. העובדה שעל מצבת אביו נחקק המתכון הסודי גרמה לו לאי נעימות רבה. הוא בלבושו החרדי יתייצב כך למול הקבר, שזה מה שכתוב עליו?! הבן פנה אל אחיו ואמר להם כי מהיות והמצבה גורמת לו בושות, ובכספי ירושת ההורים עדיין נותרו כספים, הוא מבקש להחליף את המצבה במשהו מכובד יותר.

 

הבן פנה אל הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, רבה של שכונת רמת אלחנן, והציג לפניו שורה של שאלות: האם המתכון מהווה הנאה מהמת? האם מצבה זו בכלל נחשבת מצבה? האם יש מקום לדרוש להחליף את המצבה? והאם מצבה זו לא משמשת כ'לפני עיוור'?

 

הגר"י זלברשטיין שליט"א כתב תשובה הלכתית מפורטת, בה כותב בסיכום כי נראה כי ראוי להחליף את המצבה ולעשות נחת רוח לנפטר, ובמיוחד אם נותרה ירושה שניתן בשלה לדרוש זאת משאר היורשים.

 

בעניין "הנאה מהמת" כותב הרב זילברשטיין שלכאורה אין בכך איסור, שכן כלל לנו "קול מראה וריח אין בהם משום מעילה", ובכלל אין כאן הנאה מהכתב אלא מהעוגה, כך שאינו נהנה מהמצבה עצמה. אולם יתכן שאיסור מדרבנן יש כאן גם בהעתקת המתכון, שכן למתכונים יש מחירים בשוק.

 

כיצד יפול דבר במשפחה עדיין לא ברור, אך מה שמרנין את הלב הוא לראות כי גם במקומות שכאלו נושבת רוח של תשובה, והדלת לשבים פתוחה ועומדת.