נולד בכווית גדל בירדן לומד בכותל

יום אחד גילה הילד מונטאז בן השמונה באחת ממגירותיה של סבתו תמונות ומסמך שעוררו את יצר סקרנותו. כשהחל לחטט קצת ולחקור את אימו ואת סבתו, כעסה עליו אימו ואמרה לו, כי הוא "מאה אחוז מוסלמי". אבל זה לא סיפק אותו והוא הוסיף לבלוש אחר סבתו ולצרף פרט לפרט
הגדל

יום אחד גילה הילד מונטאז בן השמונה באחת ממגירותיה של סבתו תמונות ומסמך שעוררו את יצר סקרנותו  כשהחל לחטט קצת ולחקור את אימו ואת סבתו, כעסה עליו אימו ואמרה לו, כי הוא "מאה אחוז מוסלמי"  אבל זה לא סיפק אותו והוא הוסיף לבלוש אחר סבתו ולצרף פרט לפרט  התפנית הממשית אירעה בעקבות מפגש עם פרופסור יהודי לפילוסופיה, בספרית האוניברסיטה בקנדה כעת הוא לומד בישיבת 'אש התורה' בירושלים ומרגיש שסוף סוף מצא את מקומו האמיתי  מרדכי היהודי

 

עיתון "בקהילה" 

 

את הכתבה הזאת אתחיל דווקא מהסוף. בדרך כלל בקשה מעין זו נכתבת רק בסיומו של הסיפור. הפעם אני חורגת מהמקובל ופותחת בפנייה ישירה של המרואיין, מרדכי חאלווה שמו.

 

"הייתי רוצה להכיר את המשפחה שלי שנמצאת כאן בארץ", הוא אומר. "אם מישהו מהקוראים נתקל בהם, מכיר אותם, או שהוא עצמו בן למשפחה- אנא ייצור עמי קשר. שמה של אם סבתי, שהייתה ממוצא טורקי, הוא נאזק בורזי. שמו של אב סבתי היה נאזיר מזרחי. הם התגוררו בירושלים. זה כל מה שידוע לי".

 

הוא נרגש עד עומק נשמתו כשאני מבטיחה לפרסם את הבקשה שלו. הוא, מרדכי, שבילדותו ענה לשם מונטאז חאלווה. מונטאז נולד בכווית וגדל גם בירדן. כעת הוא כאן בארץ, מחפש משפחה חדשה, כי את המשפחה הישנה שלו הוא כבר לא יכול לבקר. היא מתגוררת בירדן.

 

תחילתו של הסיפור באחד הצהרים סתמי אחד, בהיותו ילד כבן שמונה, אז מצא באחת ממגירותיה של סבתו מסמך ששינה את חייו מהקצה אל הקצה.

 

"ליד המיטה של סבתא שלי עמדה שידה קטנה שבה היא שמרה את כל התעודות והמסמכים שלה משנות ילדותה, בצד עשרות תמונות משפחתיות", הוא מגולל את השתלשלות הדברים. "ראיתי את התמונות ובחנתי את המסמכים ופתאום גיליתי ששם משפחתה לפני נישואיה היה 'מזרחי'. מיד חשדתי בה שהיא יהודייה.

 

"ניגשתי לשאול את סבתא שלי ולאחר מכן גם את אמא שלי. אימי ממש כעסה עלי. 'תקשיב טוב', אמרה לי בזעם, 'אבא שלי מוסלמי, אז אני מוסלמית, וגם אתה מאה אחוז מוסלמי'. לא ויתרתי לה. 'אבל אמא שלך יהודיה!', טענתי היא אטמה את אוזניה ולא רצתה להוסיף לדבר בעניין. גם סבתא שלי לא הייתה מוכנה לעסוק בנושא".

 

אבל השאלות לא חדלו להטרידו. במוחו הילדותי הוסיף מונטאז לחפש סימנים ופיסות מידע שיעזרו לו לפתור את התעלומה. יום אחד גילה, כי לסבתו יש ספר קטן ומידי פעם היא נוהגת להסתגר עם הספר בחדרה, ולבכות. סקרנותו בערה בו ובכל זאת לא היה בו העוז לשאול אותה לפשרו של הספר הקטן.

 

וזה לא היה הסימן היחיד. "בבית שלנו", הוא מספר כשחיוך רחב על פניו, "הקפידו לא לאכול דגים ומוצרי חלב ביחד. כששאלתי יום אחד את אמא שלי מה הסיבה למנהג, היא אמרה לי שזה 'מנהג מבית סבתא'. כששאלתי את סבתא שלי על כך, היא הפטירה ואמרה, 'זה לא בריא'.

 

"וכן, אפילו הכשירו אצלנו עופות", הוא מחייך. "מבחינה הלכתית זה כנראה לא היה כשר, אבל סבתא שלי השתדלה לפחות להכשיר אותם. היא עשתה זאת על פי זיכרונה. את זה גיליתי רק בעת האחרונה, לאחר שלמדתי דיני הכשרת עופות ופתאום הבזיקו במוחי זיכרונן של הפעולות שעשתה סבתי בטרם בישלה את העופות".

 

סיפורו של יוסף

 

מקרה נוסף שנחרת בזיכרונו של מרדכי, התחבר אף הוא בהמשך לתצרף שאט אט נבנה והלך.

 

"לאמא שלי הייתה חברה טובה מאד, יהודיה בשם רבקה", הוא מספר, "גם היא נשואה לערבי. לבן שלה קוראים אחמד, ובעצם גם הוא יהודי. יום אחד ישבה רבקה בביתנו והתחילה לספר לנו את הסיפור על יוסף הצדיק. הסיפור הזה הדליק אותי כבר מהרגע הראשון. הזדהיתי עם הנער שהורד למצרים ונאלץ לחיות בקרב עם זר. כשרבקה סיימה את סיפורה, הגיבה אימי בתרעומת. היא פלטה משהו כמו, 'מה היא מלמדת אתכם תורה של היהודים!'...".

 

"הסיפור של יוסף נחרת במוחי. בבית הספר שבו למדתי היו הורים מוסלמים, מטבע הדברים הם היו אנשים קשים. מלבד מורה אחד, מורה ממוצא סודני. הוא היה איש נחמד ורך. וכשיום אחד סיפר לנו את הסיפור על יוסף שהובא למצרים, התעוררתי לחיים.

 

"ישנו סיפור דומה בקוראן, להבדיל, רק שהפרטים בו שונים. התחלתי לתחקר אותו על הסיפור, מכל מיני כיוונים. סיפרתי לו את החלק שהוא סיפר לנו, החלק שסיפרה לנו רבקה, החברה היהודיה של אימי. 'תגיד', פנה אליי המורה הסודני בפליאה, 'קראת את התנ"ך או שמא יש מישהו במשפחה שלך שקורא בו?'..."

 

התהיות לא עזבו אותו גם בהמשך.

 

למרות תגובותיה הזועמות של אימו על השאלות בעניין יהדותה של סבתו ועל אף המורים הקשים בבית הספר, מרדכי מספר על ילדות שמחה ומאושרת. על סבא וסבתא חמים ועל קשר חזק מאד עם הוריו.

 

כשפלשה עיראק לכווית, עברה המשפחה לירדן, ומונטאז החל ללמוד בבית הספר בירדן. כשסיים את לימודיו בבית הספר הוריו התלבטו לאיזו אוניברסיטה לשלוח אותו, בעיראק או בסוריה. לבסוף הוחלט כי עיראק מסוכנת מידי והוא נסע לסוריה, שם קנה את תארו האקדמי בכסף.

 

מסוריה נסע מונטאז לקנדה, להמשך הלימודים. "כשהגעתי לאוניברסיטה בקנדה התחברתי עם קבוצת סטודנטים שארגנו הפגנות נגד ארגון החמאס. הסיסמה שלנו הייתה, 'עזרו לפלשתינים לנצח את החמאס".

 

חיים בצל דילמה

 

אבל המפנה האמיתי אירע כשיום אחד פגש מונטאז יהודי חרדי שביקר בספריית האוניברסיטה. שמו היה ד"ר יצחק בלאק, פרופסור לפילוסופיה, חסיד חב"ד. "שאלתי אותו אם הוא יהודי ואז הוא ענה לי בהומור, 'לא סתם אני אוהב להתלבש ככה'. התפתחה בינינו שיחה שבמהלכה הופתע בלאק לשמוע ממני, כי סבתי יהודיה. הוא לא חשב פעמיים ומיד אמר לי, 'אם כך גם אתה יהודי'".

 

השיחה עם בלאק ערערה את הקרקע מתחת רגליו של מונטאז. הוא גם התרשם עמוקות מאישיותו של בלאק ששברה לו באחת את כל הסטיגמות שהיו לו על יהודים.

 

כשחזר לביתו הוא החליט שהוא חייב לקיים שיחות נוקבות עם אימו ועם סבתו. "אני חייב לשמוע ממך את כל הפרטים", לחץ על אימו.

 

"סבתא, אני רוצה שתדברי איתי", דרש ממנה במפגיע, "אמרי לי אם את יהודיה".

 

בתגובה פרצה הסבתא בבכי והחלה לספר לו על עצמה ועל חיים שלמים בצלה של דילמה קורעת. היא אף סיפרה לו על אחיה שנפטר בירושלים, לפני קום המדינה.

 

התברר לו כי סבו, שמאז ומתמיד חינך אותו לאהבת אדם, היה ערבי מהגדה ששירת כלוחם בצבא ירדן. "סבא שלי נלחם ביהודים", אומר מרדכי. "כשהוא הגיע לירושלים לבוש במדי הלגיון הירדני, נוצר קשר בינו ובין סבתי רואידה לבית מזרחי. כשהמשפחה גילתה את דבר הקשר החמור, זה כבר היה מאוחר מידי. הם התחתנו ועברו לכווית".

 

סבתו החליטה להסתיר את עברה היהודי. היא גידלה את ילדיה כמוסלמים לכל דבר. גם את אימו, בתה הבכורה, גידלה הסבתא כמוסלמית... כשבגרה התחתנה עם אביו, איש עסקים כוויתי.

 

השיחה עם הסבתא הבהירה לו מעל לכל ספק כי היא אכן יהודיה. על הנגזרת ההלכתית של עובדה זו כבר שמע מפיו של ד"ר בלאק. אם הסבתא יהודיה, גם הוא יהודי.

 

בתוך כך שמע מפי אימו, כי לאחר חתימת הסכם השלום בין ישראל לירדן, הסיע סבו את סבתו לירושלים כדי שתוכל להיפגש עם בני משפחתה. הוא המתין לאשתו עד שתסיים את הביקור ואז החזיר אותה לירדן.

 

כשיצחק בלאק הזמין אותו לבקר בבית הכנסת, למרות הרתיעה הראשונה הוא החליט להצטרף. אחד המתפללים הושיט לו כיפה ונתן לו סידור. "בבת אחת הרגשתי שייך. אפילו הצטרפתי לשירה והלב שלי ממש רעד בהתרגשות", אמר מרדכי.

 

עם הזמן הצטרף מרדכי לעוד ועוד פעילויות בעלות גוון יהודי. בין השאר השתתף בעצרות שארגנו סטודנטים יהודים באוניברסיטה. כשהדבר נודע לאביו, הוא חדל לממן את לימודיו.

 

"למדתי רפואת שיניים ופסיכולוגיה, ואבא שלי נבהל כששמע שאני מתעסק בפוליטיקה. כמוסלמי שראה ביהודים איום, הוא התחלחל לשמוע שאני בעד היהודים. הוא החליט להפסיק את המימון שלו בתקווה שזה יגרום לי לחזור ל'דרך הישר'. הוא לא העלה בדעתו איזה פירוש עתיד אני לתת ל'דרך הישר'..."

 

מרדכי נאלץ אפוא לעזוב את האוניברסיטה ולעבוד לפרנסתו. במקביל הוא התקדם בדרכו אל החיים היהודיים. "הרגשתי יהודי לגמרי והבנתי שעליי לקיים מצוות. נמשכתי לבית הכנסת ולשמירת שבת".

 

אחריות לשושלת

 

מסגרת מסודרת ללימודי היהדות עדיין לא הייתה לו, אבל הוא היה "מוקף באנשים נפלאים", כדבריו. "הייתי שואל אותם שאלות ומקבל תשובות. הם הנחו אתו בתבונה רבה".

 

ולא היו רגעים של שבירה?

"היו רגעים קשים מאד. היו אפילו שלבים שבהם שקלתי לעזוב הכול ולחזור לחיק משפחתי החמה. אבל במחשבה שנייה מיד חזרתי בי. לא יכולתי לדמיין את עצמי נישא לאישה מוסלמית. הבנתי שיש לי אחריות לכל השושלת של משפחתי היהודית".

הניסיונות של אביו להחזירו לתלם, ניסיונות שכאמור כללו גם את הפסקת מימון לימודיו, לא פגעו בקשר הגרעיני הטוב ביניהם. "כשאבא שלי הבין שבחרתי ביהדות, הוא לא ניתק אתי את הקשר. להיפך הוא אמר לי: 'תמיד אמרתי לך שהיהודים הם חכמים. אם תישאר אדם טוב, בשבילי זה מספיק".

 

בעצתו של ד"ר בלאק שינה מונטאז את שמו למרדכי. בהמשך מצא עצמו שוב מוביל קמפיין שאמר: "החמאס רע לפלשתינים".

 

ויום אחד פגשו אותו בקנדה אנשי 'אש התורה'. הם הקשיבו לסיפורו האישי המדהים ואז הזמינו אותו לבקר בישיבתם בירושלים. לפני כשנתיים ביקר לראשונה בארץ, ביקור שהותיר בו חותם עמוק. "בכיתי", הוא אומר. "הרגשתי שאני סוגר מעגל".

 

לפני כחודש וחצי הגיע מרדכי שנית לישיבת 'אש התורה', הפעם לא לביקור קצר, אלא כדי להישאר. והוא הרגיש שסוף סוף מצא את מקומו. "במסגרת לימודיי בישיבה אני יושב רוב היום בשיעורים ואנשים כאן די מופתעים ממני. אני קורא עברית מצוין. אפילו כתב רש"י", הוא מוסיף בסיפוק גלוי.

 

התוכנית של מרדכי חאלווה היא להתחתן ולהקים בית, כאן בארץ. "רק שיהיה לי בית בארץ ישראל ואמשיך את השושלת היהודית שממנה אני בא, אדע כי אכן התחברתי סופית ליהדות", הוא אומר.

 

מרדכי שב ונזכר בסיפורו של יוסף במצרים. "יש כמה מוטיבים זהים בסיפורו של יוסף הצדיק ובסיפור חיי", הוא אומר ומחייך. "גם אני חייתי בבדידות וגם אני הלכתי נגד הזרם".

 

הקשרים עם משפחתו נשמרים למרות שהם די חצויים לגביו, בעיקר בכל הנוגע לחשיפת סיפורו בתקשורת. "לפני כמה חודשים, קרובי משפחה שלנו, שגרים בשיקגו, גילו שכתבו עליי בעלון כלשהו בארה"ב. הם התקשרו לאמא שלי ותרגמו לה מילה במילה את הראיון. לאחר מכן התקשרה אליי אימי ואמרה לי, 'לא אכפת לי שחזרת ליהדות, רק אל תשתמש בשם שלי. אל תשכח כי אחיך מעריצים את מקום הולדתם והם גדלים כמוסלמים אדוקים".

 

בימים אלו, אגב, מנסים במשפחתו של מרדכי לבדוק מקום למפגש משותף של כל בני המשפחה. "אולי במצרים", הוא אומר.

 

לכל אורך השיחה עמו מדגיש מרדכי פעם אחר פעם כי הוא מאושר להיות יהודי. "גיליתי עולם שלם ועשיר למרות הכאב הכרוך בניתוק מהוריי ומאחיי, זה היה שווה. מה גם שלא עזבתי דת אחת לטובת דת אחרת, אלא חזרתי לשורשים האמיתיים שלי. חזרתי להיות מה שאני באמת. להיות יהודי".

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד