"כשאתה מבין את האמת אין לך ספקות"

"ברגע שהבנתי שהיהדות והתורה אמת, לא היה לי כל ספק שמעכשיו אני משתנה". הרב יוסף וליס, העומד בראש תנועת 'ערכים' בשיחה מרגשת על סיפורו האישי. מה הוביל אותו בשיא הצלחתו, להגיע לסמינר וכעבור זמן קצר לחזור בתשובה ואיך זה קשור לסבו שנהרג בשואה?
הגדל

"ברגע שהבנתי שהיהדות והתורה אמת, לא היה לי כל ספק שמעכשיו אני משתנה"! הרב יוסף וליס, העומד בראש תנועת 'ערכים' בשיחה מרגשת על סיפורו האישי. מה הוביל אותו בשיא הצלחתו, להגיע לסמינר וכעבור זמן קצר לחזור בתשובה ואיך זה קשור לסבו שנהרג בשואה? "היתה לי שאלה אחת שלא היה לי עליה תשובה". שיחה עם ערכים.

 

מתוך: קו עיתונות

 

הוא היה אז בשיא ההצלחה. עוד לא בן שלושים והעסקים שלו שהיו רק בתחילת הדרך וכבר חבקו עולם. הוא סחר בחלקי תעופה וסחורות בארצות רחוקות. משפחה חמה המתינה לו בבית, ילדים מוצלחים, כסף לא חסר לו, או להגדיר מדויק יותר, היה לו די והותר.

 

 

בגילו, להיות בעל וילה באזור השרון לא היה דבר נפוץ. גם מעמדו החברתי היה בשיאו. מלבד אנשי העסקים שסבבו אותו, שום ענן לא העיב על עתידו הוורוד. ובכל זאת, לתדהמת כל החברים הרבים, ביום אחד בהיר הוא הופיע עם כיפה גדולה שחיפתה על ראשו. בעצם, לא ביום אחד. זה קרה אחרי ההשתתפות בסמינר הראשון של 'ערכים'. שלושה ימים של הרצאות ודיונים מרתוניים והמהפך התרחש, בניגוד לכל התחזיות, גם שלו עמו.

 

אף אחד לא האמין אבל בדרך חזור, ברכב, לא הבינה אשתו למה הוא לא מוריד את הכיפה. "הרבנים כבר לא כאן, אתה יכול להוריד אותה", אמרה לו. אבל ההחלטה הייתה ברורה, חוצים את הקווים בחזרה אל חיק היהדות והדין.

 

 

יוסי קראו לו אז. הרב יוסף וליס קוראים לו היום. מגדולי מחזירי התשובה בדורנו העומד בראש תנועת 'ערכים' זו שהשיבה אותו אל דת אבותיו. כיום הוא עומד בצד השני של המתרס ועמל במפעל חייו להחזיר לבבות תועים אל חיק אביהם שבשמים.

 

 

הגענו בשעת הערב למשרדי 'ערכים' בבני ברק. לפי מה שתיארנו לעצמינו על ארגון ותיק בהיקף פעילות כמו של 'ערכים', היינו בטוחים כי נגיע לבנין גדול, רב קומות. הרי כמעט אין מישהו שלא שמע עליהם. מצודתה פרושה בכל העולם. אבל כבר בכניסה התבדינו. מסתבר שבשביל להשפיע על כל כך הרבה אנשים לא צריך מקום פיזי. צריך מקום בלב, וזה יש שם בשפע.

 

 

בסמטה קטנה בבני ברק, בצד הבניין, שלט צנוע מפנה למדרגות המובילות לקומת המרתף. שום דבר לא מכין אותך להמולה בפנים. שטח קטן כבר אמרנו, אבל עשרות פעילים יושבים שם ועובדים. מזכירה אחת מאשרת עוד שלושה נרשמים לסמינר, מזכיר נמרץ סוגר על הרצאה בקהילה רחוקה. הרב וליס מסיים שיחה עם רב קהילה בדרום אפריקה המבקש לארגן סמינר ואנחנו נכנסים. מאחוריו תמונה ענקית של הכותל, אולי כדי להרגיש תמיד עד כמה אנחנו קרובים לבורא. כאן המושג קרוב מקבל משמעות אחרת, עודפת.

 

 

"אם רוצים לשים את האצבע על מה שגרם לי להגיע לסמינר ". פותח הרב וליס, "זה משום שהייתה שאלה אחת שלא היה לי עליה תשובה". וכאן מגיע סיפורו המרגש, שכבר החזיר אנשים רבים בתשובה.

 

 

סבו, הרב שרגא פייבל וינקלר הי"ד, היה במחנות ההשמדה במלחמת העולם השנייה. שעות ספורות לפני שהחיילים הגרמנים ברחו מהמחנה עם סיומה של המלחמה, החבילות כבר היו ארוזות, ריח של חופש פשט באוויר, החיילים לא הסתירו את הסיום הקרוב. ואז, ממש לפני הסוף הם לקחו את הסב, שהיה אז נחשב כמו הרב של המחנה והושיבו אותו במרכז החצר. הייתה להם תוכנית שטנית רגע לפני ההפסד. הם רצו כנראה להוכיח לעצמם שהיהודים הם לא עם חזק כמו שזה נראה.

 

אחד החיילים אחז בידו נתח בשר טריפה. בידו השנייה אחז אקדח טעון. "אכול את הבשר והצל את נפשך", אמר בהחלטיות. דמם של כל היהודים קפא בעורקיהם. ככה, שניות לפני החופש, ניסיון שכזה. אבל לא היה לו כלל ספק. קולה של הירייה גדע את חלום החופש. הוא לא נכנע, הבשר נפל על הרצפה, מתלכלך באבק המחנה, ונשמתו עלתה למעלה, למקום שקדושי עליון נמצאים שם.

 

"שנים אחר כך", אומר הרב יוסף וליס וקולו מתחזק, "אנחנו התרחקנו כבר מקיום המצוות. וכל הזמן השאלה הזאת ניקרה במוחי. כיצד אנחנו יכולים לא להקפיד על כשרות אם סבא שלי מסר את נפשו על כך, בשערי החופש והחירות. חיפשתי מישהו שיוכל לענות לי."

 

כשהגיעה ההצעה לסמינר יהדות, הוא הבין כי שם אולי יוכל למצוא את הפתרון לשאלה המציקה. שמו של ארגון 'ערכים' עדיין לא היה מוכר והוא הגיע למקום נחוש בדעתו- "או שאקבל תשובה או שאחזיר את המרצים בשאלה".

 

לא חשבת שאולי סבך טעה בכך שמסר את נפשו?

 

"ממש לא. אבל לא חשבתי שההסבר למעשה שלו יכריח אותי לשנות את דרכי. ברגע שהבנתי שהיהדות והתורה אמת, לא היה לי כל ספק שמעכשיו אני משתנה. זה אגב סותר את התדמית שיש היום לחוזרים בתשובה. חושבים שמי שיש לו צרות בבית או קשיים כלכליים עוזב את הכל ובורח לדת. אבל זה ממש לא נכון. הנה לי לא היה חסר אז כלום. היה לי מעמד וכסף. ידעתי שאם אני שם כיפה חיי משתנים, אבל כשאתה מבין את האמת אין לך ספקות."

 

ספינת הדגל- הסמינרים

 

אנחנו מבקשים לנצל את ההזדמנות ולצלול לעומק סיפורו האישי של האיש המרתק שלפנינו, שבדרך כלל מתנזר מראיונות וגם הפעם לא היה קל לשכנעו להתראיין. אבל לרב וליס אין את הזמן להתעסק בסיפור האישי שלו, הוא חדור בתחושת שליחות ולשם כך אף הסכים להיחשף ולשבור שתיקה.

 

כבר שלושים שנה הוא עסוק בקירוב רחוקים, ועדיין הוא מרגיש בתחילתה של הדרך. בשנים האחרונות, בגלל המצב הכלכלי, ירד היקף התרומות, תקציבו הכמעט יחיד של ארגון 'ערכים', בסכומים משמעותיים. אם בעבר עמד היקף התרומות על מיליוני דולרים בשנה, הוא קוצץ בכמעט חצי. את המשך הפעילות לא היה שייך להמשיך באותה מתכונת, חלק גדול מהעובדים ממשיך את הפעילות כמעט ללא משכורת. כששאלנו את הרב וליס במהלך הראיון מהיכן הוא נוטל כוחות, הוא לא בחר דווקא בסיפור מפעים על חוזר בתשובה שבשבילו היה שווה הכל.

 

הוא בחר להצביע דווקא על מסירות נפשם של הפעילים. "כשאני רואה כיצד פעיל בארגון, עוזב את משפחתו לשבתות שלמות רק בשביל לקרב עוד כמה יהודים, מסירות נפש זו זה מה שנותן לי את הכוח".

 

אם מחפשים את הייחודיות של 'ערכים' בקרב מחזירי התשובה בדור, ניתן לשים בברור את האצבע על ספינת הדגל שלכם, הסמינרים. כבר שלושים שנה אתם מתמידים בקיומם. מה הסיבה לכך?

 

"עד היום אנחנו רואים בצורה הזאת של הסמינרים, את התהליך היעיל ביותר. הוא אפקטיבי, בר השפעה, ויוצר יציבות גם לאורך זמן ועונה לכל רובדי האוכלוסייה. אנחנו פונים מצד אחד לשכבות אינטלקטואליות של מדענים וכדומה, אך גם פונים להמון העם. לכל אחד מהם יש לנו את הסמינר המתאים.

 

"היעילות בזה, בניגוד לשיטות אחרות שהומצאו בתקופות האחרונות, היא בגלל עצם הרעיון בו אנחנו מצליחים להביא למסגרת מבוקרת קבוצת אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות. בשלושת או ארבעת הימים הללו, הכוללים שבת, אנחנו נותנים להם סביבה תורנית בה הם שומעים סדרת הרצאות מבוקרות בכל התחומים. הם פונים גם לשכל והלוגיקה המדעית מחד, ומצד שני גם אל הרגש והלב היהודי.

 

"הסביבה הזאת כוללת אוכל כשר, התנתקות מכל כלי התקשורת החיצוניים, צניעות. אנחנו גם מביאים צוותות שיטפלו בילדים כדי להוריד מההורים את הנטל הזה. כל הזמן הזה במשך כל שעות היממה, עומד הצוות המסור מוכן לתת תשובות לכל השאלות, והן נשאלות בכמויות בלתי נתפשות.

 

"התהליך הזה, שיוצר התמודדות שכלית ורגשית, בסופו של דבר מבשיל לידי רצון אמיתי לקיים תורה ומצוות. אחרי כל השנים שאנחנו מקיימים את הסמינרים, ראינו כי זה הפתרון המושלם ביותר".

 

ניסיתם גם דרכים אחרות?

 

בוודאי, ניסינו קלטות וידאו, שידורים. אבל כל אלו לא היו אפקטיביים. אם אנחנו בודקים את התוצאות לטווח ארוך, התוצאות שונות בתכלית. חייבים להביא את האנשים להתנסות מעשית, לחוות את השבת בצורה בלתי אמצעית. הפחד שיש מהמראה החרדי נעלם רק בהתמודדות מולו, באמצעות ההרצאות וקבוצות הדיון של הסמינרים.

 

"העובדה ששלושים שנה אנו עובדים באותה מתכונת אינה אידיאולוגיה בפני עצמה.

 

הסמינרים הם אמצעי למטרה האמיתית- להחזיר כמה שיותר יהודים, כמה שיותר מהר ובצורה כמה שיותר איכותית".

 

"מסתבר שכל יהודי אפילו אם הוא לא שומר תורה ומצוות, עדיין מחפש את התשובה למשמעות היותו יהודי . הוא מרגיש שקיימים כאן בארץ שני עמים- החילוני והדתי, אבל הוא מבין שהוא יהודי. לנו רק נשארת הפעולה של קירוב היהודי שמחויב במצות.

 

שני עיתונאים בכירים היו אצלנו, בלי לספר לנו את עיסוקם כמובן מראש. הם הגיעו מטעם עיתונים גדולים ומפורסמים. המטרה הייתה, באופן מוצהר, לנגח אותנו באמצעות תיאורים פלסטיים על שטיפת המוח שנערכת בסמינרים. וכמו בסיפור של אונקלוס, גם הם חזרו בתשובה.

 

אחד מהם, מפורסם מאד, הגיע לסמינר. במוצאי שבת הוא קם וסיפר לנו את מה שעבר עליו. ביום ראשון, כשהתיישב לתאר את מה שראה, הוא כתב כמתבקש על ציידי הנפשות. ביום השני הוא כבר הבין שיש משהו שהוא לא מבין ביהדות. בשלישי הוא כבר תהה מהיכן מגיעה מסירות הנפש של העוסקים במלאכת הקירוב. במוצאי שבת הוא עמד והקריא את מה שכתב. הוא תיאר כי לראשונה בחייו חווה מה זו שבת, ומה זה מעין עולם הבא. הוא איחל לעצמו כי השבת הזו תימשך לשארית חייו. את התיאור הזה הוא שלח לעיתון ועזב את עבודתו שם".

 

"כמה שנים מאוחר יותר, הגיעה עיתונאית נוספת, לנו היא סיפרה שהיא מורה במקצועה. הפעם נזהרו עורכי העיתון. ההוראות היו ברורות, בכל ערב היא שלחה את הסיקור של אותו יום. בערב שבת, להפתעתנו, היא קמה ועזבה. היא הבינה שאם תישאר שם היא 'עלולה' לחזור בתשובה. בעיתון של שבת, שחולק שם על ידי מנהלי המלון, כבר קראו המשתתפים את התיאורים נטופי השנאה על הסתה ושטיפת המוח. הפעולה של הכתבה הזו הייתה הפוכה, כי האנשים הבינו כמה שקר יש בדיווחים על הדת והחרדים".

 

"אני זוכר", מפליג הרב וליס לימים ההם, "שמיד אחרי שחזרנו בתשובה, השתתפתי בקביעות בשיעור בבני ברק. כל יום הייתי חוזר עם מצווה חדשה. יום אחד למדנו על נושא השמיטה. הרב הסביר שההלכה היא שכל עץ שניטע בשמיטה צריך להיעקר. חשבון שעשיתי איתו העלה שהעצים שנטעתי בגינה הפרטית שלי, נשתלו בשנת שמיטה. באותו ערב חזרתי הביתה ועקרתי את כל העצים. לא היה לי ספק שכך צריך לעשות".

 

היום היית מורה כך לחוזר טרי שישאל אותך שאלה כזו?

 

"תלוי למי. אם היה בא אליי אחד במצב שאני הייתי אז, לא הייתי מהסס. ברור זו הייתה ההוראה. אבל יש גם מקרים שונים. באחד הסמינרים השתתף רופא בכיר מבית חולים ידוע. במשך שלושה ימים הוא לא גמר לשאול את הרופאים שאלות. הוא התעניין באמת, הוא היה נראה כבר בדרך חזור.

 

"בערב שבת אחר הצהריים, אנחנו רואים אותו אורז מזוודות ומעמיס אותם ואת בני משפחתו על הרכב. לשאלת הצוות ענה הרופא, כי עד אותו רגע הוא היה בטוח שהניצחון על המרצים בידו. באותו שלב, בערב שבת, הוא הבין שאין לו שום תשובות מול המרצים. הוא הסביר ששאיפתו הגדולה היא להתמנות למנהל המחלקה. לא היה לו כל ספק שאם הוא יחזור בתשובה הוא יאבד את האופציה הזו. הוויתור על הקריירה היה גדול מידי בשבילו. הבנו אותו"

 

ככה, מוותרים?

 

הרב וליס לא מתבלבל. הוא שולף ממדף סמוך מאזניים עדינות ומדגים לנו." המאזניים האלו, הן לא קישוט. כל דבר אנחנו שוקלים מה שוקל יותר. אז נכון שבמחשבה הראשונה מה שעולה לנו, זה להתעקש ולנסות להסביר לו. אבל אנחנו מבינים אותם, ידענו שאם הוא יאלץ לוותר על הקריירה, זה יזיק לו בסופו של דבר. לכן עדיף היה שהוא יתבשל' עם התובנות שהוא קיבל בסמינר. בסופו של דבר זה יביא את התוצאות. אם היינו אז ממשיכים לתקוף, הוא היה מייצר נוגדנים לכל הנושא. בשיקול של הנתונים, המאזניים נטו לכיוון של להשאיר אותו באותו מצב.

 

לסיום השיחה המרתקת, שאלנו את הרב וליס, כחוזר בתשובה בעצמו, שעבר את כל התהליך האחור של השיבה לחיק היהדות, מתי הוא ראה את המעגל מושלם?

 

הוא נושם עמוקות. מרכין את ראשו. קולו מעט נשבר מהתרגשות., נראה שקשה לו מעט לחשוף את רגשותיו. "אצלנו ברעננה יש בית כנסת ענק בו מתפללים מאות חרדים מהאזור. השנה, בראש השנה שמש כשליח ציבור לא אחר מאשר בני הגדול. כששמעתי אותו לפני העמוד, פתאום קלטתי שהמעגל נסגר. אני שהייתי פעם בתוך הבוהמה הרעשנית, לא עמדתי בהתרגשות הזו. שהבן שלי יעמוד כאן מול התיבה! ביום כיפור בן אחר שלי ניגש לפני העמוד. אני מסתובב בבתים של הילדים שלי, רואה את הנכדים מסתובבים עם החברים שלהם במוסדות חרדיים.

 

אני לא רוצה לחשוב אפילו מה היה קורה אם לא הייתי חוזר. היכן הם היו נמצאים".

 

אופייני לרב וליס לחשוב רק על החלק המשפחתי הקטן. הוא אפילו לא חושב מה היה קורה ל'ערכים' אם הוא לא היה חוזר בתשובה. מי היה נושא על גבו את העול הכבד של החזקת הארגון הענק הזה. כזה הוא, לא מחפש את היוקרה. לא את הכבוד. רק כמו שהגדיר במהלך השיחה – "לקרב כמה שיותר יהודים כמה שיותר מהר לאביהם שבשמיים".

 

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד