הקטנה מתחת לאדמה

 

החכם מכל אדם נותן לנו עצה כיצד נרבה חכמה. נלמד מהנמלה כיצד צריכים אנו לחיות, נתבונן בהליכותיה כיצד מכלכלת היא את מעשיה –ומהי חכמתה?

 

יש לה לנמלה שלושה בתים, אחד על השני, שם אוגרת היא מיליוני גרגירי חיטה, זאת בזמן שכל מאכלה אינו יותר מחיטה וחצי. היא מקדישה לכך את כל תקופת הקיץ, שעה שעה, יום יום ללא הפוגה, "שמא יגזור עליה הקב"ה חיים ויהיה לה מזון מוכן לאכול".

 

המחשבה שמקדישה הנמלה על העתיד הוא סוד החכמה. ההתיחסות שמעניקה הנמלה לעתיד הוא הכח והעוצמה שלה. הנמלה נאחזת בעתיד כאילו הוא כאן ועכשיו, ומה לא עושים בשעה שאולי יש תקווה כלשהיא לחיים –וזוהי חכמתה.

 

ההתיחסות של האדם להנאה הרגעית מבלי לחשוב על תוצאותיה, היא שעומדת בעוכריו שעה שחוטא רח"ל . אילו היה האדם חי את העתיד, את העולם הבא, את עולם השכר והעונש, כאילו הם כבר כאן, היתה יכולה חכמתו להצילו מן החטא.

 

"רבי יהודה בן פדייה אומר: עתידין הרשעים לומר לפני הקב"ה, הניחונו ונעשה תשובה, והקב"ה משיבם שוטים שבעולם עולם שהייתם בו דומה לערב שבת… היה לכם ללמוד מהנמלה דכתיב לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם שנאמר תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר לחמה".

 

[יתד נאמן]