ההנאות של הנידון למוות

בעיר וארשא גר עשיר גדול בשם יהושע. אף אחד לא ידע מאיפה העושר האגדי שלו, אבל כולם ידעו: יהושע הוא עשיר גדול, וכמו שהוא עשיר ככה הוא אוהב את תענוגי העולם. לשירותו של יהושע עמדו טבחים מעולים שבישלו לו אוכל מגוון וטעים ביותר כל יום.

אך ההנאה הכי גדולה שלו היתה לשתות סוג יין נדיר ויקר ביותר שכמעט אי אפשר להשיג אותו, ואחרי מאמצים גדולים היה מדי פעם מצליח להשיג בקבוק אחד. בזמן שהבקבוק היה בידו של יהושע, אי אפשר היה להכיר אותו בכלל. כשכולו מרוצה, הוא היה פותח את הבקבוק ובתאבון גדול שותה אותו, והוא לא הניח את הבקבוק עד שסיים את הטיפה האחרונה. כך היה המנהג שלו הרבה זמן.

יום אחד כשהוא ישב שקט ובלי דאגות על הכורסה המהודרת שלו, נשמעו דפיקות חזקות על הדלת.  העשיר נבהל מאוד ושאל: "מי שם?" "משטרה" – ענו לו. הוא מיהר לפתוח את הדלת בבהלה. והנה באה לקראתו פלוגת שוטרים בנשק שלוף, כאילו הם באים לעצור עציר מסוכן ביותר. האיש שאל בחרדה: "למה אתם באים לאסור אותי?" תשובה הוא לא קיבל.

מהר מאוד הם שמו לו אזיקים ולקחו אותו איתם להתייצב לפני השופט. במשפט הוצגו מסמכים שמוכיחים בבירור שהעשיר הוא חלק מארגון ריגול. כשראה יהושע שגילו את מעשיו הרעים הוא התייאש, והודה בכל מעשיו שנעשו בחשאי. השופט, כששמע את כל מעשיו של יהושע, כעס מאוד וגזר עליו עונש נורא – מוות בתליה. מיד נלקח יהושע למקום התליה.

שמו אותו בכרכרה, רתמו לה שני סוסים אבירים, אחד לבן ואחד שחור, והתחילו לנסוע. יהושע רצה לדעת כמה זמן עוד נשאר לו לחיות, ושאל: "כמה זמן אורכת הנסיעה?" ענו לו: "לפעמים מעט זמן ולפעמים הנסיעה מתארכת אפילו כמה שנים, אבל ברור שבכל יום מתקרבים למקום התליה". יהושע החליט שאת הזמן שנשאר לו הוא ינצל לפחות לחזור בתשובה על מעשיו הרעים, וינסה 'לחטוף' כמה שיותר לימוד, תפילה, ומעשים טובים.

בדרך עצרה הכרכרה ליד בית משתה, והשוטרים ירדו כדי להרטיב את הגרון. באותן זמן עבר שם ידיד של יהושע, שלא ידע מכל מה שעבר עליו. הוא ניגש אל יהושע ואמר לו בסוד: "אתה יודע שאפשר להשיג כאן חביות שלמות מהיין האהוב עליך?" השיב יהושע: "כנראה אתה לא יודע מה שעבר עליי, אני נידון למוות וזה לא מעניין אותי בכלל כל השטויות של העולם הזה. כל מה שאני רוצה זה לנסות להספיק כמה שיותר ללמוד ולעשות מצוות ומעשים טובים, כי רק הם יעזרו לי לנצח".

תבין, שבאמת בכל יום שעובר, כל אחד מתקרב ליום המיתה שלו. הסוס השחור – הוא הלילה, הסוס הלבן – הוא היום, והסוסים האלה רצים כל הזמן והם לא נחים לרגע, והאדם לא יודע מתי יגעי הזמן שלו למות. לכן, כמה חכם האדם ששם לב לזה, וכל מה שהוא רוצה זה רק להרבות בתורה, תפילה, ומעשים טובים, שרק הם החיים שלנו לנצח. נכון, כל אדם זקוק לפעמים לקחת איזה פסק זמן להירגע, ולפעמים האדם זקוק להנאה מסוימת שמותרת, אין בזה שום דבר רע, כל עוד המטרה של האדם במנוחה שלו היא שיהיה לו כוח לעבוד את הבורא.

מי שזוכר את מטרת החיים טוב לו, כי חוץ מהמצוות שהוא מצליח לעשות, אז גם כשהוא צריך ליהנות, הוא מקבל על זה שכר, מפני שכל המטרה שלו היא לשם שמיים.