כיצד ידע האדם האם הוא צדיק או רשע

כתב הרמב"ם: כל אחד ואחד מבני האדם יש לו זכויות ועוונות. מי שזכויותיו יתרות על עוונותיו-צדיק: ומי שעוונותיו יתרות על זכויותיו-רשע. ואיך ידע אדם מה מצבו?

 

מביא ה"אור יהל" דברי רבינו תם ב"ספר הישר" וזה לשונו: אם יראה האדם כי נפשו נוטה לתאוות הרעות, אחרי העושר והתענוגים, לוקסוס ומודא, יותר מאשר נוטה לעבודת השם ולמעשים טובים, ידע שהוא רשע. ואם נוטה למעשים טובים יותר מאשר נוטה לדברים הרעים ידע כי עלה זכרונו לטובה, עד כאן לשונו.

 

אם כן מסביר ה"אור יהל", פתח לנו רבינו תם פתח כחודו של מחט לשער את קו המשקולת של משקל שמים מי הוא הרשע ומי הוא הצדיק.

 

ועוד שם: ויש לאדם להתעורר מזה הרבה כי אילו היה ביכולת האדם לראות את משקל עוונותיו וזכויותיו איזה כף מכריע, כף זכויות או כף חובות-ודאי היה משתוקק לדעת זאת, וכמה היה נרעד ומשתומם אילו ראה בעיניו שכף עוונותיו מכריע חס וחלילה. ולפי דברי רבנו תם הלא בנקל יוכל כל אדם לראות משקל חשבונותיו בביתו בלבבו: אם יחפוץ להרגיש, ולא צריך לעבור ימים ונהרות לדעת מה מצבו, יראה ממה הוא מתענג ונהנה יותר: מאכילת היום או מתפילת היום: או מה עליו משא כבד יותר: סדר אכילתו או סדר תפילתו: או במה הוא מכוון יותר ונותן דעתו: לאכילתו או לברכת המזון שבסוף האכילה.

 

והדברים מבוארים ברבנו יונה ב"שערי תשובה" וזה לשונו: כי נפש הרשע אשר כל תאוותו לחפצי הגוף בחייו, ונפרדת תאוותה מעבודת הבורא. כלומר: נפש הרשע שתאוותה וחפצה עניני הגוף ואין לו תאוה וחשק לעבודת הבורא,תרד במותה למטה לארץ אל מקום תאוותה וכו'.

 

ועל פי כל המבואר יאיר לנו נתיב במשקל שמים, וכל אדם יוכל לדעת מלבבו לשקול מידת זכויותיו ועוונותיו: אם ליבו מושכו לשמים הרי זו זכות ששקולה כנגד עוונות רבים הנעשים לא מתוך הרגל, עצלות וכדומה. וכן אם ליבו נמשך לרע, אפילו שיש בפועל מצות תפילין מהודרים, ציצית מהודרת וכדומה, הרי עברה של משיכת הלב לרע שקולה כנגד מצוות הנעשות בלא לב, ומשיכת הלב היא קו המידה.

 

ומעתה זהו כל גדר התשובה: שירחיק תשוקתו מחפצי העולם הזה. כל מה שאפשר לו, וינתק הקשר איתם וירשום בליבו זכרון אלקיו וזכרון עניני שמים וימשיך ליבו לשמים-זהו צדיק, וזהו "רחמנא לבא בעי".

 

וכן היה אומר רבי יחזקאל לוינשטיין ז"ל: תשובה היא בשעה שהופכים לגמרי את כיוון ושאיפת החיים: לצאת ממצב אושר מזויף למצב אושר אמיתי. יש המרמים את עצמם, מאריכים בתפילה ומתחזקים בפעולות צדקה וחסד וחושבים שבזה קיימו את חובת התשובה המוטלת עליהם: אולם האמת שלהגיע לתשובה דרוש עמל רב בכיוון להשגת הרגשות אושר אמיתי מתורה ומצוות, שזה יהיה אושרו ושאיפתו באמת לעומת מה שהיה מקודם מאושר ושואף מזויף. עד כאן.