לימוד משנה - האם מותר לצאת עם משקפיים בשבת?

מסכת שבת פרק ו' משנה ו'. במשנה שלפנינו נלמד האם מותר למרוח משחה על פצע בשבת, ומה היו עושים בעבר כדי לרפאות פצע.

 

פרק ו' משנה ו'

 

האם ידעת שבזמנים הקדומים השתמשו עם מטבעות כסף לצורך רפואת הגוף?

במשנה שלפנינו נלמד, שבזמנים ההם כאשר היתה לאדם מכה בכף רגלו [פצע שמפריש מוגלה], היה מניח עליה מטבע כסף וקושר אותה עם בגד לכף הרגל, והחומר הקשה ממנו עשויה המטבע בתוספת ההפרשות היוצאות ממנה [ה'חלודה'], היו מרפאים את הפצע.

משנתינו מלמדת שמותר לצאת עם מטבע זו בשבת לרחוב כאשר היא קשורה או מודבקת למכה, ואין זה נחשב ל'הוצאת משא' האסורה מן התורה ממקום פרטי למקום ציבורי בשבת במקום שאין בו 'עירוב' [כלומר, שלא הקיפו את המקום עם חוטים ועמודים בכדי לעשות אותו מקום אחד גדול בלי חילוקי 'רשויות'],

אלא הוא נחשב ל'תכשיט' עבור האדם מאחר שהוא מוסיף חיזוק לגוף, והרי זה כמו התכשיטים המוסיפים יופי לגוף.

 

בנוסף, מוסיפה משנתינו ללמד על חפצים שונים שמותר לנשים לצאת עמם לרשות הרבים, מאחר שהם נחשבים 'מלבוש' עבורן.

והכלל העולה מדברי המשנה הוא, שכל דבר שנוהגות הנשים ללבוש בשאר ימות השבוע ולצאת עמו לרחוב והן מתייחסות אליו כחלק ממלבושיהן, מותר להן גם בשבת ללובשו או להניחו בגוף ולצאת עמו ל'רשות הרבים' [גם במקום שאין בו 'עירוב'].

 

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

יוצאה בסלע שעל הצינית – אשה שיש לה פציעה בכף רגלה, ולצורך רפואתה קשרה על גבי הפצע מטבע מכסף [בזמנים הקדומים היו מכנים את מטבע הכסף הגדול בשם 'סלע'], מותר לה לצאת בשבת מביתה לרחוב כאשר ה'סלע' קשור בגופה ואין בכך איסור 'הוצאה',

מאחר שהמטבע הונחה לצורך רפואת גופה והיא נחשבת 'תכשיט' שמותר לצאת עמו בשבת.

הבנות קטנות יוצאות בחוטין – בזמנים הקדומים היו נוהגים לנקב חורים באוזניים של הילדות הקטנות לצורך הכנסת עגילים באוזניהן כאשר הן יגדלו. אבל בכדי שהחורים לא יסתמו, היו מכניסים בהם חוטים ארוכים והם היו משתלשלים לבנות בצידי הפנים.

מותר לילדות לצאת עם החוטים הללו בשבת, מאחר וגם בשאר ימות השבוע הן יוצאות איתם, וממילא הם נחשבים חלק מבגדיהם.

ואפילו בקיסמין שבאזניהם – לפעמים במקום להכניס 'חוטים' בחורי האוזניים היו מניחים לבנות הקטנות קיסמים דקים כדי שהחורים לא יסתמו.

גם עם הקיסמים מותר לצאת בשבת מהבית לרחוב, שמאחר והן רגילות לצאת עמם תמיד והקיסמים מצויים שם לצורך שמירת גופן, הם מוגדרים 'מלבוש' ולא 'משא' וממילא אין איסור להוציאם בשבת.

[אבל אין לחשוש שמא כאשר יגדלו הבנות הן יסירו את ה'חוטים' או ה'קיסמים' ברחוב לצורך טבילה במקוה, כמו שחששו חכמים בסרטים הקושרים את שערות האשה,

שהחוטים והקסמים הללו אינם מהודקים בחורי האוזניים כמו סרטי הראש והם לא מהווים 'חציצה' בטבילה, וניתן לטבול כאשר הם באוזניים, וממילא אין סיבה לחשוש שהן יסירו אותם כלל].

ערביות יוצאות רעולות – מותר לנשים יהודיות הגרות במדינות ערב, לצאת בשבת מביתם כאשר הן לובשות 'רעלה' [כמין צעיף רחב וארוך] המונחת סביב הראש ומכסה את כל הפנים מלבד העיניים.

ומדיות פרופות – וכן מותר לנשים הגרות בארץ מַדַי לצאת בשבת מביתן כאשר הן לבושות גלימה ששתי קצוותיה כרוכים סביב צוואריהן,

[גלימה זו היתה שונה, שבצד אחד של הגלימה היו מחברים רצועה שאותה כרכו סביב הצוואר כמו צעיף, ובצד השני היו מחברים אבן, ולאחר שסובבו את הרצועה סביב הצוואר היו מכפתרים אותה עם האבן שבצד השני.

פעולת החיבור הזו נקראת 'פריפה', ועל שמו נקראות הנשים הלובשות את הגלימה 'פרופות'].

בשני המקרים [ה'רעולות' וה'פרופות'] מותר לנשים לצאת מביתם לרחוב בשבת עם מלבושים אלו, מאחר שכך נהגו הנשים שבאותו מקום לצאת גם בכל ימות החול והם נחשבים עבורן 'מלבוש', וממילא אין בכך איסור 'הוצאה' בשבת.

וכל אדם – גם כל אדם מותר לצאת עם המלבושים הללו [עם 'רעלה' ועם גלימה 'פרופה'] אם דרכו לצאת עמם אף בימות החול,

אלא שדברו חכמים בהווה – שהמשנה כתבה 'ערביות' ו'מדיות' מאחר ובזמן חכמי המשנה היה המנהג כך באותם מקומות בלבד, שרק בארצות ערב היו נוהגות הנשים ללבוש 'רעלה', ורק בארץ מדי לבשו הנשים 'פריפות',

אבל באמת בכל מקום שנוהגים כך מותר לצאת עמם בשבת ל'רשות הרבים'.

 

הלכה בימינו

 

וההלכות העולות מדברי המשנה הם כדלהלן:

א. אסור למרוח משחה על פצע בשבת. טעם הדבר, שחכמים גזרו שלא להשתמש עם תרופות בשבת שמא יבוא האדם לטחון חומרים שונים כדי לעשות איתם תרופה ובכך הוא יעשה איסור של 'שחיקת סממנים' שהיא תולדה של 'מלאכת טוחן'.

רק לצורך אדם שמוגדר 'חולה' מותר במקרים מסויימים לרפאותו עם תרופות [הדבר תלוי אם הוא 'חולה שיש בו סכנה' שאז מותר לרפאותו בכל דבר, ובין אם הוא 'חולה שאין בו סכנה' שאז מותר לרפאותו בתרופות באופנים מסויימים, בשינוי או על ידי גוי].

אבל מותר להניח על הפצע רפואה שאינה דומה למשחה או לתרופה רגילה [שלא טוחנים אותו כדרך הכנת התרופות], כמו המטבע שמוזכרת במשנה, שלא עושים בו שינוי של טחינה או ריסוק אלא היא מרפאה כמו שהיא.

כמו כן מותר להניח בשבת חתיכת בגד או סמרטוט על פצע, כדי להגן עליו שלא יזדהם או יפצע עוד יותר, שגם עשיית פעולה לצורך הגנת הגוף מצער התירו חכמים כאשר זה לא נעשה עם 'תרופה'.

ב. אדם שהניח בשבת על גבי הפצעים שבגופו דברים הגורמים למניעת צער או לרפואה [במקרים שמותר כמו שהתבאר באות א'], מותר לצאת איתם בשבת לרחוב גם במקום שאין בו 'עירוב', כאשר הם קשורים לפצע, שדברים המונעים צער מהגוף נחשבים ל'תכשיט' שאין בו איסור 'הוצאה' בשבת.

[וצריך לקשור דברים אלו דוקא עם סמרטוטים שאין בהם חשיבות, שאז הם בטלים לחפץ המרפא, אבל לא יקשור עם בגד חשוב, שהבגד עצמו הוא 'משא' ואסור להוציאו מהבית לרחוב בשבת במקום שאין 'עירוב'],

מטעם זה אין איסור תורה לצאת עם משקפיים בשבת לרחוב [כשהם מונחים במקומם] למי שנצרך להם, או עם 'מכשיר שמיעה' [כשהוא מונח במקומו מאחורי האוזן או במקום הקבוע לו] למי שהשמיעה קשה לו, שהרי גם הם מונעים צער מהגוף.

אבל יש דעות בפוסקים שיש לחשוש מדברי חכמים שלא לצאת עם הדברים הללו במקום שאין בו 'עירוב', שמא הם יפלו ממקומם או האדם עצמו יסירם בכדי לנקותם וכדומה והוא ישכח ויטלטל אותם ארבע אמות ב'רשות הרבים' ויעשה איסור תורה של הוצאה.

לכן מי שאינו נצרך לכך מאוד, או שהוא יוצא לרחוב בזמן שהרגילות להסיר אותם מהגוף [כשיורד גשם וצריך לנקות ולייבש אותם וכדומה], עדיף שלא יצא איתם לרחוב במקום שאין בו 'עירוב'. 

וכאשר הם מהודקים לגוף היטב, ואין רגילות להסיר אותם יש להקל לצאת עמם לרחוב בשבת [גם אם אין במקום 'עירוב'].

 

 

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד