לימוד משנה – איפה לא צריך לבדוק חמץ?

 

פרק א' משנה א'

 

חג הפסח!

כולנו מכירים את החג המיוחד הזה באמצע חודש ניסן, בו עורכים את 'ליל הסדר', ואוכלים מצות במשך שבעה ימים.

לחג זה, יש שני שמות נוספים: 'חג האביב' בגלל שהוא תמיד יוצא בתקופת האביב, בזמן הפריחה והלבלוב,

ו'חג המצות' בגלל שצריך לאכול בו 'מצה', שהוא לחם פריך שנאפה לפני שהספיק לתפוח ושלא ערבו בו 'שמרים'.

מלבד המצוה לאכול מצה, והאיסור לאכול חמץ, יש מצוות נוספות שצריך לקיים בימי חג הפסח,

שבזמן שבית המקדש היה קיים היו כל היהודים מביאים כבש לבית המקדש, ומקריבים אותו לקרבן לכבוד בורא העולם, ולאחר מכן אוכלים את בשרו ב'ליל הסדר', כלומר בלילה הראשון של חג הפסח, קרבן זה נקרא 'קרבן פסח'.

ובנוסף יש מצוה נוספת – שצריך להוציא את כל החמץ המצוי בביתו וברשותו של האדם לפני חג הפסח ולשורפו, כמו שכתוב 'ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם' [וה'יום הראשון' הוא היום שלפני הפסח, שהפסח הוא בט"ו בחודש ניסן, ומצוות ההשבתה היא בי"ד בניסן], מצוה זו נקראת 'מצוות תשביתו' או מצוות 'ביעור חמץ'.

את המצוה הזו מקיימים על ידי עשיית שלש פעולות,

הראשון, שיבדוק האדם את כל הבית לפני החג [גם בכל החורים והפינות] שאין בו חמץ, מצוה זו נקראת 'בדיקת חמץ',

השני, שיקח את החמץ שמצא ואת שאר החמץ שנשאר בבית וישרוף אותם עד שלא יהיו ראויים לאכילה, מצוה זו נקראת 'שריפת חמץ',

השלישי, אחר ששורף את החמץ, יבטל בלבו את החמץ, כלומר שיחליט שהוא לא מחשיב את החמץ, אלא הוא כמו עפר בעיניו, ומצוה זו קרויה 'ביטול חמץ'.

ומי שלא מבער את החמץ מביתו, לא קיים את מצוות 'תשביתו', ובנוסף הוא עובר שתי עבירות, כמו שכתוב 'ולא יראה לך חמץ', 'שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם' [ה'שאור' הם ה'שמרים' המתפיחים את הבצק, וכוונת הפסוק גם לכל סוגי החמץ],

שני האיסורים הללו נקראים 'בל יראה ובל ימצא', כלומר שהתורה מצווה לאדם שישבית את החמץ לפני החג, כדי שלא יעבור על העבירות הללו של 'בל יראה ובל ימצא'.

 

מסכת פסחים שאנו נתחיל ללמוד כעת, עוסקת בכל הלכות חג הפסח,

בתחילה כותבת המשנה את הלכות השבתת החמץ מהבית, ואת דרכי ההשבתה השונים,

לאחר מכן כתובות הלכות 'קרבן פסח' שהיו מקריבים בבית המקדש,

ולבסוף כתובות ההלכות של 'ליל הסדר', שהוא הלילה הראשון של החג, ויש מצוות רבות שצריך לעשות באותו לילה, למשל אכילת מצות, אכילת מרור, שתיית ארבעה כוסות של יין, אמירת ה'הגדה של פסח' ועוד הרבה מצוות.

 

במשנה שלפנינו נלמד, איך צריך לקיים את מצוות 'בדיקת חמץ', שהיא השלב הראשון בקיום מצוות 'השבתת החמץ',

מצוה זו צריך לקיים בתאריך י"ג בניסן, שזה בערב שלפני ערב החג [החג מתחיל בט"ו בניסן, ובערב החג שורפים את החמץ שמוצאים ב'בדיקת חמץ' שעושים ערב קודם],

והמשנה מלמדת גם, באיזה מקומות בבית צריך לבדוק והיכן לא צריך לבדוק.  

   

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

אור לארבעה עשר – בלילה שלפני ארבעה עשר בחודש ניסן,

[והמשנה אומרת 'אור' ולא 'ליל ארבעה עשר', כדי להורות שזמן 'בדיקת חמץ' הוא בזמן שעדיין יש קצת אור בחוץ, כלומר מיד בתחילת הלילה].

בודקים את החמץ – צריך לבדוק את הבית אם נשארו בו חתיכות של חמץ,

לאור הנר – שאת הבדיקה צריך לעשות לאורו של נר דוקא, בגלל שהוא חודר טוב יותר לחורים ופינות חשוכות,

 

עכשיו המשנה מלמדת באיזה מקומות בבית צריך לעשות 'בדיקת חמץ':

כל מקום שאין מכניסין בו חמץ – למשל במרתף של הבית שאף פעם לא נכנסים לשם עם חמץ,

אין צריך בדיקה – שם לא צריך לקיים את מצוות 'בדיקת חמץ',

ולמה אמרו שתי שורות במרתף? – כלומר, למה ראינו שחכמי ישראל דנו בהלכות הבדיקה במרתף, והם אמרו שצריך לבדוק בו 'שתי שורות', [ותיכף תביא המשנה, על איזה מקרה הם דיברו, ומהם 'שתי השורות' הללו], של חביות, הרי מרתף הוא מקום שלא מכניסים בו חמץ בדרך כלל?

משיבה על כך המשנה:

מקום שמכניסין בו חמץ – שהמדובר על מרתף כזה שיש בו שורות שורות של חביות יין המסודרות זו על גבי זו, ובזמני הארוחות לפעמים בעל הבית נכנס לשם כשחתיכת לחם בידו, כדי להביא חבית של יין לשתות בארוחה, והוא עלול לשכוח אותה שם, ומרתף כזה בודאי צריך לבדוק, שאולי יש שם חמץ,

ומבארת המשנה, מה אמרו חכמי ישראל על מרתף כזה:

בית שמאי אומרים: שתי שורות – שצריך לבדוק שם שתי שורות של חביות,

על פני כל המרתף – כלומר, שצריך לבדוק את כל החביות החיצוניות, הפונות כלפי פתח המרתף, וגם את כל החביות העליונות הסמוכות לתקרת המרתף, שאנו חוששים, שאם נכנס בעל הבית למרתף עם חתיכת לחם, הוא בודאי הניח אותה או על אחת מהחביות החיצוניות, או על אחת מהחביות העליונות,

ובית הלל אומרים: שתי שורות החיצונות – שלא צריך לבדוק את כל החביות החיצוניות ואת כל העליונות, אלא רק חלק מהחביות החיצוניות,

שהן העליונות – שאת שתי השורות העליונות בחביות החיצוניות הפונות לפתח המרתף צריך לבדוק ולא יותר מכך,

שאם בעל הבית הניח חמץ במרתף, הוא בודאי שם אותו מעל גבי אחת מהחביות העליונות הקרובות אליו ולפתח המרתף.

 

הלכה בימינו

 

עכשיו נראה דבר הלכה למעשה שאנו למדים מדברי המשנה:

v    למדנו במשנה, שצריך לבדוק את הבית שאין בו חמץ בליל י"ד בניסן, ושאת הבדיקה צריך לבצע באמצעות אור של נר דולק.

להלכה, גם מי שלא הספיק לעשות בדיקה בליל י"ד בניסן, צריך לעשות את הבדיקה למחרת ביום י"ד [לפני שמתחיל חג הפסח, שאם הוא לא יבדוק עד תחילת החג, הוא יעבור באיסור 'בל יראה ובל ימצא'], וגם באופן שבודק ביום, יבדוק עם אור של נר, שאפילו כשהשמש מאירה, אור הנר חודר טוב יותר למקומות עמוקים [ל'חורים וסדקים' שיש בבית].