לימוד משנה – מצוה לשתות ארבע כוסות אבל לא להשתכר.

 

פרק י' משנה ז'

 

ב'ליל הסדר' צריך לשתות ארבעה כוסות של יין, אבל צריך להזהר שלא להשתכר יותר מדאי!

 

במשנה שלפנינו נראה, שכאשר מסיימים לאכול את סעודת החג, צריך למזוג יין לכוס ולברך 'ברכת המזון' כשהיא מלאה לפני כל אחד מהמשתתפים, ולאחר סיום הברכה יש לשתות אותה ב'הסיבה' לצד שמאל, ובכך לקיים את מצוות שתיית 'כוס שלישי' מארבעת הכוסות,

מיד לאחר מכן יש למזוג שוב פעם יין בכוס, ולהשלים עמה [כשהיא לפני כל אחד] את ה'הלל' שהתחילו לומר לפני הסעודה, כפי שלמדנו במשנה הקודמת, ולאחר ה'הלל' צריך לומר ברכה נוספת הנקראת 'ברכת השיר', ואחרי אותה ברכה ישתו את הכוס הרביעית ב'הסיבה',

 

ולסיום, מלמדת המשנה את ההלכה שפתחנו בה, שבאמצע הסעודה [בין הכוס השניה ששתו לפני הסעודה, לכוס השלישית ששותים בסיום הסעודה לאחר 'ברכת המזון'] מותר לאדם לשתות יין רב, אבל לאחר סיום הסעודה [בין הכוס השלישית לכוס הרביעית, שאת שתיהן שותים לאחר סיום הסעודה], אין לשתות יין נוסף מלבד שתיית הכוס השלישית והרביעית,

והסיבה לחילוק היא, שיין ששותים תוך כדי הסעודה, אינו גורם לשיכרות, אבל יין ששותים לאחר סיום הסעודה עלול לגרום לשיכרות, ועל ידי כך לא יוכל האדם לסיים את אמירת ה'הלל'.

 

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

משנתינו היא המשך לסוף המשנה הקודמת, בה למדנו שלפני תחילת הסעודה צריך לשתות את הכוס השניה מארבעת הכוסות:

מזגו לו כוס שלישי – לאחר שסיימו לאכול את ארוחת החג, צריך למזוג יין לכוס, [והיא הכוס השלישית שחייבים לשתות ב'ליל הסדר'],

מברך על מזונו – שתוך כדי שהכוס מלאה לפניו, יברך 'ברכת המזון' וישתה אותה בהסיבה.

רביעי – מיד לאחר שתיית הכוס השלישית, צריך למזוג יין לכוס פעם נוספת, כדי לשתות את הכוס הרביעית מארבעת הכוסות,

גומר עליו את ההלל – ותוך כדי שהכוס מלאה לפניו, ישלים את אמירת ה'הלל' ששני הפרקים הראשונים בו כבר נאמרו לפני תחילת הסעודה,

ואומר עליו ברכת השיר – שלאחר סיום אמירת ה'הלל' צריך להמשיך ולומר 'ברכת השיר', שהיא ברכה מיוחדת הכוללת בתוכה שתי ברכות: 'נשמת כל חי', ו'יהללוך השם אלוקינו כל מעשיך',

שבהם אנו משבחים את בורא העולם על כל הבריאה העצומה שברא בעולם, ושכל הנשמות ואיברי האדם ושאר הברואים בעולם מודים לו על כל הטובה שעושה עמם תמיד.

[החכמים תיקנו לשתות כל כוס מארבעת הכוסות לאחר אמירת שבח מיוחד לבורא העולם, שבכך מצוות השתיה מהודרת יותר,

ולכן את הכוס הראשונה יש לשתות לאחר אמירת ה'קידוש', ואת הכוס השניה שותים לאחר אמירת החלק הראשות ב'הלל', ואת הכוס השלישית שותים לאחר סיום 'ברכת המזון', ואת הרביעית שותים לאחר סיום ה'הלל' ו'ברכת השיר'].

 

עכשיו המשנה מלמדת הלכה נוספת, בענין שתיית יין נוסף ב'ליל הסדר' מלבד ארבעת הכוסות:

בין הכוסות הללו – כלומר, בין הכוס השניה לשלישית, שזה תוך כדי הסעודה,

אם רוצה לשתות ישתה – מותר להוסיף ולשתות יין רב, ששתיית יין בתוך הסעודה אינו גורם לשיכרות,

בין שלישי לרביעי – כלומר, לאחר סיום הסעודה,

לא ישתה – אין לשתות יין נוסף, שלאחר סיום האכילה, שתיית היין עלולה לגרום לשיכרות, ואם ישתכר יותר מדאי לא יוכל לסיים את קריאת ה'הלל' ו'ברכת השיר'.

 

הלכה בימינו

 

וההלכה שיוצאת לנו למעשה מהמשנה:

א. שבסיום הסעודה צריך למזוג יין לכוס ולברך עליה 'ברכת המזון', ולאחר מכן יברך עליה ברכת 'בורא פרי הגפן' וישתה אותה ב'הסיבה' לצד שמאל,

ויש מצוה מיוחדת 'לזמן' יחד שלשה אנשים גדולים בזמן 'ברכת המזון' של ליל הסדר, שבכך מצוות שתיית הכוס מהודרת יותר, [ששתיית כוס יין על 'זימון' היא חובה גדולה יותר גם בשאר ימות השנה].

ויש בזה טעם נוסף, שב'הלל' אנו אומרים שבח מיוחד: 'הודו להשם כי טוב, כי לעולם חסדו, יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו, יאמרו נא בית אהרן כי לעולם חסדו, יאמרו נא יראי השם כי לעולם חסדו',

וכאשר שלשה אנשים אומרים יחד את ה'הלל', הם יאמרו את השבח בדרך מיוחדת, שאחד מהם יאמר 'יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו' והשניים שאיתו יאמרו יחד 'הודו להשם כי טוב כי לעולם חסדו', ובדרך זו השבח מהודר יותר.

ב. שאין לשתות יין או שאר משקים המשכרים בין הכוס השלישית לרביעית, שאם ישתכר לא יוכל לקיים את שאר המצוות שיש לקיימם בסוף ה'סדר' ['הלל' ו'ברכת השיר'],

אבל בין הכוס השניה לשלישית מותר לשתות, שבתוך הסעודה היין לא גורם לשיכרות.

ובין הכוס הראשונה לשניה, גם כן מותר לשתות, שאפילו אם היין יגרום לשיכרות, המאכלים שיאכל בסעודה יבטלו את השיכרות, ואין לחשוש שלא יקיים את שאר המצוות.

יש שכתבו עוד שני טעמים לאיסור השתיה בין הכוס השלישית לרביעית:

א) שהוא נראה כמוסיף על הכוסות שחייבו חכמים לשתות [שהרואים אותו עלולים לטעות ולחשוב שיש חובה לשתות יותר מארבעה כוסות, ומצוות החכמים תהיה מסולפת],

ולטעם זה הסיבה שמותר לשתות בין הכוס השניה לשלישית היא, שבתוך הסעודה אדם רגיל לשתות יין גם בשאר הימים, וזה לא נראה כאילו הוא מוסיף על הכוסות,

וכן בין הכוס הראשונה לשניה מותר לשתות, שריבוי שתיית היין גורם לגירוי התיאבון, וב'ליל הסדר' יש מצוה שיהיה לאדם תיאבון רב, שהרי בלילה זה יש מצוות אכילה רבות [שלש כזיתים של מצה, כרפס, מרור, סעודת החג, בשר קרבן הפסח בזמן שבית המקדש היה קיים].

ולפי זה, אין לשתות בין הכוס השלישית לרביעית גם משקים שאינם משכרים, אם ניתן לצאת בהם ידי חובת שתיית ארבע כוסות, למשל 'חמר מדינה' [שהוא משקה שרוב האנשים רגילים לשתותו בשאר ימות השנה], שגם בכך נראה הדבר כמוסיף על הכוסות.

ב) טעם נוסף שאין לשתות בין הכוס השלישית והרביעית, שבכך הוא מבטל את טעם המצה הנאכלת בסיום הסעודה לפני ברכת המזון זכר ל'קרבן פסח', שיש מצוה שישאר טעם המצה או הקרבן בפי האדם, כפי שנראה במשנה הבאה,

ורק את היין שמחוייב לשתות ממצוות חכמים ישתה, אבל אין להוסיף ולשתות שום דבר נוסף,

ולפי טעם זה אין לשתות שום משקה מלבד מים לאחר ברכת המזון.

ולהלכה, יש להחמיר כמו הטעם השני שלא לשתות שום משקה שניתן לקיים בשתייתו את מצוות ארבע כוסות, ולכתחילה לא ישתה שום משקה הנסחט מהפירות שיש להם טעם רב העלולים לבטל את טעם המצה מפיו [כמו הטעם השלישי],

אבל מותר לשתות תה או משקה שאין בו טעם חזק שזה לא מבטל את טעם המצה, ובודאי שמותר לשתות מים בכל זמן שירצה.