לימוד משנה – למה יצאנו ממצרים?

 

פרק י' משנה ד'

 

מתי מתחילים לומר את 'ההגדה של פסח', שבה מסופר כל סיפור יציאת מצרים?

במשנה שלפנינו נראה, שאחרי שהניחו על השולחן את ה'כרפס', ה'מצות' ה'מרור' וה'חרוסת' [כפי שלמדנו במשנה הקודמת], צריך למזוג יין לכוס [לשתיית כוס שני מארבעת הכוסות שצריך לשתות בליל הסדר], ואחר כך צריך להתחיל לומר את כל ה'הגדה',

שבה מסופר סיפור הירידה לארץ מצרים של יעקב ובניו, ושיעבוד היהודים צאצאי השבטים אצל המצרים, והקושי הגדול שהיה להם שם, ואחר כך את גבורות ה' והניסים שעשה בעשר המכות, עד שהוא הוציא את כל היהודים מארץ מצרים,

ומשנתינו מלמדת שהצורה הראויה לומר את ההגדה היא, בדרך שאלה ותשובה.

 

התורה מצוה את כל היהודים לספר ב'ליל הסדר' את סיפור השיעבוד של היהודים בארץ מצרים, ואת הניסים הגדולים שעשה ה' בזמן היציאה ממצרים,

כמו שכתוב בפסוק "כי ישאלך בנך מחר לאמר, מה העדת והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלוקינו אתכם, ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה".

ומפסוק זה אנו גם למדים שכל הילדים שנמצאים בבית ישתתפו בסיפור, על ידי שישאלו שאלות על מה שאירע באותו זמן, ואנו נענה להם ונספר באריכות ובהמחשה את כל הסיפור,

לכן קבעו חכמי ישראל שיש מצוה לעשות במהלך הלילה הזה דברים תמוהים, כדי שהילדים ישאלו על כך מדוע לילה זה שונה משאר הלילות שבכל השנה, ואנו נענה להם שעושים כך בגלל נס יציאת מצרים, וכך הם גם יהיו מרותקים לכל סיפור היציאה מארץ מצרים.

 

במשנה הקודמת למדנו שאוכלים 'כרפס' לפני תחילת הסעודה, ומיד אחרי אכילת המצה אוכלים את  ה'מרור', והבאתם לשולחן ואכילתם בזמן שהוא לא רגיל, מעוררת את הילדים לשאול מדוע שונה לילה זה מכל לילות השנה,

ובמשנה שלפנינו נראה, שעושים דבר נוסף כדי לעורר את הילדים לשאול שאלה זו,

שלאחר אכילת המרור, צריך למזוג יין לכוס [לצורך שתיית הכוס השני מארבעת הכוסות שצריך לשתות בלילה זה], אבל לא שותים אותה עד אחרי אמירת ה'הגדה של פסח', ודבר זה גם כן גורם שהילדים ישאלו מדוע בלילה זה מוזגים כוס נוספת לפני תחילת הסעודה,

ואז אחרי שהילדים שאלו על כך, מתחילים לספר להם את סיפור היציאה ממצרים,

בתחילה צריך לספר את קושי השיעבוד בזמן העבדות, ואחר כך לספר ולשבח את השם על הניסים שעשה בעשר המכות עד שהוציאם ממצרים.

וצריך לספר לפי הרמה של מי ששומע את הסיפור, שאם הוא קטן, צריך להמחיש לו את הדברים בהצגה ודמיון, ומי שהוא כבר גדול צריך להעמיק ולספר לו את המשמעות של כל נס ונס שעשה ה'.

ואפילו אם אין לאדם ילדים יחד עמו בליל הסדר, הוא חייב לספר את הסיפור לאשתו, ואפילו אם הוא אוכל לבדו בליל הסדר, חובה עליו לספר לעצמו את כל הסיפור מתחילתו ועד סופו, ובכך הוא יקיים את המצוה החשובה של סיפור יציאת מצרים.

 

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

מזגו לו כוס שני – שלאחר שאכלו את הכרפס, המצה והמרור, מיד מוזגים כל הסועדים יין לכוס, לצורך שתיית הכוס השני מארבעת הכוסות, אבל לא שותים אותה עד אחרי אמירת ה'הגדה', שבה מספרים את סיפור השיעבוד והיציאה ממצרים,

והסיבה שמוזגים אותה עוד לפני אמירת ההגדה היא, כדי שהילדים יתעוררו לשאול מדוע שונה לילה זה מכל הלילות, שגם מזיגת כוס נוספת לפני אכילת תבשילי הסעודה הוא דבר משונה משאר הסעודות שאוכלים בכל השנה,

ומתוך כך גם ישאל על כל שאר השינויים שנעשים בלילה זה, כפי שכבר למדנו במשנה הקודמת [אכילת ה'כרפס' וה'מרור'].

ועל כך אומרת המשנה:

וכאן הבן שואל אביו – שמיד אחרי מזיגת הכוס, מתעוררים הילדים החכמים לשאול שאלות אלו,

ואם אין דעת בבן – שאם הילדים קטנים או שאינם חכמים מספיק כדי להבחין בשינויים הללו ואינם שואלים כלום,

אביו מלמדו – צריך האב לומר להם גם את כל נוסח השאלה כפי שמיד נראה במשנה, כדי שהילדים ילמדו מהם השינויים ומה הסיבה שעושים אותם,

 

עכשיו המשנה מלמדת מהם השאלות שצריך לשאול לפני שמתחילים לספר על היציאה ממצרים:

מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות – מדוע שונה 'ליל הסדר' משאר הלילות של השנה,

וארבעה שינויים יש בליל הסדר, ובעקבותם ארבע שאלות,

השאלה הראשונה:

שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה – שבשאר ימות השנה אנו יכולים לאכול כרצונינו, או חמץ או מצה,

הלילה הזה כולו מצה – שבליל הסדר אנו לא יכולים לאכול חמץ כלל, אלא רק מצה.

השאלה השניה:

שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות – כלומר, שבשאר הימים מיד לאחר אכילת הלחם אנו אוכלים ירקות מבושלים רבים,

הלילה הזה מרור – שלאחר אכילת המצה אכלנו רק מרור, שטעמו מר וחריף.

השאלה השלישית:

שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל – שכאשר אנו אוכלים בשר בשאר הסעודות, אנו אוכלים בשר שמבושל במגוון צורות, במים, או על האש,  

הלילה הזה כולו צלי – שאת בשר קרבן הפסח היו צולים על האש, ויוצא שבליל הסדר היו מקפידים לאכול בשר צלוי בלבד.

בזמנינו שבית המקדש אינו קיים, ואנו לא מקריבים קרבן פסח, אין נוהגים לשאול שאלה זו, אלא במקומה שואלים שאלה אחרת:

שבכל הלילות אנו אוכלים בין יושבים ובין מסובים, הלילה הזה כולנו מסובים, כלומר שבליל הסדר בלבד אנו אוכלים בהטיית הגוף לצד שמאל,

ובזמן שבית המקדש היה קיים לא היו שואלים שאלה זו [של ההסיבה], בגלל שגם בשאר ימות השנה הם היו אוכלים בהסיבה על ספה או כורסה, ולכן לא היה שום שינוי בצורת הישיבה בליל הסדר שישאלו על כך.

השאלה הרביעית:

שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת – בגמרא מבואר, שהגירסא הנכונה בשאלה זו היא 'שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת', כלומר שלפני שמתחילים לאכול את תבשילי הסעודה, לא נוהגים לאכול ירקות על ידי טיבול בתבלין או ברוטב,

הלילה הזה שתי פעמים – שעוד לפני שאוכלים את המצה, מטבילים את ה'כרפס' במי מלח או בחומץ ואוכלים אותו, וכן את ה'מרור' מטבילים ב'חרוסת' לפני שמתחילים לאכול את תבשילי הסעודה.

ואפילו שבזמנים הקדומים כל מאכליהם היו נאכלים בטיבול, בכל זאת הם לא היו מטבילים לפני שהתחילה הסעודה, אלא רק תוך כדי הסעודה.

 

עכשיו המשנה מלמדת מהי הצורה של סיפור 'יציאת מצרים':

ולפי דעתו של בן, אביו מלמדו – שאם הבן קטן מאוד, צריך לספר לו בדרך של המחשת הדברים בסיפורים מרתקים ובתמונות שונות,

ואם הוא כבר גדול ומבין יותר, צריך להעמיק ולספר לו את גדולת הניסים וגבורות השם כפי הבנתו.

מתחיל בגנות – שכמו כן, את הסיפור צריך להתחיל בהמחשת השיעבוד הקשה והעבודה הקשה שעשו אבותינו עבור המצרים, ואת העינויים הקשים שהיו להם שם,

ומסיים בשבח – שאחרי סיפור השיעבוד יספר את הניסים והגבורות שעשה ה' במצרים, את כל סיפור עשר המכות, והיציאה של עם ישראל ממצרים, והליכתם במדבר, ונס קריעת ים סוף.

ודורש מארמי אובד אבי – שצריך להוסיף ולומר מלבד הסיפור של השיעבוד והיציאה ממצרים, גם פרשה נוספת הכתובה בתורה, בה מתוארים בקצרה תולדות עם ישראל, מהזמן שיעקב אבינו עבד אצל לבן הארמי [אביהם של האימהות רחל ולאה], ועד שיצאו צאצאי יעקב והשבטים ממצרים,

וחכמי ישראל פירשו כל מילה ומילה מפרשה זו, והמשנה מלמדת שצריך לומר את הפסוקים הללו ולפרש אותם כפי שפירשו החכמים,

עד שיגמור כל הפרשה כולה – שהוא צריך לומר את כל הקטעים בפרשה זו, עד שיסיים לקרוא את ענין יציאת בני ישראל ממצרים.

 

הלכה בימינו

 

וההלכה שיוצאת לנו למעשה מהמשנה:

שאחרי אכילת המצה והמרור, צריך למזוג יין לכוס השני מארבעת הכוסות, ויניח את הכוס ולא ישתה אותה, והסיבה למזיגת היין היא כדי שישאלו הילדים הגדולים את שאלות 'מה נשתנה',

וכאשר הילדים אינם שואלים שאלות אלו צריך ראש המשפחה ללמד את ילדיו את ארבעת השאלות [מה נשתנה הלילה הזה וכו'], ואחר כך יתחיל לספר להם שאבותינו היו עבדים לפרעה וכו', עד שה' הציל אותם מידיו,

וצריך לוודא שהילדים ששמעו את השאלות או שאלו בעצמם, לא ירדמו לפני ששומעים את התשובה לכל השאלות, לכל הפחות עד שישמעו את תחילת התשובה ['עבדים היינו' וכו' ויוציאנו ה' אלוקינו משם] שבזה מקיימים את עיקר המצוה של סיפור 'יציאת מצרים'.

ואם אין לאדם ילדים, אשתו תשאל אותו והוא יענה לה [ובאופן זה אין צריך שהנשאל יאמר שוב את כל השאלות, אלא מיד יתחיל בתשובה],

ואם אין לו אשה ישאל את עצמו, ויענה את התשובה מיד אחר כך,

וגם כאשר כל הסועדים שסביב לשולחן הם תלמידי חכמים גדולים, יש מצוה שאחד מהם ישאל את שאלות 'מה נשתנה' ואחר כך יענו לו כולם את התשובה 'עבדים היינו' וכו'.