לימוד משנה - כיצד ניתן לראות על בצק שהוא החמיץ?

מסכת פסחים פרק ג' משנה ה'. בשיעור שלפנינו יבואר מהי רמת החימוץ של בצק שעליה חייבים בפסח. עוד יבואר שניתן להבחין בחמץ באיזה רמה הוא מחומץ.

 

פרק ג' משנה ה'

 

אדם האוכל חמץ בחג הפסח מתחייב בעונש 'כרת'!

ובמשנה שלפנינו נלמד, שעונש כרת על אכילת כזית חמת בפסח הוא רק על 'חמץ גמור' שהעיסה החמיצה לגמרי לפני אפייתה,

אבל האוכל לחם שנעשה מעיסה שלא החמיצה חימוץ גמור, אינו חייב 'כרת',

והמשנה מביאה שתי דוגמאות של עיסות חמץ שלא החמיצו לגמרי ויש הבדל ביניהם לענין עונש כרת:

א. 'שיאור', שאפילו שחייבים לשורפו ולבערו מהעולם לפני חג הפסח, שיש לחשוש שיבוא לאוכלו בפסח ויש איסור תורה שלא לאוכלו, בכל זאת לא חייבים על אכילתו עונש 'כרת', מאחר שהחמצתו אינה גמורה.

ב. 'סידוק', שאסור מן התורה לאוכלו ועל אכילתו חייבים גם עונש 'כרת',

ונאמרו שתי דעות בין חכמי ישראל מהו 'שיאור' ומהו 'סידוק', ולכל הדעות מדובר על עיסה הנמצאת בשלבים מוקדמים של החמצה לפני האפיה.

ומשנתינו אינה דנה בהלכות 'שאור' הגורם להחמצת עיסות רבות [שמרים], שאותו התורה הזכירה בפירוש "שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם",

אלא היא דנה בהלכות 'שיאור' שהיא העיסה שהחלה להחמיץ אבל הספיקו לאפות את המצה או הלחם לפני שנגמרה ההחמצה.

 

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

שיאור ישרף – שגם את הבצק שהחמיץ עד לשלב שהוא נקרא 'שיאור' צריך לבער מהעולם לפני הפסח,

ומצוות הביעור של ה'שיאור' היא מדברי חכמים ולא מן התורה [והסיבה לגזירת החכמים היא, שהם חששו שאם לא יבער אותו מהעולם הוא עלול לאוכלו בפסח, ויש איסור מדברי חכמים לאכול 'שיאור' בפסח],

והאוכלו פטור – שמי שאוכל 'שיאור' בחג הפסח אינו חייב עונש כרת, שהוא נחשב ל'חמץ נוקשה' שאינו ראוי כל כך למאכל ואיסור אכילתו היא מדברי חכמים ולא מן התורה [ולא כמו דעת התנא בפרק זה משנה א' הסובר ש'חמץ נוקשה' אסור באכילה מן התורה],

סידוק ישרף – אבל עיסה שהחמיצה עד שהיא נקראת 'סידוק', שזה שלב נוסף בהחמצתה של העיסה, צריך לשורפו,

והאוכלו חייב כרת – שהוא לא נחשב ל'חמץ נוקשה' אלא ל'חמץ גמור' ולכן אכילתו אסורה מן התורה ויש גם עונש 'כרת' למי שאוכל 'כזית' מחמץ כזה בחג הפסח.

 

עכשיו המשנה מביאה שתי דעות בהסבר המושגים 'שיאור' ו'סידוק':

איזהו שיאור – מהו שיעור ההחמצה שבו שמה של העיסה משתנה ל'שיאור'?

כקרני חגבים – שכאשר יש בעיסה סדקים קטנים כעין קרני החגבים זה סימן להתחלת ההחמצה ואז הבצק נחשב ל'שיאור',

סידוק, שנתערבו סדקיו זה בזה – שה'סידוק' הוא בשלב מאוחר יותר בהחמצת העיסה, שהסדקים התרחבו והתחילו להכנס האחד בחברו,  

דברי רבי יהודה – שהחילוק הזה הוא לדעתו של התנא רבי יהודה,

וחכמים אומרים: זה וזה האוכלו חייב כרת – שבין בהחמצה 'כקרני חגבים' ובין בהחמצה 'שנתערבו סדקיו זה בזה', שניהם נחשבים ל'סידוק', שהרי בשני השלבים הללו העיסה כבר החלה להחמיץ, ולכן מי שאוכל בפסח כזית לחם שנאפה מכזו עיסה חייב 'כרת',

ואיזהו שיאור כל שהכסיפו פניו כאדם שעמדו שערותיו – שכאשר מניחים את הבצק לצורך החמצתו, עוד לפני תפיחתו כ'קרני חגבים' הוא נעשה לבן יותר ממה שהוא היה בשעת הלישה,

ובשלב הזה הוא נקרא 'שיאור', ועל כך נאמר במשנה שלא חייבים כרת על אכילתו.

 

הלכה בימינו

 

וההלכה שיוצאת לנו למעשה מהמשנה:

א. שההלכה כדעתם של חכמים, שאפילו שהעיסה התחילה להיסדק, ואין בה אלא כמה סדקים שאינם מחוברים, צריך לשרוף את העיסה לפני חג הפסח, ומי שאוכל שיעור 'כזית' ממאפה שנעשה מעיסה כזו בפסח חייב עונש 'כרת'.

ב. עיסה שצבעה הפך ללבן לפני האפיה [שהוא השלב שלפני התפיחה] אבל היא לא החמיצה יותר מכך, היא נחשבת ל'חמץ נוקשה' ואם אדם אכל לחם שנעשה מעיסה זו בפסח, הוא אינו חייב בעונש 'כרת',

אבל אסור לאכול לחם כזה או ליהנות ממנו בחג הפסח, ואיסור זה הוא מדברי חכמים.

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד