לימוד משנה – הוציא לרשות הרבים ארגז עם פירות חייב או פטור?

 

פרק י' משנה ב'

 

האם אתה יודע מה היא 'כרמלית'?

בפרקים הקודמים למדנו על 'רשות היחיד' שהיא רשות פרטית של אדם, כמו ביתו וכדומה, וכן על 'רשות הרבים' שהיא רשות ציבורית, כמו הרחוב הראשי וכדומה.

במשנה שלפנינו נלמד שישנה 'רשות' [כלומר, מקום] שאינו מקום פרטי לגמרי, ולכן היא אינה 'רשות היחיד', אבל היא גם לא מקום ציבורי לגמרי ולכן היא אינה 'רשות הרבים', אלא יש לה שם בפני עצמו – 'כרמלית'.

[פירוש השם 'כרמלית' הוא כמשל למצבה של אשה אלמנה, שהיא אינה לא בחורה ולא נשואה אלא במצב ביניים, ובשפה הארמית נקראת האלמנה 'אַרְמַלְתַּה'. לכן קראו החכמים את שמה של רשות זו 'כרמלית', שפירושה 'כְּאַרְמֶלִית' – כמו אשה אלמנה].

 

בפרקים הקודמים למדנו את ההלכות של 'שיעור הוצאה', כלומר מה הכמות המחייבת את המוציא בהבאת 'קרבן חטאת' לכפרה.

במשנה שלפנינו נלמד הלכות נוספות בדיני הוצאה. ולהבנת הדברים נקדים ונבאר:

א. הרשויות שהתורה אוסרת להוציא מהן או להכניס אליהן, הן רק 'רשות הרבים' ו'רשות היחיד'. ישנם שני מקומות נוספים, שאין איסור תורה בהוצאה אליהן או מהן – 'כרמלית' ו'מקום פטור'.

ישנן כמה דוגמאות למקום המוגדר 'כרמלית', במשנתינו מובאת דוגמא לכך ב'איסקופת הבית' [כלומר, המפתן שלפני דלת הבית] שכאשר יש בשטחה ארבעה על ארבעה טפחים או יותר, וגובהה הוא בין שלשה טפחים לתשעה טפחים היא מוגדרת 'כרמלית'.

'מקום פטור' הוא מקום שאינו 'רשות הרבים' ולא 'רשות היחיד', וכמו כן השטח שלו קטן מאוד, שאין בו אפילו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, לדוגמא עמוד גבוה או בור עמוק כשהם אינם רחבים יותר מארבעה טפחים.

חכמים גזרו שלא להוציא מאחת מהרשויות המחייבות ['רשות הרבים' ו'רשות היחיד'] ל'כרמלית', וכמו כן להכניס מה'כרמלית' אליהם.

אבל הוצאת חפץ מהרשויות המחייבות ל'מקום פטור' או ממנה אליהם מותרת לכתחילה בשבת.

ב. רק מי שעושה מלאכה שלמה בבת אחת מתחייב בעונש [מיתת בית דין בסקילה] ובכפרה [קרבן חטאת].

מלאכה שלמה היא עקירתו של החפץ מרשות אחת והנחתו ברשות אחרת בפעולה אחת. אם לא עשה האדם את פעולת ההוצאה בפעם אחת, אלא שבזמן ההוצאה כאשר החפץ היה בידו הוא הניחו ב'כרמלית' ואחר כך נטל אותו משם והניחו ברשות האחרת, אין על כך חיוב,

שהרי הוא לא עשה בפעולתו איסור תורה [הוצאה מרשות מחייבת לרשות מחייבת], אלא איסור מדברי חכמים – הוצאה מרשות מחייבת לרשות שאינה מחייבת, ואחר כך הוצאה מרשות שאינה מחייבת לרשות מחייבת. 

ג. כאשר פעולת ההוצאה נעשית בחפץ גדול שבתוכו מונחים דברים רבים [למשל ארגז ירקות מלא], לא מתחייבים על הוצאתו אלא כאשר כל החפץ כולו יוצא לרשות השניה, אבל אם רק חלק ממנו יצא לרשות אחרת ואילו חלקו עדיין בתוך הרשות הראשונה, לא חייבים על הוצאה זו.

ובמשנה נראה את פרטי הדינים הללו.

 

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

המוציא אוכלין – אדם שלוקח מין מאכל מסויים המונח בתוך ביתו, ובשעת עקירת החפץ ממקומו היה בכוונתו להוציאו ל'רשות הרבים', אבל בסופו של דבר הוא לא הוציאו לגמרי אלא –

ונתנן על האסקופה – 'איסקופה' היא מפתן הבית הגבוהה מהקרקע יותר משלשה טפחים ושטחה ארבעה טפחים על ארבעה טפחים לכל הפחות.

המשנה מלמדת שאם האדם שמחזיק בידו את המאכל, במקום להוציאו ל'רשות הרבים' לגמרי הוא הניחו על ה'איסקופה', כך הוא דינו –

בין שחזר והוציאן – בין אם אותו אדם עצמו שהוציא את המאכל מהבית והניחו על ה'איסקופה', לקח אחר כך את המאכל מה'איסקופה' והוציאו ל'רשות הרבים' והניחו שם,

בין שהוציאן אחר – ובין אם אדם אחר בא ולקח את המאכל שהונח על ה'איסקופה' והניחו ב'רשות הרבים'. בשני המקרים הללו –

פטור – כלומר, אין חיוב 'חטאת' או עונש 'סקילה' על הוצאה כזו, והטעם –

מפני שלא עשה מלאכתו בבת אחת – שמאחר וה'איסקופה' היא 'כרמלית', ואין בפעולת הוצאה מ'רשות היחיד' ל'כרמלית' או מ'כרמלית' ל'רשות הרבים' איסור תורה אלא גזירת חכמים בלבד, לכן אין עליה חיוב של 'קרבן חטאת' [שהוא עונש על איסורי תורה בלבד].

 

עכשיו המשנה מלמדת הלכה נוספת בדיני הוצאה:

קופה שהיא מליאה פירות – 'קופה' היא מעין ארגז גדול שבתוכו מונחים פירות וירקות רבים. המשנה מלמדת, שאם אדם לוקח בשבת ארגז כזה המונח בבית, ועוקרו ממקומו על מנת להוציאו ל'רשות הרבים', אבל הוא לא הוציאו לגמרי אלא –

ונתנה על אסקופה החיצונה – ה'איסקופה החיצונה' היא מדרגה קטנה שגובהה פחות משלשה טפחים הנמצאת מחוץ לדלת הבית וקרובה ל'רשות הרבים' יותר מה'איסקופה' עליה למדנו בתחילת המשנה, והיא מוגדרת כ'רשות הרבים'.

המשנה מלמדת, שאם האדם שמוציא את הארגז מביתו, הניח אותו על גבי ה'איסקופה החיצונה', אבל חלק מהארגז עדיין מונח התוך הבית, כלומר ב'רשות היחיד', ונמצא שהוא הוציא רק חלק מהפירות וחלקם עדיין ברשות הראשונה, דינו הוא כך –

אף על פי שרוב הפירות מבחוץ – כלומר, שאפילו שרוב הארגז, וממילא גם רוב הפירות, מונחים כבר ב'איסקופה החיצונה' שהיא 'רשות הרבים',

פטור – הוא אינו חייב על הוצאה זו, ואין זה נקרא שהוא עשה פעולה האסורה בשבת כלל,

עד שיוציא את כל הקופה – שרק פעולה של הוצאת חפץ שלם מרשות לרשות בשבת, נחשבת ל'הוצאה' האסורה מן התורה, אבל אם הוציא רק חלק מדבר שלם, אין זה פעולה האסורה בשבת.

ואפילו אם אחר כך הוא ישלים את ההוצאה בפעולה נוספת, הוא יהיה פטור על כך, שהתורה אוסרת במלאכת הוצאה פעולה הנעשית בבת אחת, כפי שלמדנו בתחילת המשנה.

בגמרא מבואר, שההלכה האחרונה במשנה אמורה רק על מקרה שבארגז מונחים פירות או ירקות ארוכים הנמשכים לכל אורכו של הארגז [למשל עלי בצל וסלק, או קישואים גדולים וארוכים], שלכן אם לא הוציא את כל הארגז ל'רשות הרבים' אין בפעולתו שום איסור, שהרי שום פרי לא יצא מרשות לרשות,

אבל אם בארגז מונחים פירות או ירקות קטנים, וכאשר רובו של הארגז ב'רשות הרבים' רבים מהם כבר יצאו לגמרי מרשות לרשות, חייב על הוצאתם גם אם כל הארגז עדיין לא יצא לגמרי ל'רשות הרבים'.

[ולפי זה מה שכתבה המשנה 'פטור עד שיוציא את כל הקופה' ומשמע שגם אם חלק מהפירות בחוץ לגמרי הכל תלוי בהוצאת כל הקופה, כוונתה שאם הוציא פירות שלמים ל'רשות הרבים', הרי זה כאילו הוציא את כל הקופה והוא חייב על כך 'חטאת'].

 

הלכה בימינו

 

וההלכות העולות מדברי המשנה הם כדלהלן:

הכלל בהגדרת הרשויות ודיני ההוצאה בהם הוא כדלהלן:

מקום ציבורי רחב שהולכים בו אנשים רבים בכל יום הוא 'רשות הרבים'. מקום פרטי המגודר בקירות או גדרות ויש בו שטח של ארבעה טפחים או יותר וגובהו יותר מעשרה טפחים, הוא 'רשות היחיד'.

מקום גבוה ברשות הרבים [אבן או עמוד וכדומה], אם גובהו פחות משלשה טפחים, דינו כ'רשות הרבים', אבל אם גובהו יותר משלשה טפחים דינו תלוי, אם יש בשטחו יותר מארבעה טפחים [בין באורכו ובין ברוחבו] הרי הוא 'כרמלית', ואם רוחבו פחות מארבעה טפחים דינו כ'מקום פטור'.

פעולה של הוצאת חפץ מ'רשות הרבים' והנחתו ב'רשות היחיד' בשבת, או להיפך מ'רשות היחיד' והנחתו ב'רשות הרבים', אסורה מן התורה. ההוצאה מאחת מהרשויות הללו ל'כרמלית' או ממנה אליהם, אסורה מדברי חכמים.

[ודוקא במקום שאין בו 'עירוב' ההוצאה אסורה, אבל אם עשו 'עירוב', כלומר חוט שמקיף את האיזור או השכונה וכדומה, אין בו איסור הוצאה. בזמנינו ברבים מהמקומות בארץ ישראל יש 'עירוב' של הרבנות המקומית, וישנם מקומות בהם יש 'עירוב' מהודר יותר, ועל כל אחד מוטל לברר לפני השבת את המצב במקום מגוריו].

הוצאת חפץ מאחת משלשת הרשויות הללו ['רשות הרבים', 'רשות היחיד' ו'כרמלית'] ל'מקום פטור' או ממנו אליהם מותרת, ואין בפעולה זו איסור כלל.