לימוד משנה - איך שלחו פעם הודעות בלי sms?

מסכת שבת פרק י' משנה ד'. בשיעור זה יתבאר מה הדין במקרה שאדם התכוין להוציא חפץ באופן מסוים ולבסוף הוציאו בדרך שונה האם נחשב שוגג.

 

פרק י' משנה ד'

 

רצית לעשות פעולה המותרת בשבת, אבל לבסוף התברר שנעשה על ידך איסור תורה?

דע לך, שמאחר ולא התכוונת לעשות איסור תורה, פעולתך אינה נחשבת כאיסור תורה, שהתורה אינה מחייבת עונש וכפרה על עשיית 'מלאכות שבת', אלא כאשר האדם התכוון לפעולה שנעשתה לבסוף, אבל היא אינה אוסרת פעולות שהאדם לא התכוון אליהם.

טעם הדבר, ש'מלאכת מחשבת אסרה תורה' כלומר שרק פעולות שנעשו מתוך מחשבה תחילה אסורות, אבל לא פעולות שיצאו כך ממילא ללא מחשבת האדם על כך לפני עשיית הפעולה. העושה פעולה ללא מחשבה נקרא 'מתעסק' במלאכות שבת, ואיסורו מדברי חכמים.

הדוגמא לפעולת 'מתעסק' היא, אם למשל אדם חתך איזה פרי או צמח, וכוונתו היתה לחתוך דבר שכבר נתלש מהקרקע, ואחר כך התברר שהצמח שחתך היה מחובר ונעשתה על ידו פעולה של 'תולש', שהיא אחת ממלאכות שבת האסורות, שבאופן זה אין זה נחשב שהוא חילל את השבת באיסור תורה, אלא הוא 'מתעסק' בעלמא.

במשנה שלפנינו נראה חידוש מענין בדין 'מתעסק': שלא רק אם אדם התכוון לעשות פעולה מותרת, נחשב הוא 'מתעסק' כאשר מתברר שנעשתה על ידו פעולת איסור,

אלא אפילו אם הוא התכוון לעשות פעולה האסורה בשבת, למשל אם הוא רצה לעשות 'הוצאה' של חפץ מרשות לרשות באיסור [במקום שאין בו 'עירוב'], אלא שתוך כדי ההוצאה זז החפץ על גבי גופו, ובשעת ההוצאה הוא היה מונח במקום אחר, והאדם המוציא לא התכוון להוציא בצורה זו,

גם באופן זה ישנם מקרים שאין פעולת ההוצאה נחשבת לאיסור של חילול שבת, אלא לפעולת 'מתעסק' והוא פטור עליה מעונשי התורה.

במשנה מפורטים אופנים שונים של תזוזת החפץ על גוף המוציא תוך כדי ההוצאה, והיא מבארת את דינו של כל אחד מהאופנים הללו.

 

נראה יחד את לשון המשנה ונסביר:

המתכוין להוציא לפניו – אדם שהניח חפץ על החלק הקדמי שבגופו, באופן שהוא יכול לראותו ולשמור עליו, והוא מתכוון להוציאו כך מרשות לרשות ולעשות בכך איסור 'הוצאה',

ובא לו לאחריו – אם תוך כדי פעולת ההוצאה זז החפץ על גופו לאחוריו, וכך הוא אינו רואה אותו ואינו יכול לשמור עליו כבתחילה,

פטור – אין חיוב על הוצאה זו, מאחר שהוא התכוון להוציאו תוך כדי 'שמירה מעולה', שכאשר החפץ היה מונח לפניו הוא היה שמור על ידי ראייתו, ואילו לבסוף בזמן ההוצאה הוא היה שמור 'שמירה פחותה', שכשהחפץ מאחוריו לא ניתן לשומרו כל כך,

וממילא אין זה נחשב 'מלאכת מחשבת', ולכן אין בכך איסור תורה ולא את עונשי תורה, אלא איסורו מדברי חכמים.

לאחריו – אבל אם החפץ מתחילה היה מאחורי גוף האדם, וכך הוא התכוון להוציאו מרשות לרשות,

ובא לו לפניו – אם בזמן ההוצאה החפץ זז על גופו לפניו, ובאותה שעה היה באפשרותו לשמור את החפץ טוב יותר,

חייב – מאחר שנתקיימה מחשבתו הראשונה לשמור את החפץ ב'שמירה פחותה' אלא שהתווספה לכך שמירה טובה יותר. שבאופן זה אין זה נחשב חסרון ב'מלאכת מחשבת' אלא כהוספה של 'מחשבת' נוספת, ולכן יש על כך איסור תורה, והוא חייב בעונשי התורה.

באמת אמרו – כלומר, חכמים אמרו הלכה נוספת, שהיא הלכה מקובלת ללא מחלוקת:

האשה החוגרת בסינר – אשה שרגילה לחגור סינר סביב גופה לצניעות והיא מניחה בתוכו חפץ, ומתכוונת להוציאו כך בשבת מרשות לרשות באיסור,

בין מלפניה – בין אם מתחילה הניחה את החפץ כאשר הסינר היה לפניה, ושמירתו היתה מעולה, ואחר כך בזמן ההוצאה הסינר זז סביב גופה והחפץ היה מאחוריה ב'שמירה פחותה',

ובין מלאחריה – ובין אם הניחה את החפץ בסינר מאחוריה, ואחר כך זז הסינר והחפץ בזמן ההוצאה היה לפניה ב'שמירה מעולה'. בשני המקרים הללו -

חייבת – יש בפעולת הוצאת החפץ איסור תורה. והטעם -

שכן ראוי להיות חוזר – מאחר שהאשה יודעת שדרכו של הסינר לזוז ולהסתובב סביב גופה, וממילא תזוזת החפץ אינה נחשבת בשום מקרה כחסרון ב'מלאכת מחשבת'.

רבי יהודה אומר: אף מקבלי פתקין – 'מקבלי פתקין' הם שליחי המלך הרוכבים על גבי סוסים מהירים להעביר את פקודות המלך לכל העם באמצעות אגרות הנתונות בקנים חלולים התלויים בצווארם.

לדעת רבי יהודה, אם שליח המלך מתכוון להוציא את ה'פתקים' הללו מרשות לרשות בשבת בעת רכיבתו, אפילו אם בזמן ההוצאה זזו ה'פתקים' ובאו לאחורי הרוכב, הוא חייב על הוצאתם כדין איסור תורה,

מאחר שלפעמים שבזמן הרכיבה הקנים התלויים בצווארו מתהפכים ובאים לאחוריו והרוכב ידע דבר זה מלכתחילה ועל דעת כך הוא הוציאו באיסור, ולכן אין בזה חסרון של 'מלאכת מחשבת'.

אבל לדעת 'תנא קמא', אין באופן זה איסור תורה, שהרי מתחילה היתה 'שמירה מעולה' כשהפתקים היו לפניו, ובזמן ההוצאה היתה 'שמירה פחותה'. ומאחר שבדרך כלל אותם פתקים לא זזים לאחורי הרוכב, אין להחשיבו כדרך [כמו בסינר הנשים], אלא יש בזה חסרון של 'מלאכת מחשבת' [כמו הדין בתחילת המשנה].

[ועיקר מחלוקתם היא, האם יש ללכת אחרי הרגילות, ומאחר ובדרך כלל הפתקים אינם זזים לאחורי הרוכב יש בזה חסרון של 'מלאכת מחשבת', או שיש ללכת אחרי המקרים שקורים לפעמים, וגם התנא קמא מודה שלפעמים הפתקים זזים ממקומם ובאים למאחוריו. וכבר ראינו בפרקים הקודמים, שרבי יהודה סובר בכל דיני מלאכת הוצאה, שיש ללכת גם אחרי הדברים שקורים לפעמים ולא רק אחרי הרגילות, ולכן גם במקבלי פתקים אין זה נחשב חסרון ב'מלאכת מחשבת' והם חייבים על הוצאתם בכל מקרה].

 

הלכה

 

הערה: מאחר שגם על עשיית מלאכה שאינה 'מלאכת מחשבת' יש איסור מדברי חכמים [במקרים בהם התכוון העושה למעשה שעשה, אלא שהיה שינוי בפעולת האיסור, כמו הדוגמאות שראינו במשנה], ממילא אין הלכה למעשה שניתן ללמוד מדיני המשנה, שהרי בין במקרים ש'פטור' ובין במקרים ש'חייב', יש להמנע מעשיית הפעולה.

רק בזמן שבית המקדש יבנה, יהיה הבדל ביניהם למעשה, לענין עונש סקילה לעושה את פעולת ההוצאה במזיד, ולענין חיוב הבאת 'קרבן חטאת' לעושה בשגגה.

 

 

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד